הנשיא דונלד טראמפ היה אובססיבי לגבי נושאת המטוסים "פורד", הקרויה על שמו של הנשיא ג'רלד פורד – בנוגע לעלותה ובנוגע למיקומו של מגדל הפיקוח על הסיפון. הגנרלים והאדמירלים הם אנשי עסקים איומים, התלונן טראמפ שוב ושוב, במיוחד בתחום הרכש של ספינות גדולות, ובשל כך היצרנים מרמים את הצבא. ה"פורד" היא דוגמה מובהקת לשיטות העסקיות היוצרות פילים לבנים, קבע טראמפ, ומתח ביקורת על כל מה שקשור אליה – החל ממעליות התחמושת וכלה באדני ההזנקה של המטוסים. "הייתי בעסקי הבנייה ואני מבין במעליות. אם מים חודרים אליהן, הן לא יעבדו", אמר לבכירי הצבא. מה שבאמת הקפיץ את הפיוז של טראמפ היה מיקומו של מגדל הפיקוח, בחלק האחורי של הסיפון. "זה לא נראה נכון. יש לי עין לאסתטיקה", אמר טראמפ בארוחת ערב עם יו"ר המטות המשולבים, הגנרל מארק מיליי. הוא העביר ידו בשערו ואמר בעליצות: "היית מתאר לעצמך?". הקצינים הבכירים הסבירו לו מאוחר יותר, שמגדל הפיקוח ממוקם מאחור כדי להאריך את מסלול ההמראה והנחיתה של המטוסים. אם הוא ימוקם במרכז הסיפון, כמו שטראמפ רצה, אזי לא רק שהוא יפריע במסלול, אלא שהוא גם ייצור משבי רוח שיפגעו במטוסים. טראמפ לא ויתר: "זה לא נראה נכון". הוא חזר שוב ושוב לנושא ה"פורד", ומיליי האזין בשתיקה. כל שנותר לו לעשות הוא לאפשר לטראמפ להוציא קיטור.

ב-1 ביוני 2020 טראמפ היה מלא זעם, עם התגברות הפגנות Black Lives Matter. ערב קודם הוצתה אש במרתף כנסיית סנט ג'ון, 300 מטר מהבית הלבן, בה התפללו רבים מן הנשיאים; בנקודה מסוימת נטלו סוכני השירות החשאי את טראמפ לבונקר תת-קרקעי. ב-1 ביוני ב-10:30 הוא זימן את יועציו הבכירים לפגישה בחדר הסגלגל. טראמפ אמר להם שהוא רוצה פעולה מוחצת של חוק וסדר: 10,000 חיילים בשירות פעיל שייפרסו בוושינגטון. הוא שאל על חוק ההתקוממות מ-1807, המעניק לנשיא את הסמכות להפעיל חיילים בתוך ארה"ב אם הוא קובע שקיימת התקוממות. "אנחנו נראים חלשים. אנחנו לא נראים חזקים", אמר. שר ההגנה, מארק אספר, השיב על רוב שאלותיו של טראמפ. הופעתו החיצונית לא הייתה מרשימה, אבל הוא היה אחד משרי ההגנה המנוסים ביותר בהיסטוריה המודרנית: בוגר ווסט פוינט, 21 שנות שירות צבאי, כולל בדיביזיה המוצנחת ה-101 שבשורותיה זכה בעיטור הצטיינות במלחמת המפרץ, שירות מילואים במשמר הלאומי, תואר שני ודוקטורט במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד. אספר עבד בקונגרס והיה לוביסט של ענקית מוצרי הביטחון ריית'און לפני שטרמאפ מינה אותו למזכיר כוחות היבשה, ולאחר מכן לסגן השר בפועל ולבסוף לשר. "אדוני הנשיא, אין שום סיבה להפעיל את חוק ההתקוממות", אמר אספר. "המשמר הלאומי נמצא בשטח והוא מתאים יותר". המשמר הלאומי מורכב ממתנדבים במילואים ומטפל דרך שגרה במשברים לאומיים. שר המשפטים, ויליאם באר, אמר שניתן לתגבר את כוחות אכיפת