ממשלת ישראל נמנעת, לפי שעה, מלעסוק באינטנסיביות בסוגיית הבחירות הפלשתיניות. בה בעת, בעיתונות הפלשתינית מדווח לאחרונה על אודות ביקורים ומעצרים שמבצעים כוחות צה"ל אצל פעילי חמאס ואנשי אופוזיציה בשטחי הרשות, כדי להזהירם מפני השתתפות בבחירות. מעצרים אלה אולי יקשו על קיום הבחירות, אך הם עשויים דווקא להאיץ את תהליך ההתקרבות הבין-ארגונית. גם ממשל ביידן טרם הציג עמדה לגבי סוגיה זו ולא ביצע כל מהלך העשוי ללמד על שינוי ביחס לעמדה שהוביל ממשל טראמפ לגבי הנושא הישראלי-פלשתיני. זאת, למרות שערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית וגם אחריהן הבהירו נציגיו של ג'ו ביידן, כי בכוונתו לשקם את מערכת היחסים עם הפלשתינים.
ניסיונות ההתקרבות הבין-ארגונית משקפים גם את התובנה המחלחלת בסביבתו הקרובה של עבאס, לפיה אין לצפות מממשל ביידן ללחוץ על ממשלת ישראל לחדש את המו"מ המדיני או לשנות את עמדתה, שבראיית הרשות הפלשתינית אינה שואפת להסדר. מכאן המסקנה, לפיה יש להתייצב בחזית מאוחדת, שתעצור את הסחף במעמד הסוגיה הפלשתינית וגם תקבע כללי משחק שיצמצמו את הא-סימטריה הקיימת בין הפלשתינים לישראל.
הימנעות ממשלת ישראל והממשל האמריקני מתגובה מעוררת תהיות, במיוחד נוכח חולשת פתח, שבראשו אבו מאזן. גל הפרישה מהארגון, כמו גם הרחקת בכירים ממנו וכוונות הפורשים להתמודד בבחירות במספר רשימות נפרדות, מלמדים על עומק השבר בשורות הארגון. לעומת זאת, חמאס מפגין באחרונה אחדות ארגונית, חרף המחלוקות הפנימיות, והתייצבות מלאה מאחורי סנואר שנבחר בשנית, אומנם לא בלי סערה פנים-ארגונית, לעמוד בראש הארגון ברצועת עזה. אחדות זו היא יתרון ניכר, המשפר את סיכויי חמאס לנצח בבחירות כמו באלו שנערכו ב-2006, וגם מחזק את עמדת חמאס בתהליך ההתקרבות לפתח לקראת הסדרת היחסים בין הארגונים.
ואכן, לנוכח המגעים בין הארגונים גוברת יותר מאשר בעבר הסבירות לגיבוש הסכמה בין-ארגונית לגבי מתכונת של ממשלה משותפת - לא ממשלת פיוס. במסגרתה של ממשלה משותפת זו, אם תקום, צפויה להישמר השליטה הטריטוריאלית הנפרדת של כל צד, פתח ביו"ש וחמאס ברצועה, והיא תפעל בתיאום ובשיתוף פעולה. עם זאת, עדיין פתוחה הדרך להשפיע על כיוונה ומידת התממשותה של אפשרות זו.
על ישראל לתאם עמדות עם ארצות הברית ושאר הגורמים הרלוונטיים בזירה הבינלאומית, שטרם נתנו ביטוי פומבי לעמדתם בסוגיה זו. יש להבהיר יחדיו לעבאס, כי לא יחול כל שינוי בעמדת הקוורטט ביחס לחמאס, אלא אם הארגון ייענה לדרישות שהוצבו לו, ישנה את עמדתו ויכיר בישראל ובהסכמים שנחתמו עימה. כן נדרש להביע בפני עבאס את הדאגה, המשותפת לכלל הגורמים הרלוונטיים, ובכללם מדינות במזרח התיכון, מפני השבר הפנימי העמוק העובר על ארגון פתח, ואת הצורך הדחוף ברה-ארגון בשורותיו – עוד בטרם יתקיימו בחירות. במקביל, על ישראל ליזום תהליך הידברות מחודש עם הפלשתינים, רצוי בתיאום אמריקני, בינלאומי ובין-ערבי, שיעסוק בשיקום היחסים, בבניית אמון והסכמה על מתווה לחידוש התהליך המדיני. זאת ועוד: נכון להיערך גם לקראת מציאות שבה הבידול בין יו"ש לרצועה יחדל להיות המאפיין המרכזי של המערכת הפלשתינית, ואז בין רמאללה לעזה יתפתח תיאום של פעולות מחאה לאורך הגבולות עם ישראל ובנקודות חיכוך, גם בגדה ובזירה הבינלאומית.
בשלב זה, מוקדם לקבוע האם תהליך ההתקרבות בין פתח לחמאס משקף מהלכים טקטיים מצד שני הארגונים, שעדיין אינם משנים את יחסי הכוחות ביניהם לטובת חמאס, או שמא מדובר בהתחלה של שינוי היסטורי בעל משמעויות אסטרטגיות לישראל. כך או כך, מומלץ לישראל להימנע מחד-גיסא מפעולות שייראו כמונעות את תהליך ההתקרבות, אך מאידך-גיסא לעמוד על אינטרסים ביטחוניים ישראלים, תוך דרישה מהקהילה הבינלאומית לדבוק בקריטריונים שנקבעו לגבי הידברות עם חמאס.