"זה המיקרוב יש לו אח קטן, השם שלו וירוס. הוא יותר קטן, אבל יותר ערס", הגדיר שייקה אופיר במערכון "ציונה והעין המקולקלת". הגדרה לגמרי לא רעה. עם חיידקים האנושות יודעת להתמודד, בעיקר באמצעות אנטיביוטיקה. נגיפים הם הרבה יותר חמקמקים – ונגיף הקורונה הוא דוגמה מובהקת. בכל פעם שנדמה לנו שהמגיפה מאחורינו, מופיע איזשהו זן חדש וטורף את הקלפים או לפחות מטריף אותנו. לכן, אך טבעי וצפוי שהמאבק מולו יהיה כאוטי ויצריך התאמות בלתי פוסקות, לעיתים בתוך ימים ואפילו שעות. אבל עדיין יש הבדל בין האילוצים הללו לבין הברדק השורר במדיניות הממשלתית בימים האחרונים. לפעמים ההחלטות נראות כמו ניסויים בדעת קהל: מה שמתקבל בהבנה נשאר, מה שמעורר התנגדות מתבטל. כאילו לא מדובר כבר בגל החמישי, צריך דוקטורט במתימטיקה כדי להבין את כללי הבידוד ומחשבי-על כדי לדעת מי לומד היכן וכיצד. כאילו מדובר בממשלה הקודמת, גם בממשלת השינוי הדיונים מודלפים כמעט בשידור חי. כאילו הם בעלי אחוזות פיאודליות, השרים מתקוטטים איש-איש על חלקו ומתעלמים מטובת הכלל. נפתלי בנט עוד מנסה איכשהו ליישר את העגלה הזאת, שכל אחד מן הסוסים הרתומים אליה מושך אותה בכיוון אחר, אך הוא עושה זאת בהססנות ותוך איבוד זמן יקר. והחמור מכל: בנט ושריו ופקידיהם מתעלמים מן המציאות, מכך שיש בחוץ מיליוני ישראלים שצריכים לקבל הנחיות ברורות, סדורות, הגיוניות, שאפשר לחיות איתן. שיש בחוץ אלפי עסקים שלא יודעים האם וכיצד יפעלו מחר בבוקר. שיש בחוץ רבבות תלמידים והורים שמנסים להבין מה חל עליהם. שיש בחוץ אלפים שנחשפים מדי יום לחולים מאומתים ואיבדו לגמרי את הצפון בנושא הבידוד. ההחלטות נראות כאילו הן מתקבלות בתנאי מעבדה, על לוח שרטוט תיאורטי, בידי אנשים שחיים בבונקר אטומי. את התוצאה כולנו רואים ואת המחיר כולנו משלמים.

"הוא הגיע לתחתית הבור והמשיך לחפור", כתב פעם קצין בריטי בהערכה תקופתית של אחד הכפופים אליו. "הוא מציב לעצמו יעדים נמוכים ומצליח לעמוד בהם", כתב אחד מעמיתיו על חייל אחר. כך בדיוק נראית כנסת ישראל. בכל פעם בה נדמה לנו שלא ייתכן שפל עמוק יותר, מישהו או מישהם מבין חבריה מלמדים אותנו שאנחנו ממעיטים ביכולת ההמצאה שלהם. אי-אפשר לדעת מאיפה להתחיל. מהלשון הגסה והגידופים? מהצעקות וההתפרצויות? מהסירוב להישמע ליו"ר ולנהלים? מהקטנוניות והנקמנות? מהילדותיות של "הוא התחיל"? מהעדפת הכותרת האישית הנקודתית על פני טובת הכלל ארוכת הטווח? מההיעדרויות מן הישיבות? כל אחת מהנקודות הללו מקוממת בפני עצמה, ואילו שילובן יחד מתסכל עד כדי תלישת השיער והידיעה שהן אינן היחידות גורמת לייאוש. לפחות השבוע, או ליתר דיוק בשבועות האחרונים, אפשר לצאת מהנקודה של חוסר האנושיות וההחלטה המודעת להתעלם מן המציאות. מכך שחברי כנסת, או ליתר דיוק ראשי האופוזיציה וחבריה, לא מתנהגים כמו בני אדם. הדבר הכי יסודי, לפני שאתם פוליטיקאים ולפני שאתם נבחרי ציבור ולפני שאתם מחוקקים. להיות בני אדם. להתחשב בצרכים ובאילוצים הכי בסיסיים של הזולת, ולו רק משום שמתישהו בעתיד גם אתם תהיו באותו מצב. לא להכריח אם טרייה להגיע למליאה כאשר התינוקת בידיה, לא להכריח את ראש הממשלה לצאת מבידוד בעיצומו של נגיף מדבק במיוחד, לא להכריח אדם האבל על אחיו לקום תוך כדי ימי השבעה. להיות בן אדם – זה התנאי הבסיסי בכל יחסי אנוש ובוודאי התכונה הבסיסית של מי שמתיימר לייצג ציבור ולהנהיגו. האופוזיציה הנוכחית, בכוונה תחילה, מתנהגת בדיוק ההפך מנימוקים פוליטיים. לממשלה יש רוב מינימלי והאופוזיציה רוצה לנצל כל הזדמנות כדי להפיל את יוזמותיה. זה בסדר גמור – עד שזה מגיע להתנהגות ברברית. את הגבול הזה, האופוזיציה בראשות בנימין נתניהו ויריב לוין עוברת שוב ושוב, בעין פקוחה ובמצח נחושה. וזה פשוט מגעיל.