החוק, והוסיף שאין צורך לערב את הצבא. הערים יכולות להתמודד עם ההפגנות, ובמידת הצורך – ניתן להפעיל את המשמר הלאומי, הוסיף. לדברי באר, הרושם הנוצר מהדיווחים בתקשורת מטעה, כי ברוב המכריע של הערים מדובר בהפגנות קטנות ושלוות. טראמפ התעקש: הוא רוצה את הדיביזיה המוצנחת ה-82 בוושינגטון עוד לפני השקיעה באותו ערב. אספר הסביר, שהדיביזיה מאומנת להילחם באויב באמצעות כלי הנשק הגדולים והמודרניים ביותר, ולא בשמירה על הסדר מול מפגינים. זהו הכוח הכי לא מתאים למשימה, הוסיף. טראמפ נעשה יותר ויותר קצר רוח, ואספר חשש שאם לא יתן לו משהו – הוא פשוט ינחית פקודה. לכן הציע אספר להעמיד את הדיביזיה בכוננות ולהתחיל להניע אותה מבסיסה שבצפון קרוליינה, אבל לא להכניס אותה לוושינגטון, אלא להפעיל את המשמר הלאומי; אם המצב ייצא משליטה, ניתן יהיה להזעיק את הצנחנים. מיליי הסכים עם אספר. שניהם לא רצו התנגשות קטלנית בין המפגינים לבין חיילי העילית של ארה"ב. טראמפ ישב מאחורי שולחנו, ידיו שלובות עליו, והחל לצעוק. פניו האדימו. אספר שמר על שתיקה. למרבה המזל, אחד מעוזריו של טראמפ נכנס והזכיר לו שעליו לגשת לחדר המצב, לשיחות עם מושלי המדינות. הוא דרש מהם למחוץ בכוח את ההפגנות. "אתם חייבים לשלוט", אמר כמעט בפקודה. "אתם מבזבזים את זמנכם. הם יצפצפו עליכם. אתם תיראו כמו חבורה של חמורים. אתם חייבים לשלוט, אתם צריכים לעצור אנשים ואתם צריכים לשפוט אותם ואתם צריכים לכלוא אותם לזמן רב" – למרות שהשפיטה והענישה אינן בידי המושלים.

בשלהי ספטמבר 2020 העביר מינהל התרופות והמזון (FDA) לבית הלבן את קווי הפעולה המוצעים לאישור חיסוני הקורונה. במשך שבועיים לא התקבלה תשובה. היא עוכבה בידי ראש הסגל, מארק מדואוז, אשר חשש שהתהליך מורכב מדי ויימשך זמן רב מדי. ראש המינהל, סטיבן האן – רופא מן השורה הראשונה, תורם קבוע לרפובליקנים ומינוי של טראמפ – ראה בכך התערבות בלתי נסבלת של איש עסקים שאינו מבין ברפואה. קווי הפעולה כללו ניסוי קליני נרחב (שלב 3) במשך חודשיים של החיסונים, כדי לבחון תופעות לוואי אפשריות. ד"ר פיטר מרקס, מנהל המחלקה למחקר ביולוגי ב-FDA ומומחה בביולוגיה של התא, עבד בצמוד עם האן על קווי הפעולה. "הדהים אותי שמארק מדואוז חשב שהוא יודע טוב יותר מאשר מרקס כיצד להעריך את הבטיחות והיעילות של תרופה", אמר האן לכמה מן הסובבים אותו. ב-29 בספטמבר פרסמו שבעה מנהלים לשעבר של ה-FDA מאמר בוושינגטון פוסט, בו קראו לבית הלבן לאפשר למינהל לבצע את עבודתו. בעימות עם ג'ו ביידן באותו ערב טען טראמפ, כי תוך כמה שבועות יהיה חיסון וכי חברות התרופות יכולות לעבוד מהר יותר. מנכ"ל פייזר, אלברט בורלא, הצטרף לאנשי המדע שניסו לבלום את טראמפ: "צר לי שמניעתה של מחלה קטלנית נדונה במונחים פוליטיים במקום על בסיס עובדות מדעיות", כתב במכתב גלוי לעמיתיו. ההתערבויות