ע"פ 1620/10, מצגורה נ' מדינת ישראל (3.12.2013). בפסק דין זה נקבע מבחן משפטי חדש ביחס לקבלת ראיות מדעיות במשפט הפלילי. במסגרת המבחנים לקבלת הראיה המדעית, יש לבחון הן נורמות משפטיות והן נורמות מדעיות. המבחן שנקבע בפסק הדין מתייחס למשפט המשווה ולמשפט העברי, ומקפיד על סטנדרטים גבוהים ואובייקטיביים לשם קבלת הראיה המדעית. B>>ע"פ 7915/15, גדבאן נ' מדינת ישראל (9.7.2017). בפסק דין זה הרחיב הנדל בדבר הקשר המיוחד שקיים בין המשפט הפלילי למשפט החוקתי, תוך דגש על הקשר בין כבוד האדם והזכות להליך הוגן. באותו עניין הפרקליטות לא חקרה נאשם בחקירה נגדית. הנדל סבר, בדעת מיעוט, כי מטעם זה יש לזכותו, שכן הוא לא קיבל הזדמנות לשכנע את בית המשפט בגרסתו. הוצגה תמונה רחבה של גישת מדינות דמוקרטיות רבות, וכן עמדת המשפט העברי ביחס לזכויות הדיוניות של נאשם בפלילים. ע"פ 1262/08, ענתאוי נ' מדינת ישראל (4.8.2014). בפסק הדין בוטלה הרשעתו של הנאשם, שכן הוא לא קיבל הזדמנות להגיש סיכומים, אף על-פי שהיה זה, במידה מסוימת, בשל התנהלות הסנגור. יש לשמור על הזכויות הדיוניות של הנאשם, לשם ניהול הליך הוגן. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לשמיעת הסיכומים ומתן הכרעת דין חדשה. רע"פ 2675/13, מדינת ישראל נ' וחנון (3.2.2015). בית המשפט קבע, כי יש להורות על זיכויו של מי שנקבע כי לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, ולא להסתפק בקביעה כללית בדבר אי-אחריות למעשים. ע״פ 7535/17, ‏בקשי-דורון נ' מדינת ישראל (‏25.5.2021). בית המשפט ביטל את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה נאשם שטוען כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, צריך להוכיח את טענתו במאזן הסתברויות. נקבע, כי לשם הפסקת ההליך הפלילי די בכך שנאשם יעורר ספק סביר ביחס לכשירותו לעמוד לדין. כך, הואיל ומדובר בשאלה שנוגעת לעצם אחריותו למעשה. כשם שסטנדרט ההוכחה שנאשם ביצע את מעשה העבירה הוא הוכחה מעבר לספק סביר – כך ראוי גם ביחס להוכחה בדבר מצבו הנפשי של הנאשם ומסוגלותו לעמוד לדין.

עע"מ 7021/18, חיימוביץ נ' לשכת עורכי הדין (14.7.2019). בית המשפט ביטל את החלטת לשכת עורכי הדין לפסול תשובה של נבחן בבחינות הלשכה, שזכה להקלות שונות עקב גילו – 72 שנה – ומגבלותיו הבריאותיות, שכללו עיוורון בעין אחת. הסטנדרט שהציבה לשכת עורכי הדין היה קשה, ולא הלם את מצבו המיוחד של הנבחן, שעבר את הבחינה בעקבות הנקודה שנוספה לציונו. ע"א 7096/19, פלוני נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ (29.12.2021). בית המשפט ביטל את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה יש להפחית את הפיצוי המגיע לפועל שנפגע בתאונת עבודה בגין "אשם תורם" של הפועל. הנדל דן במציאות בשטח ובקשיים הניצבים בפני פועל שמעסיקו אינו נוקט אמצעי זהירות מספיקים. קשיים אלה מצדיקים לצמצם את השימוש בקביעת אשם תורם, תוך הטלת האחריות המלאה על מעביד שלא קיים את הוראות הדין והכללים המחייבים, מלבד מקרים חריגים שבהם אשמו של העובד ממשי ובולט גם הוא. עע"מ 1207/15, רוחמקין נ' מועצת העיר בני ברק (‏18.8.2016). בית המשפט ביטל את החלטת מועצת העיר בני ברק, למנות כנציג האופוזיציה בוועדת ההנחות בארנונה אדם שפרש מסיעת הקואליציה והקים סיעת יחיד, והורה למנות כנציג האופוזיציה בוועדה נציג מהסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה. הכרעה זו נסמכה על פרשנות דברי החקיקה הרלוונטיים, לפי עקרונות של זכות המיעוט להשתתף בהליכי קבלת ההחלטות באופן מהותי, ולא באופן פורמלי בלבד. הודגשו והורחבו זכויות המיעוט הפרלמנטרי להשתתף בפעילות הדמוקרטית של המועצה. בג"ץ 6971/11, איתנית מוצרי בנייה בע"מ נ' מדינת ישראל (2.4.2013). בית המשפט דחה עתירה של חברה, שהחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק הטיל עליה לשאת במחצית מעלותו של פרויקט לסילוק פסולת אסבסט. נקבע, כי הטלת האחריות מוצדקת, בין היתר, נוכח הצורך לעצור את התפתחות הנזק החמור לתושבים ולסביבה כתוצאה מזיהום האסבסט. יש לאמץ את הכלל "המזהם משלם" כדי לקדם מדיניות ראויה בתחום של איכות הסביבה.

