אפשר להתחיל לתת את התשובה בהנגדה לתפיסה בלתי-יהודית בעליל, המצפה להתערבות שמימית ישירה ומחוץ לגדר הטבע. היא באה לידי ביטוי בסיפור על אותו נוצרי אדוק המתגורר בפלורידה, בעיירה העומדת בנתיבה של סופת הוריקן עזה. השלטונות מורים לתושבים להתפנות, אך הוא מכריז על בטחונו שאלוקים יציל אותו. הסופה אכן מגיעה, הגשם ניתך בכל עוז והאיש נאלץ להתיישב על גג ביתו. ברחוב שהפך לנהר שוצף עוברת סירה של כוחות החירום והוא נקרא לקפוץ אליה. תשובתו: לא, אלוקים יציל אותי! לאחר מספר דקות מרחף מעל ביתו מסוק, והטייס משלשל אליו סולם חבלים כדי שיוכל לטפס. תשובתו נותרה בעינה: לא, אלוקים יציל אותי!
לבסוף המים העזים שוטפים את הגג והאיש טובע למוות. עם הגיעו לעולם של מעלה, הוא דורש שיחה דחופה עם אלוקים ומבוקשו ניתן לו. האיש בא בטענה: ריבונו של עולם, עבדתי אותך כל ימי חיי, בטחתי בך והודעתי לכולם שבכוחך להצילני; מדוע לא עשית זאת? ואז באה התשובה מכיסא הכבוד: שלחתי לך אזהרה, סירה ומסוק; מה עוד אתה רוצה?
היהדות כמובן אינה מקבלת גישה זו. כאשר דוד המלך מתאר בשירתו את ישועת ה' במילים "ישלח ממרום יקחני, יַמְשני ממים רבים", הוא אינו מצפה לכך שמן השמיים תצא יד פלאית ותניף אותו מעל אויביו; הוא מתפלל, מייחל ומהלל ישועה בדרך הטבע, מתוך ידיעה שמאחוריה עומד בורא העולם ומנהיגו. ר' חנינא אמר: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". בפרפראזה על דבריו ניתן לומר, כי לא יכריזו על האדם מלמעלה, אלא אם כן הוא יזיז את אצבעו מלמטה.