הפוליטיות לא נפסקו. באמצע דצמבר התקשר מדואוז אל האן והאשים אותו ואת מרקס בכך שאינם פועלים במהירות מספקת ואינם לוקחים את אישור החיסונים ברצינות הראויה. "לאזרח הממוצע לא אכפת אם ה-FDA משתמש בהליך זה או אחר. אין לזה שום קשר לאמון בחיסון", טען. האן היה המום. "זה כמו לומר: אין לנו מספיק מנתחי מוח, אז אשים עוזר של מנתח כדי להסיר גידול מהמוח שלך", אמר. מדואוז צעק עליו: "אין לך מושג מה אתה עושה". אחרי חצי שעה הוא התקשר להתנצל. לאחר זמן קצר טען טראמפ בטוויטר, כי הזרמת הכספים עליה הורה חסכה חמש שנים בפיתוח החיסון, אבל ה-FDA "הוא עדיין צב גדול, זקן ואיטי. תביא את החיסון הארור עכשיו, ד"ר האן. תפסיק לשחק ותתחיל להציל חיים!!!". החיסון של פייזר קיבל אישור חירום מאוחר יותר באותו יום.

ב-1 בדצמבר 2020 שוחח שר המשפטים, ויליאם באר, עם כתב AP, מייק בלסאמו, ואמר לו לייחוס: "נכון לעכשיו לא מצאנו תרמית בהיקף שיכול היה להוביל לתוצאות אחרות בבחירות". שעות אחדות לאחר הפרסום טראמפ זימן אותו לאגף המגורים בבית הלבן, ודרש לדעת מדוע אמר זאת. "משום שזו האמת", השיב באר. "יכולת לסרב להגיב", טען טראמפ. באר ענה: "בסוף השבוע אמרת שמשרד המשפטים נעלם ושאתה יודע שהבחירות נגנבו. אני חושב שהעיתונאי שאל אותי מה מצאנו, ואמרתי לו מה מצאנו – כלום, נכון לעכשיו". טראמפ הגיב: "אתה בטח אמרת את זה מפני שאתה שונא את טראמפ, אתה ממש שונא את טראמפ". באר – אשר ספג ביקורת חוזרת ונשנית בטענה שהוא משמש יותר כפרקליטו של טראמפ ופחות כשר המשפטים – נותר קר רוח: "לא, אדוני הנשיא, אני לא שונא אותך. אני חושב שאתה יודע איזה קורבן אישי זה היה מבחינתי כאשר באתי לסייע לך בממשל הזה, וניסיתי לשרת בצורה מכובדת. "תרשה לי לומר לך מדוע אתה נמצא עכשיו בנקודה הזאת. יש רק חמישה-שישה שבועות לאחר הבחירות לפתור את כל הנושאים הללו, כי לחבר האלקטורים יש תאריך יעד קשיח. היית צריך צוות של עורכי דין מעולים וזמינים, שיוכלו לגבש במהירות אסטרטגיה שתוכל לומר: אנחנו הולכים על הקולות האלה פה, על הקולות האלה שם וזהו הטיעון שלנו – ולבצע את זה. במקום זה, יש לך חבורת ליצנים". באר – תזכורת: שר המשפטים – המשיך והסביר לטראמפ מדוע הקבוצה בראשותו של רודי ג'וליאני בזבזה את זמנו על טענות סרק, במיוחד כאשר העלתה טענות חסרות יסוד נגד מכונות ההצבעה. הוא גם הסביר מדוע בחלק מן המדינות הגיעו קולות בשעות לילה מאוחרות ושינו את התוצאה לטובת ביידן: זה היה ההליך הרגיל, ולא שום דבר מעבר לזה. כאשר העז באר לדבר על "החלק הראשון של ממשל ביידן", טראמפ צרח: "החלק הראשון של ממשל ביידן!" באר מעולם לא ראה אותו זועם כל כך. אם יכלו לצאת לאדם להבות מן האוזניים, זה היה הרגע. באר ממש דמיין את הלהבות. אבל טראמפ התאמץ להשתלט על עצמו ונרגע – ואז המשיך לבוא בטענות אל באר ומשרד המשפטים.

