סין מתגאה גם בעוצמתה הכלכלית לאחר עשרות שנים של קשיים ורפורמות, ומעידים על כך פרויקטים חובקי עולם במסגרת "יוזמת החגורה והדרך", שמסייעים למצב אותה כמעצמה אחראית, שמיטיבה עם העולם כולו. המיקוד בכלכלה ותפישת עולם לפיה פיתוח כלכלי מוביל ליציבות ולשלום מאפשרים גם לבייג'ינג לקיים יחסים מקבילים עם מדינות עוינות, ביניהן אירן וסעודיה. עבור רוסיה וסין, אירן היא חלק מאזור בעל חשיבות רבה, ובהתאם לכך מדיניותן כלפיה. מההיבט הכלכלי, עבור רוסיה המזרח התיכון הוא שוק חשוב לייצוא נשק כמו גם לביצוע עסקות בתחום האנרגיה. כך לדוגמה, הכור הגרעיני האזרחי בבושהר שבאירן אותו בנתה רוסיה. האזור הוא מקור חשוב של אנרגיה גם לסין וכר פורה לפרויקטים בתחומים שונים, ביניהם תחבורה, ערים חכמות ודור הסלולר החמישי. בראייה גאופוליטית, שתיהן מתנגדות להובלה אמריקנית גלובלית מתוך רצונן לשחזר את מקומן המרכזי בעולם, אך אופני פעולתן שונים. רוסיה יוזמת ופועלת אקטיבית כדי להקטין את ההשפעה האמריקנית ומקפידה להציג את עצמה כאלטרנטיבה לארצות הברית באזור. לעומתה, סין מקפידה להצהיר שאין לה רצון להחליף את ארצות הברית במזרח התיכון, ובפועל מרחיבה את השפעתה הכלכלית והמדינית על מדינות האזור. למשל, בינואר השנה נפגש שר החוץ, וואנג יי, בנפרד עם שרי החוץ של סעודיה, בחריין, כוויית, עומאן, טורקיה ואירן וכן עם מזכ"ל מדינות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ. הוא אמר להם, שלמזרח התיכון אין צורך ב"פטריארך חיצוני" וכי על אנשי האזור להיות אדונים לגורלם. מנגד, סין פעלה להזמנת ראשי מדינות לטקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בבייג'ינג (4 בפברואר) - ביניהם ממצרים, סעודיה, איחוד האמירויות וקטר – להפגנת התנגדות לחרם הדיפלומטי שהטילה ארצות הברית על הטקס. המצב הנוכחי באירן ואי-התקדמות אל עבר גיבוש הסכם גרעין מחודש משרתים גם את האסטרטגיה הרוסית וגם את זו הסינית, בנוסף לכך שתרחיש של אירן המתקדמת לעבר סף גרעיני אינו מאיים על רוסיה וסין באותה המידה בה הוא מאיים על המערב - גם אם שתיהן יעדיפו שאירן לא תשיג נשק גרעיני. שתי המעצמות אינן נלהבות מאפשרות שיפור יחסיה של אירן עם המערב, שכן משמעותו תהיה הקטנת התלות האירנית בהן. מבחינת סין, היחסים עם אירן אינם טובים כפי שהם מוצגים במערב, ואירן עושה מאמצים רבים להתחבר לאירופה כדי להקטין את תלותה בכלכלה הסינית. הגעה להסכם תקרב את אירן עוד יותר לאירופה ותצמצם את תלותה בסין. בנוסף, העיצומים האמריקניים מיטיבים עם סין, שזוכה לייבא נפט מאירן בתנאים נוחים, בין אם דרך בתי זיקוק פרטיים שאינם חוששים מהעיצומים ובין בהעברת הנפט הגולמי דרך מדינות שלישיות או הברחות. גם יחסי הסחר בין רוסיה לאירן צמחו בשנים האחרונות והם קשורים במידה רבה בתחום המזון שאינו נתון לעיצומים האמריקניים, למרות שנתוני המסחר של רוסיה עם מדינות אחרות באזור גבוהים יותר. אם ב-2015 רוסיה הייתה מעוניינת להפעיל לחץ על אירן לחתום על הסכם הגרעין כדי לקדם את מכירתה של מערכת ההגנה האווירית S-300, כיום המציאות השתנתה עקב הסרת אמברגו הנשק מעל אירן. בנוסף, חזרתה של אירן לשוק העולמי של ייצוא אנרגיה בעקבות השגת הסכם גרעין עלול לפגוע בהכנסותיה של רוסיה, ששוק זה מייצר חלק נכבד מהכנסותיה.

