"המצב מפחיד" – אמר אתמול (8.8.21) השר לביטחון פנים, עמר בר-לב, בישיבת קבינט הקורונה. הוא צודק. אבל המצב מפחיד במידה רבה באשמתו של בר-לב עצמו, היושב בחיבוק ידיים בעוד המשטרה יושבת בחיבוק ידיים ואינה עושה דבר לאכיפת מגבלות הקורונה בכלל והתו הירוק בפרט. מחפשים את האשמים בכך שאנחנו בדרך לסגר? תתחילו עם המשטרה. בגל הראשון ובגל השני של הקורונה, דיווחה המשטרה כמה פעמים ביום על פעולותיה נגד מפרי המגבלות. נכון, היו אלו הדיווחים המביכים (בלשון המעטה) הרגילים של טפיחה עצמית על השכם והתגאות מרקיעת שחקים בעצם מילוי התפקיד המוטל על המשטרה. נכון, הם ביטאו פעילות שהייתה רחוקה מאוד מההיקף הנחוץ. אבל לפחות המשטרה עשתה משהו. לפחות אפשר היה מדי פעם לראות שוטרים ברחובות. היום אין אפילו את זה. לא זנבו של דיווח ולא קצהו של שוטר. הייתי אתמול בירושלים. ברכבת מתל אביב ואליה וברכבת הקלה בתוך ירושלים נסעו רבים בלי מסיכות (וכתמיד, בולט בהם מספר חובשי הכיפות – והפעם לא מדובר רק בחרדים; תופעה דוחה ההולכת ומתגברת). אם מישהו העיר להם, זה עזר בערך לחמש דקות. לא היה אף שוטר בשטח. ליד התחנה המרכזית עסקו השוטרים המעטים, כבימי שגרה, רק בביטחון ולא בשיטור. בריכוזי קהל אחרים הם היו כמו חמץ בפסח, למרות שאנחנו בערב ראש השנה: בל ייראה ובל יימצא. אין שום סיכוי שהתו הירוק יבלום את התפשטות הקורונה כל עוד איש אינו אוכף אותו. ראיתם פעם מסעדה, בית כנסת, אולם קולנוע, מרכול, תחנת רכבת שבכניסה אליהם יש להציג את תעודת ההתחסנות? המקום היחיד שאני מכיר בו מישהו בודק את התעודה שלי, הוא בכניסה לחדר הכושר בו אני מתאמן – ושם זה נעשה כי ממילא הכניסה היא באמצעות צ'יפים, וההנהלה דאגה לעדכן את המערכת באישורי ההתחסנות של הלקוחות. אי-אפשר לצפות שבעלי העסקים יבדקו את התעודות ויפעלו מרצונם לפי התו הירוק, מסיבה פשוטה: הם לא רוצים להותיר לקוחות בחוץ. גם ככה הם עברו שנה וחצי קשות ביותר, גם ככה רבים לא שרדו. אז לוותר כעת על הכנסות, בלי שאיש יפצה אותם על זה? התנהגות כזאת איננה חוקית ואיננה מוסרית, אבל היא אנושית לגמרי. ומאחר ש"יצר לב האדם רע מנעוריו", חייבים לאכוף את החוק. בדיוק כמו שבלי אכיפה כולם ירמו את מס הכנסה וכולם יסעו במהירות של 200 קמ"ש. אז איפה המשטרה? במקומות בהם היא נמצאת תמיד: בתחנות הממוזגות במקום ברחובות הלוהטים, בטוויטר במקום בשטח, ביח"צנות במקום בשיטור. עמדנו פעמים רבות על הכשלים המבניים של משטרת ישראל ועל כך שאלמלא תפקידה החיוני, היה צריך כבר מזמן לסגור אותה, לפטר את כל אנשיה ולהתחיל מחדש. המשטרה הכושלת הזאת עולה לנו בחיי אדם: בתאונות דרכים, בנרצחים ובקורבנות קורונה. אז במקום להגיד שהמצב מפחיד, ייכבד השר הממונה עליה וישלח אותה למלא את התפקיד מספר אחת שלה כעת: לאכוף בכל העוצמה את התו הירוק ואת כללי הבידוד. וייכבד ראש הממשלה וישלח את השר לביטחון פנים למלא את חובתו.

