למחרת היום בו הותקפה משאיתו של מסעוד שריקי, ביום ה' 12.4.62 בשעה 3:30 אחר-הצהריים, יצאה מנמל אילת, כשיעדה צפונה, משאית מדגם "סופרוויט" נהוגה בידי אמנון ליפשיץ בן 27 תושב תל אביב, נהג "קואופרטיב תחבורה", כשעליה מטען סיבי אגבה, המיועד למפעל.
אמנון ודאי לא שיער כשיצא לנסיעתו צפונה כי תהיה זו נסיעתו האחרונה בחייו. בהגיעו בסביבות השעה 6:30 בערב לעיקול הכביש בקטע דרך שנקרא "מעלה המישר", בקילומטר ה-115 לערך בכביש באר שבע אילת, כ-20 ק"מ דרומית למצפה רמון, נורו ממארב לעבר המשאית יריות על-ידי אנשי חוליית מסתננים שארבו בצד הדרך.
המסתננים התמקמו על גבעה קטנה בצד הכביש ומטווח קרוב ירו לעבר תא הנהג ולשמשה הקדמית של המשאית הזוחלת בעליה התלולה. אמנון נפגע תחילה בידו השמאלית סמוך לכתף ואיבד כנראה את השליטה על ההגה והמשאית הסתובבה כמעט סיבוב מלא וכשפניה לכיוון אילת נעצרה. אז הגיחו הרוצחים ממארבם וירו מטווח קרוב בראשו של אמנון וביצעו מה שנקרא "וידוא הריגה".
אמנון הופתע ולא יכול היה להגיב כלל ונרצח על הגה המשאית. הרוצחים נמלטו כנראה לירדן תוך שהם חוצים את הגבול הירדני המרוחק כ-20 ק"מ ממקום הרצח. נהג של משאית אחרת שעבר במקום ואף שמע ירייה הבחין במשאית שאורותיה דלוקים חונה בצורה מוזרה משמאל לכביש. הוא התקרב למקום והבחין בנהג המשאית כשהוא ישוב במושבו רכון וראשו נשען על ההגה. הנהג הגיע במהירות למצפה רמון שם הזעיק את כוחות הביטחון שיצאו מיד למקום לסרוק את הסביבה.
גששים גילו עקבות מספר אנשים שהוליכו מזרחה לכיוון ירדן. ישראל פנתה בתלונה לאו"ם בעניין רצח הנהג וביקשה לכנס את ועדת שביתת הנשק הישראלית-ירדנית לדון בנושא. נושא רצח הנהג הועלה אף בישיבת ממשלת ישראל. בקרבת המשאית נמצאו כ-20 תרמילי כדורים של רובה. בכיסו של הנהג ובתא המשאית לא נמצאו כל תעודות ומסמכי זיהוי וסביר להניח כי הרוצחים נטלו עימם את התעודות והמסמכים כסימן שהצליחו במשימתם או למטרה אחרת. נמסר כי בגופתו של הנהג ההרוג התגלו שתי חדירות כדורים, האחת בידו השמאלית מעל הכתף והשנייה בראשו.
למקום האירוע הגיע מפקד נפת הנגב במשטרה סגן ניצב
חיים תבורי (לימים מפכ"ל המשטרה) שהורה לסגור את הכביש לתנועת כלי רכב. לאוטובוס של "
אגד" ובו עשרות נוסעים לאילת, שעוכב במצפה רמון עקב התקפת המסתננים על המשאית, הוחלט להצמיד כלי רכב צבאיים והוא הגיע לאילת באיחור של כ-4 שעות.
גופתו של אמנון ליפשיץ הועברה לבית חולים המרכזי בבאר שבע ומשם למכון הפתולוגי באבו כביר. מאחר שמסמכיו ותעודותיו האישיות של הנהג ההרוג נעלמו ונלקחו כנראה על-ידי הרוצחים' התבקשו בני משפחתו ובהם אמו לבuא לזהותו.
גופתו של הנהג ההרוג זוהתה למחרת בבוקר בצורה רשמית כאמנון ליפשיץ, בן 27, רווק מרחוב מעלה היסוד 32 בתל אביב.
אמנון היה דמות פופולרית ואהובה, מוקף חברים רבים ומותו היכה בהלם ובתדהמה וצער רב את בני משפחתו ואת חבריו ומכריו הרבים. הלוויתו נערכה ביום ראשון 15 באפריל 1962 ויצאה מבית הוריו ברחוב יסוד המעלה 32 בתל אביב לבית העלמין בקריית שאול, שם נטמן בחלקת הנרצחים. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
אחותו של אמנון ליפשיץ עמליה לויטין מספרת לי כי המשפחה הייתה בטראומה רבה. עמליה, שעבדה שנים רבות כאחות בבית חולים בלינסון, מספרת לי כי אחיה אמנון ליפשיץ לא היה אמור למעשה לנסוע באותה נסיעה גורלית בה נרצח והחליף חבר טוב שהיה מתוכנן לנהוג בנסיעה זו.
חבריו לעבודה וראשי קואופרטיב "תחבורה" ציינו כי אמנון ליפשיץ היה נהג מנוסה מאוד ואחראי. הוא נהג יום קודם לכן מלוד לאילת בהובילו מטען של מפעל "
קרגל" שנועד להטענה בנמל אילת.