השופט: שמואל מלמד, בית המשפט המחוזי בתל אביב

המועד: יום א', 30.1.2022, שעה 09:00

הנושא: מעצרים

"להורות על ביטול הפיקוח בלי שיש מקום עבודה - לא אעשה את זה", מבהיר השופט שמואל מלמד לסניגורית המבקשת לשנות את תנאי מעצר הבית של הנאשם. "צריך להציע תוכנית מגובשת עם עבודה ולחזור לשלום. אבל לבטל סתם כדי שיסתובב ברחובות?". מלמד, הסניגורית והתובעת מתווכחים לגבי מה שנאמר בתסקיר שירות המבחן, תוך שהסניגורית (שאגב, אינה לבושה בגלימה כנדרש) מרימה את קולה ואף נכנסת לדבריו של מלמד - שאינו מעיר לה. מלמד דבק בעמדתו: "אני רוצה שהוא יציע מקום עבודה, שאני אדע שעות ולאן הוא הולך; לא לשחרר אותו לרחובות שיסתובב. שיביא אישור שהוא [מעסיקו הקודם] מוכן לקבל אותו. אם תהיה אפשרות סתם להסתובב ברחובות, זה יביא צרות". הסניגורית ממשיכה להתווכח, לא בצורה הכי מנומסת ששמענו, ותוהה: "למה זה לא מספיק"?". מלמד: "תכף תשמעי בהחלטה". התובעת משיבה בקצרה, מלמד רוצה להתחיל להכתיב החלטה, אך הסניגורית נדחפת: אם הייתה מגיעה להסדר, האיש כבר היה משוחרר. מלמד משיב בשלווה: "מה שאת אומרת נכון לגבי כל התיקים במדינת ישראל, כי אדם שמסיים את התיק - אין לו תנאים והוא חופשי". הסניגורית יוצאת לפני הקראת ההחלטה ואומרת לנאשם לקחת את הפרוטוקול ולבוא אליה באולם אחר; ממש ייצוג למופת. מלמד דוחה את הבקשה וקובע, שאם הנאשם יציג מקום עבודה שיפקח עליו - יוכל לבקש עיון חוזר. את התיק שמגיע כעת צריך לדחות לשבוע הבא, כי הסניגורית חולה. מלמד, המוכן היטב לדיונים, מעיר: "יש משהו בעניין של העוררת. אני לא בטוח שזה מגיע למצב של מעצר עד תום ההליכים".

"אני צריך שתגישו עיקרי טיעון"

בתיק הבא הנאשם נמצא בבית המעצר ומשתתף בשיחת וידאו; אשתו, המביאה את תינוקם, מבקשת להראותו לבעלה ומלמד מציין: "היא יכולה לשבת, הוא יסובב לה את המצלמה". הנאשם דובר אנגלית, המתורגמנית לא הגיעה וסניגורו מקבל את רשותו לקיים את הדיון למרות זאת. אלא שעד מהרה מתברר שלא ניתן להתקדם: לסניגור יש טענות נגד הראיות לכאורה, התובעת אומרת שלא התכוננה לכך ומבקשת דחייה למועד בו יוכל להגיע התובע בתיק המתמצא בפרטיו. מלמד מעיר גם הוא: "אם זה חומר מורכב, אני צריך שתגישו עיקרי טיעון כדי שלא יהיה מצב שאני לא מבין על מה אתם מדברים. אם אני אקבע שיש כרסום בראיות, יכול להיות שבכלל לא אצטרך תסקיר". הדיון נדחה לשבוע הבא, ומלמד מציין שאם התובע רוצה להסתפק בבקשת המעצר המפורטת שהגיש - אין הוא צריך להגיש עיקרי טיעון כבר השבוע. "מבחינת ההגינות, צריך לתת לשני הצדדים להגיד את מה שהם רוצים". בתשומת לב לפרטים הוא גם מורה למזכירות לבדוק מדוע לא זומן מתורגמן לדיון. סניגור צעיר יותר מנסה להסביר למרשו, גם הוא בשיחת וידאו, מדוע אין דיון - אך האנגלית שלו עלובה והוא מתקשה לחבר משפט. המבוגר יותר (המסיכה שלו על הסנטר; מלמד אינו מעיר) מתגייס לעזרה, אך אינו מוסר לשני הנאשמים מידע מדויק; הוא אומר שזה בגלל העדר התרגום. לא ברור אם מלמד שמע או לא; אם כן, היה מקום שיתערב. מלמד כן שם לב שיש גם בקשת חילוט ושואל אם לא ניתן לדון בה כבר כעת, אך הסניגורים מעדיפים לדון בכל הנושאים יחדיו בשבוע הבא.