האם וכיצד תיפתח שנת הלימודים בעוד שלושה שבועות? נפתלי בנט אישר אתמול את המתווה של משרדי החינוך והבריאות, שהוא מורכב מאוד וקשה להניח שניתן יהיה ליישום מלא בשטח ולו רק בגלל הבלבול הצפוי. ייתכן שאין מנוס ממתווה שכזה, המנסה להתמודד מראש עם נתונים בלתי-ידועים ואשר מטרתו הראויה לשבח היא לקיים לימודים סדירים במידה המירבית. אך כמה ליקויים מרכזיים שאפיינו את ממשלות נתניהו בטיפול בחינוך חוזרים על עצמם בממשלת בנט. האחד: אין הכנה של ממש ללימוד מקוון. ככל שידיעתי מגעת ולפי מה שאני קורא בתקשורת, לקראת שנת הלימודים השלישית בצל הקורונה – עדיין לא הובטח שכל תלמיד הרוצה בכך יוכל ללמוד מרחוק. הסיבה היא, שלא הובטח שלכל תלמיד תהיה נגישות למכשיר קצה – מחשב או טאבלט מחוברים לאינטרנט מהיר. אפשר היה לעשות זאת על-ידי איסוף מחשבים משומשים מן החברות הגדולות וממשרדי הממשלה, על-ידי הקצאת הסכומים הדרושים בתקציב המדינה, על-ידי גיוס תורמים. דבר מכל אלו לא נעשה. השני: אין שום תוכנית לסגירת הפערים הלימודיים והחברתיים העצומים שיוצרת הקורונה. שנת הלימודים תש"ף ירדה לטמיון בחלקה, שנת הלימודים תשפ"א למעשה לא הייתה קיימת, שנת הלימודים תשפ"ב נמצאת בסימן שאלה. תלמידי ישראל איבדו כמות עצומה של ידע, וחמור מזה – המון כישורי למידה והמון כישורים חברתיים. מדובר בבכייה לדורות, פשוטו כמשמעו. משרד החינוך היה חייב מזמן להכין תוכנית ארוכת טווח – לעשר שנים – שתקבע מה לומדים ומה לא, שתתן מענה לחוסרים הרגשיים והחברתיים, שתעניק את המינימום הדרוש לילדים ונערים במדינה מתקדמת של המאה ה-21. דבר מכל אלו לא נעשה. השלישי: ארגוני המורים ממשיכים להיות המכשול מספר אחת. יפה בן-דוד, אולי האדם המגעיל ביותר בכל המשבר הזה, ממשיכה רק להגיד "לא" לכל תוכנית ולהבהיר למעשה שמבחינתה התלמידים יכולים ללכת לעזאזל. רן ארז קצת מפגר אחריה, לפחות מבחינה תקשורתית, אבל גם הוא שם רגל בכל מקום אפשרי. הממשלה הנוכחית, כמו קודמותיה, אינה מצליחה להתמודד איתם.

הממשלה הנוכחית חוזרת על כשלי קודמותיה בהיבט מרכזי נוסף: ניהול המשבר. כלל בסיסי הוא שבעת משבר יש דובר אחד, שהוא ורק הוא מעביר את המסר, ורצוי שיהיה זה הגורם הבכיר ביותר. הוא יכול להאציל סמכות זאת לאחרים, בתנאי שהוא קובע מי ידבר ומה יגיד. נפתלי בנט, כמו בנימין נתניהו לפניו, אומנם מוביל את המסר – אבל יש הרבה יותר מדי רעשי רקע. שרים מכריזים, פקידים מתראיינים, יועצים מדברים – וכל זה ביחד יוצר בלבול וחוסר אמינות, שהם הרי אסון בעת מגיפה. למשל: בעוד ראש הממשלה מזהיר מפני סגר, מנכ"ל משרד האוצר מצהיר שאנחנו מאוד רחוקים ממנו. גם ישיבות הממשלה והקבינט ממשיכות להתנהל בשידור חי, כמעט פשוטו כמשמעו. השרים דואגים להעביר מיד לתקשורת את מה שאמרו בישיבות אלו, ולעיתים אף מספרים מראש מה הם מתכוונים לומר. וכך, הציבור אמור לדעת האם הקול המוסמך לגבי שנת הלימודים הוא של שרת החינוך או של שר הבריאות; האם צריך להיבהל מהתחזית הקודרת של השר לביטחון פנים או להירגע מדבריה של שרת החינוך; האם להכין את הציבור לסגר כמי שאומר שר הביטחון או ששר הבריאות יעשה הכל כדי למנוע אותו. למען השם, תסתמו את הפה!