ב-6 בינואר התקשר מנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים, קווין מק'ארתי, לבית הלבן ודרש לדבר עם טראמפ. הפורעים השתוללו במשרדו וניפצו את החלונות; מאבטחיו הבהילו אותו למקום מבטחים. טראמפ הרים את השפופרת. "אתה חייב לצאת ולומר לאנשים הללו להפסיק", אמר לו מק'ארתי. "אני מחוץ לקפיטול. הריצו אותנו החוצה. מישהו נורה כרגע". היה זה בשעה 14:44 לפי שעון וושינגטון: אשלי באביט, אחת הפורעים, נורתה למוות בידי שוטר כאשר היא וחבריה ניסו לפרוץ דלת באזור הלשכות. "אני אצייץ", השיב טראמפ. מק'ארתי המשיך: "מעולם לא ראיתי כזה דבר. אתה חייב לומר להם להפסיק. אתה חייב להוציא אותם מכאן. תוציא אותם מכאן. עכשיו". טראמפ לא תפס את חומרת המצב. הוא לא שאל אפילו פעם אחת את מק'ארתי לגבי בטחונו. הוא כן אמר: "ובכן, קווין, נראה לי שהאנשים הללו כועסים על הבחירות יותר ממך". הגנרל קיית קלוג, היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא, מייק פנס, מצא את איוונקה טראמפ ואמר לה שהיא חייבת לדבר עם אביה על המתחולל בקפיטול. איוונקה הלכה לחדר הסגלגל וכאשר חזרה כעבור מספר דקות, זיהה קלוג את מבע פניה: הייתה להם שיחה קשה. איוונקה ובעלה, ג'ארד קושניר, הסתכלו מן הצד בשבועות הקודמים כאשר טראמפ המשיך להילחם בתוצאות הבחירות. קושניר אמר לאחרים שיש לכבד את טראמפ ולתת לו מרחב, ושרק הנשיא יחליט כיצד לסיים את כהונתו. איוונקה ניסתה את כוחה פעמיים נוספות, אך ללא הועיל. טראמפ לא התקשר ל-פנס אפילו פעם אחת באותן שעות. חברת הקונגרס אליסה סלוטקין, שהייתה קצינה בכירה בבית הלבן של ברק אובמה, הכירה היטב את יו"ר המטות המשולבים, מארק מיליי, והתקשרה אליו כאשר ההסתערות הייתה בעיצומה. היא האיצה בו לשלוח לקפיטול את המשמר הלאומי ושאלה האם נכונה השמועה שטראמפ סירב לעשות זאת. מיליי השיב: "בכוונה לא הלכתי לטראמפ. הלכתי ל-פנס. הודעתי לו שאנחנו שולחים את המשמר. פנס קידם זאת בברכה". מיליי ציין, כי אינו בטוח שטראמפ היה משיב לו בשלילה, אבל הוסיף: "אני חושב שהוא רצה את זה. אני חושב שזה מוצא חן בעיניו. אני חושב שהוא רוצה את התוהו ובוהו הזה. הוא רוצה שתומכיו יילחמו עד הסוף המר". כמה ימים מאוחר יותר הוא חזר בו: "אני לא יודע", אמר על רצונותיו של טראמפ.