תרשמו את השמות הבאים: אברהם פרויליך, מתתיה שרם, דוד דרלי, דב קפלן. אלו הם חברי ועדת החמישה המופקדת על הר מירון, המונעים הגשת תביעות לפינוי פולשים שהשתלטו על חלקים בהר ובאתר. מאז האסון אותרו בהר 29 פולשים ו-130 עבירות על חוקי התכנון והבנייה – בשטח של כ-15 דונם; זה מן הסתם שיא עולמי. יו"ר הוועדה, הרב שמואל רבינוביץ, שהוא רב המקומות הקדושים ועובד מדינה, חתם על ייפויי הכוח הדרושים לעו"ד יעקב אמסטר כדי להגיש את תביעות הפינוי, כפי שקבע בית המשפט העליון. אבל עמיתיו מסרבים לחתום, וכעת גם יש פסק דין של בד"ץ העדה החרדית האוסר זאת עליהם. אמסטר הכין 13 תביעות – פחות ממחצית מספר הפולשים בהר – והן תקועות. למה? כי לכל אחד מארבעת האדונים הללו יש אינטרס ישיר בהימנעות מפינויו של פולש זה או אחר, ובפועל כולם עושים יד אחת להנצחת ההפקרות – שהיא שורש הרע שהוביל לאסון מירון. 45 הרוגים לא הספיקו כדי שהעסקנים הקטנטנים הללו יתחילו לחשוב שאולי מדי פעם צריך להסתכל על התמונה הכוללת, ואולי מדי פעם – רחמנא ליצלן – גם צריך לקיים את החוק (שאגב, במקרה זה עולה לגמרי בקנה אחד עם ההלכה). אותה אטימות אנוכית פושעת באה מכיוון מארגני הילולת הבאבא סאלי בנתיבות. אסון מירון הבהיר, כי יש לקונה איומה באירועי דת המוניים: חוק רישוי עסקים לא חל עליהם, ולכן לא צריך אישורים בטיחותיים ולא צריך למנות מפיק אירוע שישא באחריות. המשטרה – אולי בצדק, אולי מכסת"ח, זה לא משנה – הודיעה שבצורה הזאת לא תאשר את קיום ההילולה. תגובתו של ברוך אבוחצירא, בנו של הבאבא סאלי ובעל עבר פלילי: מאות אלפי יבואו ותקפצו לנו. אז נכון שבסוף נמצא איזשהו פתרון, אבל הבעיה הבסיסית נותרה בעינה: מנהיגים חרדיים הסבורים שהם מעל החוק ושהמדינה חייבת להתיישר איתם – ומקבלי החלטות חילוניים שעושים בדיוק את זה. ולבסוף: פרשת חיים ולדר. חייבים להדגיש, כי עד התאבדותו של ולדר, ההאשמות נגדו היו במסגרת תחקיר עיתונאי וטענות שהועלו במישור הציבורי. חקירת המשטרה הייתה בתחילתה, לא היה מעצר, לא היה כתב אישום, לא הייתה הרשעה. גם בעידן הטוויטר והפייסבוק, אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו. אבל חלק מן החרדים, כולל העיתון יתד נאמן ורבנים ועסקנים חשובים, לא רק שהתעלמו לחלוטין מן החשדות – אלא גם תקפו את המתלוננות, בשיימינג כמו שרק החרדים יודעים לעשות. עוד דוגמה לכך שלפחות חלק ממנהיגי החרדים מתאמצים בכל כוחם לחיות במציאות משלהם, בה אין עבירות מין ואין פדופיליה ואין גילוי עריות – ובכך הם פושעים כלפי הקורבנות וכלפי העדה בכללותה.

