ההיגיון המארגן של המערכת הוא היגיון בסיסי של התנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל, והיגיון מצבי - שנשען על חולשת הרשות הפלשתינית ואובדן דרכה המדינית. תכליתו היא לטרפד את תהליכי הנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי ואת התחזקות מעמדה האזורי של ישראל, על-רקע דחיקת הנושא הפלשתיני לשולי תשומת הלב האזורית והבינלאומית. שני ההגיונות מקודמים באמצעות מאבק מזוין. את הטרור מחולל חמאס, הפועל ישירות לביסוס תשתיות טרור לא רק ברצועת עזה אלא גם ביהודה ושומרון, מול אזרחי ישראל הערבים, וכן בונה מערכי הסלמה במזרח ירושלים. חאמס מתאם את פעילותו עם ארגונים אחרים, בפרט הג'יהאד האיסלאמי (שהתחזק מאוד לאחרונה בעיקר בצפון השומרון בזכות סיוע כספי אירני), החזית העממית ואף חיזבאללה, ומכשיר את האווירה לטרור באמצעות הסתה שיטתית ומתמשכת. במקביל, חמאס פועל גם באופן עקיף באמצעות מאמץ למנף אירועים אלימים ופיגועים שחוללו גורמים אחרים, או בביצוע פיגועים בלי ליטול עליהם אחריות, תוך שימוש בשלוחים וביניהם הג'יהאד האיסלאמי, גדודי חללי אל-אקצה (של הפתח) או פעילים המזוהים עם דאעש. כל זאת, לשם שליטה בחזיתות המערכה, תוך שלילת העילה מישראל לפעול נגדו ברצועת עזה. לכן, כאשר חמאס מבקש לשמור על מעמדו כ"ראש חץ ההתנגדות" במאבק המזוין נגד ישראל והאינטרס שלו הוא לשמר את הרגיעה ברצועת עזה, הוא חותר במשנה מרץ להפעיל את החזיתות האחרות. בשיחה שהתקיימה ב-2 באפריל בין זיאד אלנח'אלה, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי, שבחודש האחרון נפגש מספר פעמים עם ההנהגה האירנית, לבין אסמאעיל הנייה, מנהיג חמאס, הוצהר על המשך התיאום ההדוק ביניהם במישור המדיני והצבאי. היות הג'יהאד מופעל על-ידי אירן מעלה השערה, כי אירן היא כוח מניע של הפיגועים שאירעו באחרונה (בהנחיות, בהברחת נשק, בהעברת ידע ליצור עצמי של נשק ובהעברת כספים), כשמטרתה היא לשבש את הברית הנרקמת בין ישראל למדינות ערב. כן סביר שטהרן מטפחת את חמאס והג'יהאד האיסלאמי כשלוחיה, לתגמול על פעולות של ישראל נגד אירן, ובכללן כאלה שבוצעו על אדמתה. בעת הנוכחית, חמאס מקפיד לשמר את השקט ברצועת עזה במטרה להמשיך ולהרחיב את עבודות השיקום המתנהלות בהובלת מצרים וקטאר ולאפשר תעסוקת פועלים בשטח ישראל (רק לאחרונה הגדילה ישראל את מספר היתרי התעסוקה ל-20,000). כן מבקש חמאס לנצל את הרגיעה לשם חידוש תשתיות הטרור שנפגעו במבצע "שומר החומות" ואף לשדרגן, כהכנה לסבב העימות הבא (רק בשבוע האחרון ביצע חמאס שיגור רקטות לעבר הים, איתות לישראל שהוא מוכן למערכה צבאית גם ברצועת עזה). לעומת זאת, במקביל חותר הארגון (בעיקר באמצעות צאלח אלערורי, הממונה על הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון הפועל מאיסטנבול, דמשק וביירות) לפתח תשתיות הטרור ביו"ש ובדרום לבנון, להדק את התיאום מול הג'יהאד האיסלאמי, לעבות את הערוצים למול אזרחי ישראל הערבים ולהכין תשתיות להסלמה במזרח ירושלים.

