האם מותר להתכנס הבוקר (יום א', 19.4.20) לתפילה במניין? האם מותר לפתוח חנויות לכלי בית? האם מותר לקיים ישיבות במשרדים? מי אחראי על מילוי הוראות "התו הסגול"? מה פירוש המעקב הנדרש אחרי לקוחות? מי וכיצד יאכוף את ההוראות החדשות? כיצד מארגנים את המשפחתונים ומהי מגבלת שלוש המשפחות?
איש אינו יודע, ובשעת כתיבת שורות אלו - איש גם אינו יכול לומר בוודאות מה יהיה מותר ובאלו תנאים בעוד שעות אחדות. ובזה אשם אדם אחד ויחיד:
בנימין נתניהו, אשר כמו לכל אורך משבר הקורונה - מתנהג כשליט יחיד, שכל שאר האישים והמערכות הם סטטיסטים בהצגה שלו. השרים, הממשלה, הכנסת, בית המשפט - כולם אמורים להתיישר לפי מוצא פיו של ראש ממשלת מעבר, שלא זכה באמון הציבור בשלוש מערכות בחירות רצופות.
שורש הרע הוא בשניים: הרגלו של נתניהו להכריז על צעדים לפני שאושרו והימנעותו העיקשת מלענות על שאלות. אמש (מוצ"ש, 18.4.20) הדברים הגיעו לשיאם. נתניהו הכריז של שורה של הקלות, אנשיו אפילו סיפקו לתקשורת מסמך צבעוני בן חמישה עמודים - אבל עם בעיה קטנה אחת: הממשלה עוד לא דנה בהן וכמובן שלא אישרה אותן. לכן, מבחינה חוקית, כל מי שמתכנס לתפילה וכל מי שפותח חנות וכל מי שבא למשרד - מסתכן בקנס, שלא לדבר על הבעיה הערכית של הפרת חוק.
כל תקנות הקורונה מחייבות אישור של מליאת הממשלה ופרסום ברשומות - הפרסום הממלכתי הרשמי - בטרם ייכנסו לתוקף. בעת ההחמרות, כל קנס שניתן לפני כן הוא בלתי חוקי. בעת ההקלות, כל קנס שניתן לפני כן הוא חוקי ויש לשלם אותו. וכאמור, יש גם עניין מהותי של שמירת חוק, שאמנם הפך אצלנו לאופציה ולסוג של פראייריות, אבל יש פה ושם אנשים שהוא עדיין חשוב להם, ודאי בשעת חירום.
את נתניהו זה לא מעניין. הוא מודיע על הצעדים ומצפה שהממשלה תהיה חותמת גומי ותאשר אותם כלשונם. שהרי מי יעז להפוך את מי שראש הממשלה כבר הודיע עליו כעובדה מוגמרת? על אחת כמה וכמה - כאשר מדובר בהקלות; הרי איש לא ירצה להיות אחראי לכך שהציבור יתאכזב. לכן, נתניהו קודם מודיע - ואז מבקש את האישור הפורמלי. למה לא לחכות לאישור? כי אז הוא לא יוכל להופיע בשידור חי בפריים טיים.
לכך נוספת העובדה שנתניהו ולהקת המעודדות שלו לא טורחים לענות על שאלות. נתניהו,
יעקב ליצמן,
משה כחלון, משה בר-סימן-טוב, מאיר בן-שבת,
שי באב"ד - כולם מדברים אל המצלמות והמיקרופונים, מנחיתים עלינו הוראות הפוגעות בזכויות יסוד בצורה חסרת תקדים, ולא חושבים לרגע שהם חייבים דין וחשבון למי שבחרו בהם ולמי שמשלמים את משכורותיהם. הן הדרג המדיני והן הדרג המקצועי מתנהגים כרודנים, המצפים מנתיניהם לציית להוראותיהם ללא כל ערעור והרהור. אז יש לנו הפתעה בשבילם: ככה לא פועלת דמוקרטיה, אפילו לא בשעת חירום ובמיוחד לא בשעת חירום.
הממשלה מנהלת את משבר הקורונה באמצעות תקנות לשעת חירום, למרות שכבר חודש פועלת הכנסת והיה עליה לפנות אליה לקבל את אישורה. היא נזכרה לעשות זאת רק ביום בו בג"ץ החל לדון בעתירות נגד השימוש הזה בתקנות. אותן תקנות הובאו לוועדת החוץ והביטחון שנתניהו ניסה בכל כוחו שלא להקים, באמצעות התרגילים שנועדו למנוע את פעילותה הסדירה של הכנסת. ממשלתו הבטיחה לבג"ץ לפני למעלה מחודש שהחקיקה הדרושה תוגש לכנסת בתוך שבוע; היא עשתה זאת רק בשבוע שעבר, שוב על-רקע הדיון בבג"ץ, ובצורה חלקית בלבד.
לא מדובר במשהו טכני ובקטנוניות בעיצומו של משבר הגובה חיי אדם ומאיים למוטט את המשק. מדובר בעקרונות יסוד של דמוקרטיה ובקיום מצוות המחוקק, שקבע כללים ברורים להתנהלות בשעת חירום. העקרונות והכללים הללו קובעים הליך מסודר לקבלת החלטות בידי הממשלה והכנסת, והליך מסודר לביקורת שיפוטית עליהן. נתניהו רומס אותם ללא הרף מאז שהחל משבר הקורונה. למה? כי הרבה יותר נוח וקל לעבוד כמו שליט יחיד מאשר להתעסק עם דברים מרגיזים כמו תשובות לתקשורת, דין וחשבון לכנסת וציות לבית המשפט.
שיהיה ברור: אין כאן שמץ של זלזול בהתמודדות עם הקורונה, וברור לחלוטין שזו צריכה להיעשות בצורה היעילה ביותר והמהירה ביותר. זה לא סותר את השמירה על כללי הדמוקרטיה ועקרונות פעילותה. מי שמצא שעות על גבי שעות לנהל מו"מ קואליציוני שבמרכזו הבטחת גורלו האישי, אמור למצוא גם את הזמן הדרוש כדי לנהל הליך תקין של קבלת החלטות, עיגונן בחוק ומתן הסברים מפורטים לציבור. זה לא עניין של חוסר זמן; זה עניין של חוסר רצון. זה לא עניין של יעילות; זה עניין של סמכותנות.