מספרת הגבוה של נפטרים מקורונה בישראל מקרב דיירי בתי האבות (כשליש מהנפטרים במגיפה הינם דיירים של בתי אבות) מעורר ביקורת קשה נגד משרד הבריאות. פרופ'
יצחק בריק, ראש האגודה הישראלית לגרונוטולגיה, טוען: "משרד הבריאות קיבל בלעדיות על הטיפול בקורונה, וזה כולל את הטיפול במוסדות הדיור המוגן. הוא אמור לטפל בהם כמו בכל אוכלוסיית ישראל. מדובר באוכלוסייה בסיכון גבוה. אנשים מבוגרים שחלקם בעלי תפקוד ירוד שסובלים ממחלות רקע. זה חייב היערכות מיוחדת ואת זה משרד הבריאות לא עשה".
הצוותים הרפואיים לא קיבלו ציוד מגן
כ-20 אלף מקרב הקשישים בישראל מתגוררים בבתי אבות. ברבים מהם יש מחלקות סיעודיות הפועלות ברישוי משרד הבריאות במתכונת של בתי חולים. למרות שדיירי המחלקות הללו נמצאים בדרגת סיכון גבוהה במיוחד, משרד הבריאות, כך טוען פרופ' בריק, הפלה אותן ואת צוותיהן לרעה: "משרד הבריאות שמנהל את המאבק במגיפה, בחר לא להתייחס למחלקות הסיעודיות כאל בתי חולים. המשרד קנה ציוד למיגון הצוותים הרפואיים בבתי החולים, אבל לא לצוותים במחלקות הסיעודיות. הצוותים נחשפו להדבקה והדביקו את הדיירים. המשרד הטיל את האחריות למיגון הצוותים על הנהלות בתי האבות, אבל ההנהלות לא יכלו לקנות את הציוד גם מפני שהיה חסר ציוד כזה בשוק וגם מפני שהמחירים היו מופקעים".
פרופ' בריק מדגיש שהצוותים בבתי האבות מופלים לרעה בהשוואה לעמיתיהם בבתי החולים. "עובדת סוציאלית במחלקה סיעודית בבית אבות לא נחשבת לחלק מהצוות הרפואי. ולכן היא לא קיבלה מיגון ממשרד הבריאות, למרות שהיא חשופה לחולים ויש לה סיכוי גבוה להידבקות בדיוק כמו לאיש צוות בבית חולים. אותו דבר קרה לאח בבית אבות שלקח בדיקת דם מדייר במחלקה סיעודית, ולעובדי ניקיון. הם נחשפו לסיכוני הידבקות ומשרד הבריאות התנער מאחריותו לכך".
לא ננקטו צעדי מניעה
מבין עשרות אלפי דיירים השוהים בדיור מוגן ישנם דיירים בריאים שיכולים לתפקד בעצמם. למרות גילם הגבוה. דיירים אלה שגילם הממוצע הוא מעל 80, הם בעלי רמת סיכון מאוד גבוהה למחלות ולמגיפות. "היו צריכים לנקוט צעדים מועדפים למנוע היווצרות בעיה בבתי האבות כדי להגן על אוכלוסייה זו. לבדוק את כל האוכלוסייה, לרבות את הצוותים, ולבודד את מי שנדבקו. מדובר בעשרות אלפי אנשים, כולל אנשי הציות ומשפחותיהם שנחשפו לסיכון. כשלא נוקטים בצעדי מניעה נדרשים, אדם אחד יכול בקלות להדביק את הצוות ואת הדיירים ואנשים אחרים, כמו שקרה בנופים", אומר בריק ומדגיש: היערכות מתאימה בבתי האבות נדרשת גם בגלל מצוקת כוח אדם בבתי האבות. "חובה לבדוק את כל הצוותים ואת כל הדיירים בבתי האבות, כדי להבטיח שיהיה מי שיטפל בדיירים. ואם מוצאים את הנגיף, מיד לבודד כדי למנוע סכנת הידבקות. במקום לעשות את זה, מה שעשו אצלנו זה למנוע ביקורי משפחות שהן אלה שמהוות גורם בקרה לנעשה בבתי האבות. איסור ביקורי המשפחות גרם לכך שהסבל מהסגר לדיירי בתי האבות גבר. הם נשארו לסבול לבד".
"עדיף להישאר בבית"
מיגית קורונה מעלה את הסוגיה העקרונית: היכן טוב יותר להזדקן כאשר נעשים פחות עצמאיים ומגיעים למצבים שמצריכים סיוע. פרופ' בריק משיב: "אני אישית מאמין שעדיף לאדם להמשיך להיות בבית ככל שאפשר ולהימנע ממוסדות. גם אנשים מוגבלים או סיעודיים, מצבם בבית יותר טוב. אנחנו רואים שאלו שנשארים בבית עם עובד זר מצבם יותר טוב. בתקופת קורונה, בוודאי שעדיף להישאר בבית בתוך הקהילה, מאשר במוסד".