לא לטעות: אירן אינה מאבדת השפעתה בסוריה

השינוי במאפייני ההתבססות של אירן - הפחתת הנראוּת של כוחות אירניים, בניית מליציות מקומיות על בסיס מגויסים סוריים, וחדירה למרקם החיים האזרחי והדתי במדינה - מושפע לא רק מפעילות צה"ל, אלא משינוי התנאים בסוריה לאחר יותר מעשר שנות מלחמה במדינה. טהרן מעוניינת להימנע מעימות עם רוסיה וקשובה לחששותיה של מוסקבה מההשלכות של המשך התקיפות הישראליות ומפגיעה בכוחות אסד ובעתיד משטרו. כדי ליצור דימוי של בעלת ברית אחראית שדבקה בחוקי המשחק שרוסיה מעצבת, אירן נענתה לדרישת מוסקבה להסיג את שלוחיה - בעיקר המליציות השיעיות, אך לא את חיזבאללה - מדרום סוריה, ולצמצם את מעורבותה בתוכניות הבניין והפעלת הכוח של הצבא הסורי. טהרן לא זנחה את יעדיה האסטרטגיים ארוכי הטווח: השפעה במרחב הסורי; בניית גשר יבשתי מאירן דרך עירק לסוריה וללבנון; ובתוך כך הפעלת לחץ להוצאת הכוחות האמריקנים מצפון מזרח סוריה; ובניית בסיסי שיגור של טילים וכלי טיס בלתי מאוישים לתקיפת ישראל. לקידום יעדים אלו, אירן מתמקדת במספר מישורי פעולה. א. חיזוק דריסת הרגל במזרח סוריה - פריסת כוחות שלוחים וציודם באמצעי לחימה מתקדמים, כנקודת זינוק להשתלטות על המרחב ועל גבול עירק-סוריה ליום בו ארצות הברית תפנה את כוחותיה מהאזור. זאת כדי לשמר את פרויקט הגשר היבשתי עם גישה למקורות האנרגיה של סוריה. ב. המשך בניית כוח צבאי – שברובו אינו מבוסס על כוחות אירניים אורגניים, אלא על חיזבאללה, מיליציות שיעיות ומיליציות מקומיות שהיא מקימה, האוחזות בעשרות אתרים צבאיים ברחבי המדינה. שיפור יכולות ייצור מקומי והעברות של אמצעי הלחימה לסוריה ולחיזבאללה בלבנון; שלוחיה נערכים באתרים ובסיסים צבאיים במרכז סוריה, בכלל זאת בשדות התעופה קוציר ושעיראת במחוז חומס, בשל הגישה הקצרה מהם לגבול סוריה-לבנון, אשר מאפשרת אספקת נשק לחיזבאללה. לאחרונה שוקדת אירן להעביר ולפרוס מערכות הגנה אוויריות בסוריה ובבקעת הלבנון כדי לסכל תקיפות אוויריות ישראליות; כן נמשכות הברחות של כלי טיס בלתי מאוישים תוקפים. שר הביטחון, בני גנץ, העריך, כי "בתוך מספר שנים יהיו בידי המיליציות האירניות בסוריה מאות כלי טיס בלתי מאוישים", רובם בעלי יכולות תקיפה.