חודש רמדאן, שהחל בימים אלה, עלול להיות רקע להגברת ההסתה. התגובות ופעולות הסיכול של ישראל באו לידי ביטוי במעצרים מקרב ערבים אזרחי ישראל המשתייכים לדאעש, לצד פעילות מודיעינית וצבאית רחבת היקף ביו"ש, שהובילה לתקריות אש ולהרג מחבלים המזוהים ברובם עם הג'יהאד האיסלאמי ולמעצרים רבים של חשודים בטרור או בסיוע לו. פעולות אלו מלהיטות את הרוחות בקרב פעילי הג'יהאד האיסלאמי וחמאס ביו"ש ומעלות את מפלס המתח מול האוכלוסייה האזרחית. על-רקע דינמיקת הסלמה זו, אין להוציא מכלל אפשרות שחמאס לא יצליח לרסן את הג'יהאד האיסלאמי מלשגר רקטות מרצועת עזה לשטח ישראל, וכך להרחיב את המערכה גם לחזית הרצועה ולהתפתחות מערכה צבאית דוגמת מבצע "שומר החומות". הרשות הפלשתינית מאבדת את הרלוונטיות שלה למתרחש, מיישרת אט אט קו עם הלכי הרוח ברחוב הפלשתיני וההתנגדות לישראל. ראש הממשלה הפלשתיני, מחמד אשתיה, גינה את ההתנקשות בשלושת פעילי הג'יהאד האיסלאמי בסוף השבוע האחרון בג'נין וטען, כי "מבצעי פשע זה והפשעים שקדמו לו צריכים לעמוד בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי". ברור, כי התפתחות מערכה מרובת חזיתות תעמיד את הרשות ואת מנגנוני הביטחון שלה בפני אתגר, שהמענה לו עלול לכלול שיבוש של התיאום הביטחוני עם ישראל עד כדי הפסקתו. ממשלת ישראל חותרת לשמר רגיעה בירושלים וביו"ש, לבדל בין פעילי ותשתית הטרור לבין האוכלוסייה האזרחית שאינה מעורבת, לשמור על מרקם החיים ולממש כוונות להעניק הקלות לתקופת רמדאן. הממשלה אף מציגה יעד של חיזוק הרשות הפלשתינית ושימור התיאום הביטחוני עם מנגנוני הביטחון הפלשתינים. עם זאת, לנוכח השיח המתלהם הן בציבור הישראלי והן בציבור הפלשתיני, היא מתקשה לתרגם את הכוונות למהלכים בשטח.

אם אכן ישראל מתמודדת עם מערכה מרובת חזיתות, המובלת על-ידי חמאס, הרי שעליה לאמץ אסטרטגיה שתכליתה ערעור ההיגיון המאחד ביניהן ושלילת השליטה בגבולות המערכה מידי הארגון. עם זאת ועל אף הרצון להפריד בין החזיתות, ישראל אינה יכולה לשתף פעולה עם האסטרטגיה הדואלית של חמאס, השומר על רגיעה ברצועה ומנסה להבעיר את יתר החזיתות. לכן עליה לשקול הפעלת מאמצים נגד חמאס, לא דווקא צבאיים, והם: (1) עצירת העברת הכספים מקאטר לחמאס, אלא אם הנסיכות תרסן את ההסתה ואת המעורבות של חמאס בחזיתות שמעבר לרצועת עזה וכן תחדל מליבוי היצרים באמצעות אל-ג'זירה; (2) רתימת מצרים להפעלת לחץ לריסון חמאס באמצעות עצירת השיקום ברצועה וסגירת המעברים לסיני; (3) חשיבה מחדש על מדיניות הגדלת מספר היתרי העבודה בישראל לפועלים מהרצועה, בעיקר לאחר השתלטות חמאס על המשרד לעניינים אזרחיים ברצועה, כך שהוא קובע את הזכאות להיתרים. ירושלים היא החזית הנפיצה ביותר, וטמון בה הפוטנציאל לאיחוד בין החזיתות. לפיכך, נדרש להשקיע מאמצים נמרצים להרגיע את המתח בעיר בתקופת רמדאן ולאפשר עליית מתפללים מוסלמים לאל-אקצה, תוך מניעת חיכוך בינם לבין יהודים העולים להר-הבית (הפרדה בזמנים וטיפול מיידי בפרובוקציות הדדיות). במקביל, חשוב לרתום את ירדן, בתמיכת ארצות הברית, להרגעת הרוחות במתחם הר-הבית. יש ליישם הבנות שהושגו לגבי הרחבת מספר השומרים במנגנון הווקף, בתמורה להקפדה ירדנית על מניעת התערבות פעילי חמאס והתנועה האיסלאמית-הפלג הצפוני בפעילות הווקף. ישראל מתקשה להשלים עם התרומה השלילית של הרשות הפלשתינית להסתה ולליבוי היצרים באמצעות בכיריה, וכן עם למדיניותה הלעומתית נגד ישראל מעל כל במה בינלאומית. עם זאת, על ישראל להיזהר מדחיקת הרשות לידי חמאס, להקפיד על שמירת מרקם חיים בשטחי הרשות הפלשתינית כדי להרחיק את האוכלוסייה מטרור, לחזק את התיאום עם מנגנוני הביטחון של הרשות, לאפשר להם להשליט חוק וסדר ולטפל בתשתיות חמאס, ואף להגביר את המאמץ לשיקום הכלכלה הפלשתינית ביו"ש. הג'יהאד האיסלאמי גדל והתחזק משמעותית בצפון השומרון וברצועת עזה בזכות התמיכה האירנית. התחזקותו הופכת אותו למחולל טרור בהיקפים גדלים, למוקד משיכה גם עבור פעילים שהשתייכו לארגונים אחרים, ולאתגר מחריף ליציבות הרשות הפלשתינית. לפיכך, על ישראל לחשוף את התרומה האירנית להידרדרות הנוכחית במצב הביטחוני בזירה הישראלית-פלשתינית, בין שמדובר בגל טרור חולף ובין שמדובר בהסלמה מערכתית, ארוכת טווח.