עבירת הפרת האמונים היא מן הקשות להגדרה בחוק העונשין. האם בכל פעם שעובד ציבור אינו ממלא את תפקידו בצורה מושלמת הוא מפר את אמון הציבור? היכן עובר הגבול בין טעות לבין רשלנות, בין רשלנות לבין עבירה משמעתית, ובין עבירה משמעתית לבין עבירה פלילית? בית המשפט העליון נדרש לסוגיה סבוכה זו בדיון הנוסף בעניינו של שמעון שבס, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה – מה שידוע כ"דנ"פ שבס". פסק הדין ניתן בנובמבר 2004 בידי הרכב של תשעה שופטים בראשות הנשיא דאז, אהרן ברק, שגם כתב את חוות הדעת העיקרית, ומאז זהו המצפן המכוון את הטיפול בעבירה זו.
"אמון הציבור, טוהר המידות ותקינות פעולת המינהל – כל אחד בנפרד ושלושתם גם יחד – מונחים ביסוד האיסור הפלילי על הפרת אמונים. הן האינטרס החברתי המוגן. כמובן, מטרות אלה כולן קשורות ושזורות הן אלה באלה. ביסודן מונחת התפיסה כי עובד הציבור הוא נאמן הציבור; כי לא לעצמו הוא פועל אלא למען הציבור הוא פועל", כתב ברק. "המאפיין מצב של ניגוד עניינים הוא הימצאותו של עובד הציבור במצב בו קיים ניגוד בין האינטרס עליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס אחר כלשהו. הגדרה זו משתרעת על מגוון רחב של מצבים".
יש צורך בקיומו של פן מחמיר – הגורם לפגיעה מהותית בערכים המוגנים – ההופך ניגוד עניינים לעבירה פלילית, הדגיש ברק. "ככל שעוצמת ניגוד העניינים חריפה יותר, כן מתחזקת האפשרות לפגיעה מהותית באמון הציבור, בטוהר המידות או בתקינות פעולת המינהל. לא הרי קרבת משפחה הדוקה ופעילה כהרי היכרות מזדמנת. לא הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר כספי אישי או אינטרס כלכלי כהרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר מוסדי."
ברק הוסיף: "ככל שמעמדו של עובד הציבור רם יותר, כן עשוי ניגוד העניינים שבו הוא מצוי להגביר את הפגיעה המהותית בערך המוגן על-ידי האיסור הפלילי. לא הרי ניגוד עניינים של המפקח הכללי של המשטרה כהרי ניגוד העניינים של שוטר מהשורה; לא הרי עובד ציבור הממונה על מספר רב של עובדים המבקשים ללמוד ממנו ולחקות אותו, כהרי עובד ציבור שאין לו תפקיד של ניהול.
"...אכן, עובד מדינה בכיר משמש דוגמה לכפופים לו. מעמדו הציבורי מאפשר לו להקרין כלפי הציבור הרחב הגינות, אמון, יושר ויושרה. כאשר עובד ציבור זה מצוי בניגוד עניינים הוא מקרין כלפי הכפופים לו וכלפי הציבור כולו את כשלונה של המערכת הציבורית, את שבירתם של הכלים הממלכתיים. כאשר ניגוד העניינים כולל בחובו היבט כספי, עובד הציבור מקרין את הקשר בין הון לשלטון. כל אלה מבססים פגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור, פגיעה מהותית בטוהר המידות ופגיעה מהותית בתקינות המינהל. ויודגש, אמת מידה זו נגזרת מהתכלית המונחת ביסוד האיסור הפלילי. היא עצמה מהווה אמת מידה נורמטיבית, אשר באמצעותה ניתן מובן להוראת החוק בדבר האיסור על מעשה "הפרת אמונים הפוגע בציבור". היא עצמה אינה היסוד העובדתי, אם כי באמצעותה נקבע היסוד העובדתי-הפיזי בכל מקרה ומקרה".
בסיום פסק דינו אמר ברק: "עובד ציבור המפר אמונים מכרסם בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הוא מפר את האמון של פרט לפרט, ושל הפרט לשלטון. הוא מעודד זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הוא מטפח ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הוא פוגם באמון של הפרט בתפקודו של הכלל ובכך מערער את היציבות החברתית".