ג. אירן מתבססת יותר על שלוחים - מגויסים סורים - באזורים שבהם היא נאלצה לצמצם את פרופיל פעילותה, בפרט בדרום סוריה. האירנים גייסו למעלה מ-10,000 מתושבי האזור וארגנו אותם בעשרות מיליציות מקומיות, הפועלות תחת פיקוד, אימונים והדרכה אירניים. גם המשכורות למתגייסים המקומיים משולמות על-ידי אירן. המיליציות עוסקות במגוון משימות, ביניהן ביסוס נוכחות והרתעה כלפי האוכלוסייה המקומית, התארגנות צבאית קדמית שאליה יכולים להצטרף כוחות נוספים, סיוע בגיוס פעילים חדשים, הקמת תשתיות אזרחיות והברחות נשק וסמים. מדי פעם מבצעים אנשיהן משימות איסוף מודיעין וניסיונות לפעילות טרור נגד ישראל ברמת הגולן. ד. חדירה למרקם החברתי של סוריה - אירן הקימה עשרות מרכזי השפעה בסוריה, שבהם מתקיימת פעילות כלכלית, דתית (מיסיונריות שיעית ותמיכה באתרי עלייה לרגל לצליינים שיעים), חינוכית ותרבותית, סיוע הומניטרי, שירותי רפואה ומוסדות כלכליים, ובראשם במרכזי הסחר העיקריים בדמשק ובחלב. בנוסף, אירן מקימה פרבר שיעי במזרח דמשק, בסמוך לאתר הקבר ועלייה לרגל של א-סיידה זיינב, משם נשלטת הדרך המובילה לנמל התעופה הבינלאומי של העיר. דעה רווחת בקרב גורמי הערכה בישראל היא, כי סר חינה של אירן בעיני אסד. זאת, בהתבסס על דיווחים לגבי מהלך של אסד להדחת מפקד כוח קודס האירני בסוריה, ג'ואד ראפרי. עם זאת נראה, כי הוא סיים את תפקידו כמתוכנן. חיזוק נוסף להשערה זאת הוא הדימוי לפיו חיבור לאירן מציב את סוריה במחנה "ציר ההתנגדות", שמהווה מחסום בדרכה של סוריה חזרה לליגה הערבית ולהקלה בסנקציות המוטלות עליה על-ידי ארצות הברית ואירופה. לאלה מצטרפים דיווחים על אודות התנגדות האליטה הסורית, שהיא פרו- אסד, לשאת בתשלום נוסף בשל הפעילות האירנית במדינה ותמיכת טהרן במשטר. נאמני המשטר אף חוששים, כי אירן חותרת לשנות את הזהות והתרבות הערבית של סוריה. ואולם, ההערכות לקרע ביחסים בין אירן לאסד מופרזות. בהערכות אלה שני פגמים קריטיים. האחד: קשה להניח שאסד מוכן לוותר על השותפות האסטרטגית הוודאית בת 40 השנים אם אירן, תמורת יתרונות פוטנציאליים שבשיפור היחסים עם מדינות המפרץ שתמכו בקבוצות המורדים, אשר כמעט הפילו את משטרו. השני: היועצים הצבאיים האירניים והמיליציות השיעיות עדיין ממלאים תפקיד קריטי בהגנה על המשטר, בעוד המלחמה במדינה רחוקה מסיום. יכולותיהם של כוחות היבשה של צבא סוריה ירודות, כך שהמשטר עדיין תלוי במיליציות שיעיות המאורגנות ומופעלות על-ידי כוח קודס. חדירת אירן לעומק רבדיה של המדינה והחברה בסוריה תעשה כל ניסיון לעקור אותה לבלתי מעשי. לאסד יש עדיין סיבות רבות להאמין שהשיקום הדיפלומטי שלו יימשך - גם אם יישאר קרוב לטהרן.

יש להימנע מהערכות אופטימיות אשר לעצירת ההתבססות האירנית בסוריה. ישראל עדיין רחוקה מהשגת היעד האסטרטגי של דחיקת כוחות אירן ושלוחיה מסוריה וצמצום השפעתה במדינה, אם באמצעות המערכה הצבאית המתמשכת (המב"מ) ואם בציפייה שרוסיה והנשיא אסד יעשו עבורה את העבודה. ההשפעה בסוריה חיונית לפרויקט האירני המיועד להשיג הגמוניה בלבנט הערבי ולאתגר את ישראל על גבולותיה ברמת הגולן ובלבנון. לנוכח התנאים המשתנים, אירן גיבשה חלופות לשימור השפעתה - פוליטית, צבאית, כלכלית ודתית - בסוריה. בדרום המדינה היא מתבססת יותר על מיליציות מקומיות וחיזבאללה; בדמשק היא מנצלת את השינויים הדמוגרפיים, עקב בריחת אוכלוסייה סונית, לבניית פרבר שיעי בדומיננטיות אירנית; לשם שליטה במרחב הגבול בין סוריה ללבנון, היא נאחזת בשדות תעופה במרחב חומץ ומתבססת על כוחות חיזבאללה; ובמזרח סוריה בונה אירן כוח השתלטות מהירה, הדרוך ומוכן לקראת פינוי הכוחות האמריקנים מהאזור. גם המחשבה שניתן לתקוע טריז בין אסד לטהרן ולשכנעו להרחיק את הכוחות המופעלים על-ידי אירן מארצו, היא אופטימית ולא מציאותית. בידי אסד אין הכוח לאלץ את אירן לצאת מסוריה, כאשר הוא עדיין אינו שולט בשליש משטח המדינה. אסד יודע, כי שליטים ערביים עשויים לבוא עם מתנות, אבל הם לא יוכלו לקנות את הנאמנות שטהרן זכתה בה במחיר דמים והשקעת משאבים נרחבת. לפיכך, ישראל אינה יכולה לסמוך על אסד שיהיה זה שירחיק את אירן מסוריה. עליה להתמיד במערכה המתמשכת נגד ההתבססות הצבאית של אירן ושלוחיה בסוריה ולכונן שיתופי פעולה עם קבוצות מקומיות, המתנגדות להשפעה האירנית ולמשטרו של אסד. בד-בבד, חיוני להדק את השיח המשולש עם רוסיה וארצות הברית כדי להשפיע על עיצובה העתידי של סוריה.