לאירן יש כעת סיבה לשנות כיוון

אז פרצה מגיפת הקורונה אשר פוגעת בחברה, בכלכלה ובמשטר האירניים. משבר הקורונה מציב לראשונה את הקשר בין המציאות הכלכלית הקשה, שבגינה אין תשתיות הולמות במדינה, לבין איום קיומי על האזרח. מספר חולי הקורונה באירן עלה ל-21,368, ומספר המתים טיפס ל-1,685 (נכון ל-22 במארס). האזרח האירני נחשף לאוזלת היד ולחוסר האונים של המשטר בניהול המשבר, ולהמשך תעמולת השקרים המהווה אבן יסוד בהתנהלותו. אמון הוא מרכיב מרכזי בניהול משברים מסוג זה. המביט לתוך מערכת הבריאות האירנית רואה רופאים שמשדרים לציבור, כי אין בכוחם לעשות דבר, משום שאין להם התשתית המניעתית הבסיסית להילחם במגיפה, ושהרופאים עצמם נדבקים בהמוניהם. אם לא די בכך, את אירן פקדה בימים האחרונים מכה מסוג אחר: נחילי ארבה עצומים בהיקפם חיסלו את החקלאות בדרום המדינה. אירוע זה העצים את תחושת חוסר האונים של האזרח ושל המשטר האירני. בעת הזאת נוספו גם מהלומות כלכליות. כוח המשימה הבינלאומי למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור (FATF) הודיע בכינוסו בפריז (21-19 בפברואר) כי הוסיף את אירן לרשימה השחורה של הארגון (שבה "כיכבה" לה עד כה, בבדידות זוהרת, רק קוריאה הצפונית). המהלך מגיע לאחר שנים של התדיינות בין הארגון לאירן, שבמהלכה היא סירבה לאמץ בחקיקה את הכללים הבינלאומיים בתחום מימון טרור והלבנת הון. המשמעות של הכרזה כזו היא סגירה גדולה עוד יותר של כל המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים בפני חברות אירניות ואנשי עסקים אירניים. המשטר האירני נאלץ עד כה להתמודד עם לחץ כלכלי הולך וגובר על-רקע העיצומים, ובעקבותיו גם עם מחאה וזעם מצטברים בקרב חלק לא מבוטל מהציבור האירני. כעת הוא נתקל באיום מסוג אחר, ולפחות בשלב הזה נראה, כי המשטר מתקשה מאוד להתמודד עם האיום החדש. התגובה הראשונית להתפרצות הקורונה הייתה של זחיחות דעת ויהירות. כשכבר הבינה הממשלה את ממדי המגיפה בסין, היא שיקרה לציבור באומרה, כי הפסיקה את הטיסות לסין, בעוד שלמעשה המשיכה אותן כסדרן. רק בשלב מאוחר מאוד התחילה בצעדי מנע, אבל לא לפני שגרמה להתפשטות המגיפה גם אל בנות בריתה לבנון ועירק.