צריך להזכיר שוב ושוב את הנקודה הבסיסית בנוגע לחיסוני הקורונה: מטרתם המקורית הייתה להפוך את הקורונה לסוג של שפעת – מאוד לא נעימה, אבל כמעט ולא קטלנית. במילים אחרות: למנוע תחלואה קשה ותמותה. ההצלחה שלהם למנוע הידבקות הייתה הרבה מעל ומעבר לכל הציפיות. כעת, עם זן הדלתא שהוא הרבה יותר מדבק וכנראה הרבה יותר קטלני, הם משיגים את המטרה המקורית הזאת. הנתונים בארה"ב מראים, כי 90% מהחולים הקשים ומן המתים בגל הנוכחי הם בלתי מחוסנים; משום מה אין נתונים בישראל, אבל סביר להניח שהם דומים. לכן, כשל ענק של הממשלה הוא מול מתנגדי החיסונים. צריך להגיד בקול רם: מדובר במידה רבה בחבורה של מופרעים הרסניים ואף קטלניים, שהעובדות לא מעניינות אותם ושלא נראה שלחץ חברתי יזיז להם. זהו במידה רבה שיקוף של המצב השורר בארה"ב, בו רוב הבלתי-מחוסנים מאמינים שהחיסון מזיק יותר מאשר הנגיף והרוב המכריע שלהם מכריזים שדבר לא ישנה את דעתם. ומה עושה בנט מולם? מגנה, מבקש, מזהיר, מתחנן. זה לא ילך. כל עוד אין ענישה ממשית, ימשיכו להסתובב בינינו מיליון בלתי מחוסנים ולהפיץ את המחלה. לצד אכיפה קפדנית של התו הירוק והמגבלות, צריך למרר את חייהם של הפושעים הללו. בסוף השבוע שעבר הצעתי כאן להפוך אותם למנודים חברתית, בדומה למעשנים, ואף לשקול צעדים קשים בדומה לאלו הננקטים נגד סרבני גט (שלילת רשיון נהיגה ודרכון, מניעת חשבונות בנק ועוד). עוד צעד חשוב, הגיוני וקל לביצוע הוא שמתנגדי חיסונים יידרשו לשלם את מלוא ההוצאות הרפואיות אם יחלו בקורונה. בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה מתחילים להגביל במקומות העבודה את הבלתי-מתחסנים. יש לא מעט כלים שניתן וצריך וחובה להפעיל כדי לכפות בפועל – כן, לכפות בפועל – את החיסון על כל מי שיכול לקבל אותו. לא דמוקרטי? ממש לא. כל הזכויות במשטר דמוקרטי הן יחסיות ויש לאזן אותן זו מול זו. הזכות לחיים אינה מחייבת את המדינה לממן תרופות שרק מעטים זקוקים להן. הזכות לחופש הביטוי אינה מתירה דיבה והסתה. הזכות לעבוד אינה מתירה לשדוד בנקים. והזכות לאוטונומיה על הגוף אינה מתירה למתאבד לגרור איתו אחרים. לגרור את המתנגדים לתחנות החיסון ולתת להם חיסון בכוח – זה בלתי מידתי. כל השאר – מידתי, מתבקש וחיוני. מי שמסתפק בדיבורים במקום במעשים, נושא באחריות להחמרת התחלואה ולהחמרת התמותה.