עם זאת נראה, כי רוסיה ואירן מכינות את הקרקע להעמקת היחסים אם השיחות לא יבשילו לכדי הסכם. על כך ניתן ללמוד, בין היתר, מביקור נשיא אירן, איברהים ראיסי, בסוף ינואר במוסקבה. לכך נוספה הודעה על חתימה על הסכם שיתוף פעולה בין המדינות, על-רקע למאמץ לשיפור תדמיתה של רוסיה באירן, הכולל הסברה של דמויות בכירות במערכת הפוליטית האירנית בנושא שיתוף הפעולה עם רוסיה. מצד שני, סין ורוסיה אינן מעוניינות שמערכת היחסים העוינת בין אירן לארצות הברית וישראל תסלים לכדי סכסוך צבאי, שעלול לערער את האזור. עבור רוסיה, סכסוך כזה יעמיד אותה בצומת בעייתי, ידרוש ממנה לבחור צד ועלול יהיה לפגוע בהשפעתה האזורית כולה. מבחינת סין, כל סכסוך משמעו אי-יציבות והפרעה לפעילות הכלכלית הענפה באזור. זאת ועוד: קריסת השיחות עלולה להוביל להחמרת העיצומים על אירן, באופן שעלול יהיה לפגוע בחברות הסיניות שעדיין פועלות במדינה, כמו גם באופציות לשיתוף פעולה כלכלי עם רוסיה. לפיכך, דווקא הימשכות השיחות בווינה פועלת לטובתן, מאפשרת לשתיהן להטיף נגד התנהגותה ה"חד-צדדית" וה"בריונית" של ארצות הברית, ולדרוש ויתורים בנושאים שחשובים להן. עבור ולדימיר פוטין, השיחות יכולות להיות קלף מיקוח מול המערב בנושא אוקראינה, והוא עשוי לקדם את השיחות ולהצטרף ללחץ על אירן בתמורה לוויתורים במזרח אירופה. עבור סין, המוצגת על-רקע השיחות כמתווכת בין ארצות הברית לאירן, הימשכותן מחזקת את דימויה כשחקנית מפתח וכמעצמה חשובה ומעודדת את מדינות המערב לשים בצד נושאים שנויים במחלוקת, דוגמת זכויות אדם בשינגיאנג או חופש שיט בים סין הדרומי. לסיכום: שיחות הגרעין בווינה מהוות זירה נוספת לחתירת סין ורוסיה לחיזוק מעמדן במזרח התיכון ובעולם בכלל, כחלק ממאמציהן למצב את עצמן כמעצמות עולמיות. עבור רוסיה, כישלון השיחות אינו מהווה איום כפי שהוא נתפס במערב, שכן הימשכות השיחות מאפשרת לה לנסות ולמנף את השפעתה לוויתורים מצד ארצות הברית ואירופה, אם כי ללא הצלחה ניכרת עד כה. עבור סין, הפעלת לחץ על אירן עלול לציירה כמתערבת בעניינים פנימיים של מדינה שלישית וכך לסכן את מעמדה כמתווכת הוגנת במקרה של כישלון השיחות. לכן, שתיהן ישאפו להגיע להסכם שיצייר אותן באופן חיובי ובמהותו לא יצטייר ככניעה לתנאים של ארצות הברית. עם זאת, בשל האינטרסים הפרטיקולריים ותפיסת העולם של שתיהן, הן אינן צפויות להפעיל לחץ כלכלי או מדיני על אירן כדי לדרבן אותה להסכים לדרישות שמציגות לה מדינות המערב כדי שיגובש הסכם.