ג'ו ביידן סבר במשך שנים שארה"ב צריכה לצאת מאפגניסטן. בנו המנוח, בו, שירת שם כקצין וביידן ביקר במדינה פעמים רבות. לאחר שנכנס לבית הלבן הוא הורה לבחון את השלכות הנסיגה, עליה כבר התחייב טראמפ בהסכם עם הטליבאן. במשך חודשיים קיימה המועצה לביטחון לאומי 25 ישיבות, בקבוצות קטנות וגדולות, בפגישות מצומצמות עם הנשיא ובמפגשים עם שרים ויועצים בכירים. היה זה אחד מן התהליכים הנרחבים ביותר אי-פעם של בדיקת מדיניות. הרושם היה, שביידן רצה יותר ודאות ופתרון ברור יותר מכפי שניתן היה להציע. חלק מן המשתתפים חשבו שהוא בלתי אפשרי בדרישותיו לעוד ועוד פרטים; אחרים ראו את התהליך כדוגמה מן הספר לקבלת החלטות במדיניות חוץ. ביידן ויועצו לביטחון לאומי, ג'ייק סליבאן, ביקשו תשובה לשאלה אחת: מהו התרחיש הטוב ביותר אחרי נסיגה אמריקנית? אנשי המודיעין תיארו מו"מ אפשרי בין הממשלה לבין הטליבאן בלא לוחמה נרחבת, ועם שקט יחסי בערים הגדולות כמו קאבול והראט. זה היה התרחיש הטוב ביותר, אבל איש לא היה בטוח שהוא יתממש. לביידן היו זכרונות קשים מטיפולו של ממשל אובמה באפגניסטן. הוא לא קיבל אז תשובה מניחה את הדעת לשאלה מה ארה"ב עושה שם, כאשר אל-קאעידה כבר מזמן אינו פעיל במדינה. "הטענה הבסיסית שלהם הייתה שכדי לייצב את פקיסטן, אנחנו צריכים להוכיח שאנחנו מוכנים להילחם בטליבאן. זה היה חוסר היגיון דפוק לגמרי. הפקיסטנים יצרו את הטליבאן המחורבן", הסביר ביידן לאחר מספר שנים. הוא אמר לאובמה שהצבא מוכר לו "בולשיט" בנושא אפגניסטן; הוא ידע מנסיונו בסנאט, שהצבא מטביע את הנשיא במונחים צבאיים. "הרבה מזה חדש לנשיא", אמר בלשון מדודה – בהתייחסו לחוסר נסיונו המוחלט של אובמה במדיניות חוץ. ביידן לא היה היחיד שחשב כך. מיליי היה קולונל בזמן ממשל אובמה והיה עד לכמה מן השיחות בין הנשיא לבין יו"ר המטות המשולבים, האדמירל מייקל מולן, מפקד הכוחות באפגניסטן, הגנרל סטנלי מק'קריסטל, ומפקד פיקוד מרכז, הגנרל דייוויד פטראוס. "הם ניסו לסנדל נשיא צעיר משיקגו, ואולי – אני לא קורא מחשבות – הם חשבו שיוכלו לנצל אותו ולסנדל אותו להסלמה באפניגסטן", תיאר בדיעבד. למיליי היו כמה לקחים מאותן שיחות: "אתה לעולם, לעולם, לא מסנדל את נשיא ארה"ב. אתה תמיד נותן לו מרחב החלטה. אתה לא נותן לנשיא את עצתך בעמוד הראשון של וושינגטון פוסט או בנאומים. אתה נותן עצה גלויה והוגנת. אתה נותן אותה לנשיא, פנים אל פנים, או באמצעות מסמכים מקצועיים. אנחנו לא משחקים. זה לא מה שהצבא עושה. אנחנו לא ממעיטים בערכו של הנשיא. אנחנו לא מסנדלים אותו. אלו החוקים שלנו. פשוט מאוד. ומי שלא יכול לציית להם – שיילך הביתה".