מה עוד אפשר להגיד על המופרעים הללו? הנתונים המדעיים מישראל ומכל העולם הם חד-משמעיים: החיסונים עובדים מצוין עם כמעט אפס תופעות לוואי. נזכיר: מטרת חיסוני הקורונה איננה למנוע הדבקה, אלא למנוע תחלואה קשה ותמותה. להפוך את הקורונה לשפעת, כפי שכתב פעם ניו-יורק טיימס. ואת זה זריקות הדחף עושות היטב, הרבה מעל המצופה, גם מול האומיקרון. הזן הזה יותר מדבק ופחות חמור מקודמיו, וזה אומר שהחיסונים יכולים להותיר אותו ברמת התסמינים הקלים ואפילו העדר תסמינים כלל. זה גם אומר, שהדבר הכי דחוף והכי חיוני עכשיו הוא לחסן את הילדים, כדי להעניק להם את ההגנה הזאת. שמישהו ממתנגדי החיסונים יראה לי בבקשה את אלפי, מאות, עשרות הנפגעים מתופעות לוואי של החיסונים. שמישהו מהם יסביר לי בבקשה למה הוא סומך על משרד הבריאות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה – החל מהסבון בבוקר, דרך הרוקח בצהריים וכלה בוויטמין בערב – וכעת פתאום סבור שאותו משרד עצמו מרמה אותו ומסכן אותו. שמישהו יציג לי בבקשה מומחה חיסונים אחד, מדען מוביל אחד, רופא בכיר אחד שאומר לא להתחסן. שמישהו מהם יוכיח שקרא ולמד את ההסברים המאוד-ברורים לכך שהחיסון פותח במהירות וביעילות ושיסביר לי מדוע אין הוא מקבל אותם. הניתוק מן המציאות המופרעים הללו פוגע בהם, פוגע בילדיהם, פוגע בכולנו. לפעמים הם מקבלים גיבוי מכל מיני ידוענים ו"עיתונאים" חסרי אחריות ונעדרי ידע, כמו הצמד אורלי וילנאי וגיא מרוז, שחטפו בצדק את הביקורת חסרת התקדים של משרד הבריאות. צריך להתייחס אל מתנגדי החיסונים בדיוק כמו אל מי שבעיצומה של מתקפת טילים היה קורא לא להיכנס לממ"דים, בדיוק כמו אל מי שהיה ניצב בצומת קטלני ומטיף להתעלם מהרמזורים. לסתום להם את הפה, כי זה לא חופש ביטוי אלא הפקרות קטלנית. ואם צריך להעביר חוק – אז תעבירו חוק. כשם שאסור להסית לאלימות, אסור להסית לסיכון חיים. כשם שאסור לאיים על היחיד, אסור לאיים על הרבים. תסתמו להם את הפה!