"ניתן לזמן לעשות את שלו"

כעת עובר מלמד לשני נאשמים בניהול מעבדת סמים, המבקשים להשתחרר לאיזוק אלקטרוני. אחד הסניגורים מברך אותו על מינוי הקבע למחוזי שלושה ימים לפני כן ומאחל: "ועכשיו לעליון"; מלמד מגיב: "דרך ארוכה". סניגורו של נאשם 3 טוען שמצבו טוב משל נאשם 1, אשר שוחרר למעצר בית; מלמד מקשיב בתשומת לב ומשעין את ראשו על כף ידו. תוך כדי, הסניגור מחמיא לתובע ואומר שחוסר ההגינות הוא של הממונים עליו. התובע שואל בהומור אם הדברים נרשמו, ומלמד זורם איתו: "כן, אבל הוא גם אמר שהממונים עליו לא משהו". מלמד מנסה לאותת לסניגור לקצר, אך הלה מתעלם; מלמד מנחה אותו: "אנחנו לא בודקים עכשיו את הראיות. בוא נעשה את זה מסודר. תן לחברך לטעון, נשמע את הצד השני ואת נראה מה עושים". הסניגור מבקש להעניק למרשו חלונות התאווררות, ומלמד מתערב: "הערה שהיא מעל הכל. בשלב הזה לא יהיו הבדלים בין הנאשמים בתיק. אם נתתי למשיב 1 חלונות, גם 3 יקבל; אם לא - הוא לא יקבל. אני באמת לא זוכר, צריך לבדוק את זה, אבל בשלב הזה לא יהיו הבדלים". הסניגור גם מבקש לאפשר ללקוחו לצאת לעבוד; מלמד לא ממהר: "ניתן לזמן לעשות את שלו". סניגורו של נאשם 2 מבקש לאשר את המפקחים המוצעים, ומלמד אומר לתובע: "אם יש לך מידע לגבי עבר פלילי שאינו מופיע ברשימה, זו נקודה שצריך לבדוק". התובע מאשר שאין לו מידע כזה, אך אומר שההנחיה לתובעים היא לחקור בקצרה כל מפקח. מלמד עונה: "יש הנחיות פרקליטות ויש החלטות של בית המשפט". הוא אף מכניס לפרוטוקול בשמו של התובע, שיסכים לאיזוק אלקטרוני לנאשם 3. התובע מתייחס לבקשה לחלונות אוורור, אך מלמד מזכיר לו: "אנחנו עדיין לא שם. תוגש בקשה ותטענו את הטענות שלכם שם".

"לא נראה לי שזה יהיה ריאלי"

הסניגור מתפרץ, אך מלמד מעיר בשקט: "די. תן לו להשלים. אני אתן לך להשיב". אך כאשר בתשובתו טוען הסניגור לנקמנות מצד הפרקליטות, מלמד מתערב בתוקף: "ממש לא לעניין להגיד שזו נקמה. אני לא חושב שהפרקליטות מחפשת לנקום במישהו. אל תטען דברים שאין להם בסיס". הסניגור טוען לחוסר שוויון בין הנאשמים, ולזה מלמד מוכן להקשיב: "שוויון זה משהו אחר"; לבקשתו, הסניגור חוזר בו מטענת הנקמנות. "אתה יכול לטעון מה שאתה רוצה, אבל לא יהיה דיון מחודש בראיות לכאורה. אתה נכנס לדברים שאני לא מתכוון להיכנס אליהם", מלמד מעיר לו. הוא מנסה שוב להביא את הסניגור לקצר, ולבסוף חותך: "תודה, לשבת". סניגורו של נאשם 2 נזכר, שיש חתונה משפחתית בסוף השבוע. לא צריך להגיד מה מבוקשו, ומלמד ממהר להבהיר: "גם אני אורה על מעצר באיזוק אלקטרוני, אני לא מבטיח לך שאפשר יהיה לצאת לחתונה. אני לא רוצה שיהיו אשליות. נקיים דיון נפרד, כרגע לא נראה לי שזה יהיה ריאלי. בבקשה לשבת". כעת מלמד מכתיב החלטה. לאור חוות הדעת המפורטת של שירות המבחן, אין צורך בחקירה נוספת של המפקחים המוצעים בידי נאשם 3. בנוגע לנאשם 2: "נטענו טענות לגבי פגמים בראיות התביעה. התקיים דיון בראיות והוגש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט סבור שאין מקום לדון שוב, במיוחד כאשר יש ערר בעניין. בית המשפט אינו משמש כערכאת ערר על עצמו. יש מקום להשוות את התנאים של כלל המשיבים כאשר מצבם הראייתי דומה". בשורה התחתונה, מלמד מורה ליחידת האיזוק האלקטרוני להכין חוות דעת היתכנות לגבי שני הנאשמים, ומשורת המבחן - תסקיר לגבי נאשם 2; "מבקש משירות המבחן לעשות מאמץ לעמוד בלוחות הזמנים. ככל ששירות המבחן לא יכין תסקיר, יהיה על הערבים להתייצב באולם כדי שניתן יהיה לחקור אותם על הפיקוח". מלמד קובע דיון לארבעה ימים מאוחר יותר, בלוח זמנים קצר מאוד: "צריך חמישה ימים ל[חוות דעת] היתכנות, נתתי ארבעה".

השורה התחתונה: שמואל מלמד מוכן היטב לדיונים וקולט במהירות את הפרטים העולים בהם. הוא מאזן בצורה ראויה בין האינטרסים המובְנים בדיוני מעצר ומשתדל לנהל אותם ביעילות, אם כי הוא לא תמיד מצליח להעביר לצדדים את רמזיו שעליהם לקצר. מלמד גם מתעלם מהתנהלות בלתי ראויה, במיוחד של הסניגורית בדיון הראשון.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.