הסיסמה של ארז ממוסגרת בשלט על קיר משרדה: "כל אהבתי לדעת, כל תאוותי להיוודע" (
מאיר אריאל). כשעוד חלמה על מעבדה משלה, ידעה שאם אכן תהיה לה כזאת, היא תמסגר את המשפט הזה ותתלה במשרדה. היא מעידה: "אני רוצה להוסיף כמה שיותר ידע לעולם, שיאפשר פיתוח של תרופות, שיאפשר חשיבה חדשה על איך לנצח את הסרטן ולהפוך אותו למחלה כרונית. אני מאמינה שכל המחקרים שלי מכוונים לשם. אני פחות טובה בהפיכתם למשהו מסחרי, אבל הידע המחקרי הבסיסי הולך לשם וזה המסד של הכל".
מה תפקידייך הנוספים באוניברסיטה?
ארז: "בנוסף להיותי חוקרת ומרצה בפקולטה לרפואה, אני גם ראש המחלקה לפתולוגיה באוניברסיטת תל אביב. יש למחלקה הזאת גם חלק פרה-קליני של החוקרים באוניברסיטה, אבל כפופים אלינו אקדמית, כל הפתולוגים בבתי החולים שמקושרים לאוניברסיטה. עבודה שדורשת הרבה ארגון ותיאום ומחשבה, בעיקר, היא מאפשרת לי לראות כיצד אני רוצה שהמחלקה תראה, מבחינת אנשי סגל חדשים, ממש לעצב את פני המחלקה. קיבלנו הרבה אנשי סגל צעירים חדשים למחלקה, שההשפעה שלי כראש המחלקה על מי הם יהיו, קובעת את הפנים של המחלקה. יש לנו שני חוקרים צעירים בסרטן ובאימונולוגיה שאני המנטורית שלהם".
מרצה שהיא מנטורית
אחד הדברים החשובים ביותר לפרופסור ארז בעשייה האקדמית שלה, הוא הנחיה של סטודנטים. היא מדגישה כי הופתעה עד כמה העניין של המחקר וההוראה חשובים לה, במרוצת המסע האקדמי שלה ועל כך יכולות להעיד תעודות ההצטיינות הרבות בהוראה המוצגות בגאווה במשרדה. ארז מסבירה: "ההנחיה מבחינתי היא ייעוד, וההצטיינות בהוראה מבוססת על משאבים של סטודנטים, דבר שחשוב לי מאוד. כשמגיע אלי דוקטורנט למעבדה, הוא מגיע לחמש שנים, תקופת חיים משמעותית, והמעבדה שלי משמשת לו בית. אנחנו עובדים וחיים יחד ושומעים זה את הצרות של זה. אני אומרת לדוקטורנטים שמגיעים אלי: 'אתם מתחילים כתלמידים שלי ואני רוצה שתסיימו כעמיתים שלי'. לכן התפקיד שלי בהנחיה של דוקטורנט הוא לא רק להגיד לו איזה ניסויים לעשות וללוות אותו במהלך המחקר. כדי להיות מדען, דוקטורנט צריך לדעת לכתוב. אז אני מלמדת אותם גם כתיבה מדעית".
את מלמדת גם קורס במיומנויות תקשורת מדעית המיועד לדוקטורנטים.
ארז: "אני מלמדת בקורס לדוקטורנטים שנקרא מיומנויות תקשורת מדעית Scientific soft skills, קורס מבוקש מאוד. סטודנטים רואים בו את הקורס המועיל ביותר בדוקטורט, כי הם מקבלים כלים, כיצד להציג את העבודה שלך בזמן קצר, איך לקבל משוב, איך לכתוב סקירה למאמר ואפילו איך להציג כרזה בכנס. אני נותנת עצות מהניסיון שלי לגבי תהליך בחירת הפוסט דוקטורט - מה היו השיקולים שלי, איך נכון לבחור מעבדה לפוסט דוקטורט, כי הבחירה הזאת היא בחירה קריטית. הם מתייעצים איתי בהתלבטויות שלהם לאן ללכת, ולמעשה כמעט בכל דבר, במיוחד הסטודנטיות.
"יש לי במשרד סט תחתיות שקיבלתי מתנה מדוקטורנטית שסיימה אצלי. תחתיות עם דברים שמייצגים אותי בעיניה או דברים שאמרתי לה. באחת התחתיות כתוב: no whining (לא להתבכיין). אני תמיד אומרת לדוקטורנטים 'אל תתבכיינו. אם אתם רוצים לדבר על הקשיים, נדבר, אבל אל תתבכיינו'. או למשל, משפט שאמרתי לא פעם 'לא נופלים לראש ההר, צריך לטפס אליו', או המשפט 'דאגה היא שימוש מוטעה בדמיון'. ויש גם תמונה של דמות שצועדת ואוחזת בילד. שאלתי את הדוקטורנטית על פשר התמונה הזאת, והיא אמרה" 'כך הרגשתי כשליווית אותי'. זאת אחת המתנות שריגשו ושימחו אותי ביותר".
אמרת שהמעבדה שלך היא בית לסטודנטים. כיצד זה בא לידי ביטוי?
ארז: "הרבה מהסטודנטים שלי משלבים לימודי רפואה ומדע, ובסופו של דבר הם מיועדים להיות רופאים חוקרים. בכל פעם שמתפרסם מאמר, מי שמפרסם את המאמר מביא בקבוק למברוסקו שאנחנו שותים ביחד, ואז אנחנו מדביקים עליו מדבקה עם שם כתב העת והמועד של הפרסום. אני אומרת לסטודנטים שלי - אני רוצה שתעבדו קשה ושתהיו שמחים".
טיפסת כבר אל ראש ההר, מה עוד תרצי להגשים?
ארז: "אין לי רצון למהפכה גדולה בחיי, כי אני מגשימה את עצמי מדי יום. אני בן אדם של עשייה ושל שמחה. אני כמו מנקה הארובות ממרי פופינס שאומר: I do what I like so I like what I do. זאת פריבילגיה לעשות מה שאנחנו אוהבים ובעיקר לעשות משהו שיש בו ערך. בעוד חמש או עשר שנים אני רוצה לראות את עצמי במקום יישומי יותר. אני רוצה לראות כיצד אנחנו מתחילים לתרגם את הידע על השלבים המוקדמים של גרורות למניעה של גרורות, מתוך ההבנה שלנו מה קורה ב'קופסה השחורה'. זה החזון שלי ולשם אני רוצה להגיע מבחינה מקצועית".