כבר עמדתי על זה השבוע, ולכן רק תזכורת קצרה עם סיומו. ניר חפץ תיאר בהרחבה את בנימין נתניהו כמי שמשוכנע שכל מילה נגדו בידיעות אחרונות מוכתבת במישרין בידי נוני מוזס, כמי שמשוכנע שמוזס מפעיל עיתונאים ואמצעי תקשורת אחרים ואפילו משלם להם, כמי שמשוכנע שמוזס עומד מאחורי כל מהלך פוליטי המזיק לו, כמי שמשוכנע שכל העת מקליטים אותו, כמי שמשוכנע שגורמים מסחריים עלולים להאזין לו, כמי שמשוכנע שניירות שלו ייגנבו כדי להימכר. התיאור הזה בא מפיו של אחד האנשים המקורבים ביותר לנתניהו במשך שנים, שגם העיד על עצמו שניסה לשנות את תפיסת העולם לפחות בנוגע למוזס (שהיה הבוס הישיר שלו בידיעות אחרונות) – עד שלבסוף הרים ידיים. בהנחה שחפץ מדייק, ואין לו סיבה לשקר בנושאים הללו, הרי שהוא תיאר תמונה מסוכנת ביותר. אם נתניהו כל כך מנותק מהמציאות וכל כך מסרב לשמוע תיאורים שונים בנושאים הללו – מי לידנו יתקע שאינו סובל מאותן פרנויות וניתוק גם בתחומים הרבה יותר קריטיים לקיומה, רווחתה ובטחונה של המדינה? אולי התפיסה שלו את תוכנית הגרעין של אירן אינה עולה בקנה אחד עם המציאות? אולי הוא מסרב לשמוע דעות הפוכות משלו גם בנוגע לתקציב המדינה? בואו נשים את זה על השולחן: אולי יש לו בעיה נפשית המעמידה בספק את כשירותו לתפקיד הקשה ביותר בעולם – ראש ממשלת ישראל? כאשר זה המצב מלמעלה, אין להתפלא שאנחנו רואים שלו השתקפות מלמטה – בתיאור המתרחש בבית המשפט בפיותיהם של שופרות נתניהו. שיהיה ברור: המשפט הזה מורכב ביותר, היו לתביעה הישגים ובעיות, היו להגנה הישגים ובעיות. מי שמתיימר לומר לכם כעת כיצד המשפט יסתיים – הוא או בור (שאינו יודע כיצד מתנהל מגה-תיק) או שרלטן (שיודע ובכל זאת מדבר). אבל מהצד של תומכי נתניהו, הכל נורא פשוט: התיק קרס, הפרקליטים עבריינים, העדים שקרנים (אלא אם כן הם יוצאים נגד המשטרה והפרקליטות), כל העיתונאים האחרים מדווחים בצורה כוזבת, רק מי שנמצא באולם יכול לחוות דעה (אלא אם כן מדובר במי שסבור כמותם). אם אתם רואים כאלה אמירות, שלא יהיה לכם ספק: מוכרים לכם בלופים בצורה שיטתית, כדי שתאמינו לדיווחים הסלקטיביים והמגמתיים שנמסרים לכם.

למדתי קצת מדעי המדינה, למדתי הרבה היסטוריה, אני קורא המון על הפוליטיקה האמריקנית – אבל את מה שמתרחש בשנה האחרונה צריכים להסביר מומחים מדיסציפלינות אחרות לגמרי: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אפילו פסיכיאטריה. איך זה שעשרות מיליונים, אולי למעלה מ-100 מיליון, עודם מאמינים שדונלד טראמפ ניצח בבחירות ושהניצחון נגזל ממנו במרמה? איך זה שעשרות מיליונים מוכנים להצביע שוב בעד נשיא עבריין ופסיכופט? טראמפ ואנשיו הגישו כ-60 עתירות נגד תוצאות הבחירות לבתי משפט בכל רחבי ארה"ב ובכל הערכאות. כל השופטים, ללא יוצא מן הכלל – כולל אלו שמינו נשיאים רפובליקנים בכלל וטראמפ בפרט, ובהם שלושת המינויים שלו לבית המשפט העליון – דחו את התביעות על הסף בשל העדר ראיות כלשהן. כל הממונים על הבחירות, החל מעובדי מדינה מקצועיים וכלה בפוליטיקאים רפובליקנים, הבהירו שהיו לכל היותר אי-סדרים נקודתיים שגרתיים לחלוטין. כל הספירות החוזרות הובילו לאותן תוצאות (ומדי פעם אפילו הוסיפו קצת קולות לביידן). כל זה נעשה בשקיפות מוחלטת לעיני כל העולם – וכל זה עדיין לא משכנע 60% מהרפובליקנים, שזה אומר 30% מהאמריקנים, שזה אומר 100 מיליון בני אדם. 100 מיליון בני אדם במדינה החזקה ביותר, העשירה ביותר והמתוחכמת ביותר בהיסטוריה. אז נכון, ה-100 מיליון הללו כנראה לא שייכים ברובם לשכבות החזקות, העשירות והמתוחכמות. אבל בכל זאת: 100 מיליון שהמציאות עוברת להם מעל הראש? שהעובדות חולפות מול עיניהם? שמאמינים לשקרים בוטים חוזרים ונשנים, המופצים בסגנון המזכיר תעמולה ופולחן אישיות של משטרים אפלים? נהוג לומר שאם לארה"ב יש נזלת, לעולם כולו יש שפעת. אם בארה"ב יש כל כך הרבה פנטזיונרים, העולם כולו עלול לרדת מהפסים.