בע"מ 7204/10, פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.8.2010). בית המשפט ביטל הכרזה על קטינה כבת-אימוץ, משום שמחוות דעת עדכנית עלה, כי חל שינוי דרמטי בהתנהגות האם, אשר יש בה ללמד כי יש סיכוי שבעתיד תוכל לדאוג כראוי לצורכי הקטינה. בנסיבות אלה, עקרון העל של דיני האימוץ – טובת הקטין – תומך בביטול הכרזת האימוץ. בע"מ 4486/13, פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (27.8.2013). הנדל קבע, בדעת מיעוט, כי אין לצמצם את תוצאותיו של אימוץ ולהורות כי האימוץ יהיה בחיק משפחת הקטין – בידי דודתו – וזאת לנוכח עקרון העל של טובת הקטין. קיים חשש להשפעה לא רצויה של האם על הקטין אם יאומץ "בתוך המשפחה"; יש לתת משקל למסקנת המומחים לפיה העברת הקטין מההורים המיועדים לאמץ עלולה לגרום לו נזקים בלתי הפיכים. דעתו של הנדל אומצה בידי שופטי הרוב בדיון נוסף בהרכב מורחב שנערך בתיק (דנ"א 6211/13).

רע"א 7677/16, קצין התמלוגים נ' פלוני (20.07.2017). בית המשפט דן במצב בו אדם נפגע בתקופת שירותו הצבאי ובעקבותיו בעינו או באוזנו, ובמרוצת השנים נפגע גם האיבר השני. בניגוד לעמדת המדינה – על הוועדה הרפואית להתחשב, בעת בחינת אחוזי הנכות, גם בפגיעה המאוחרת באיבר השני. רע"א 4949/18, פלוני נ' קצין התגמולים (12.05.2020). בית המשפט קבע, כי יש להכיר בחייל כנכה צה"ל, בנסיבות שבהן מחלתו התפרצה בעקבות עימות אל מול מפקדיו בצבא – אירוע חריג ביחס לשירותו הצבאי, שמבסס קשר סיבתי משפטי בין שירותו הצבאי לבין מחלתו. הודגשה תכליתו הסוציאלית של החוק, שמצדיקה לפרשו ברוחב לב ולא ביד קמוצה. רע"א 2652/19, פלוני נ' קצין התגמולים (11.01.2021). בית המשפט קבע, כי יש להכיר בחייל כנכה צה"ל, אשר נכותו הגופנית נגרמה בעקבות וירוס שנדבק בו בבסיס הצבאי – וזאת אף על-פי שהיה מדובר בווירוס שניתן להידבק בו גם שלא במסגרת השירות הצבאי. רע"א 7796/20, פלוני נ' משרד הביטחון (25.4.2022). בית המשפט קבע, כי יש להכיר בחייל שהתנדב לשירות צבאי קרבי כנכה צה"ל, לאחר שהתפתחה אצלו מחלת נפש בעקבות דחק שחווה בעת שירותו הצבאי.