עירק ניצבת על פרשת דרכים פוליטית בעקבות הבחירות לפרלמנט, שבהן נציגי המיליציות הפרו-אירניות איבדו מכוחם ואילו יריביהם - החותרים לצמצם את המעורבות האירנית במדינה - קצרו הישגים מרשימים. דרמת הבחירות גררה את עירק לטלטלה פוליטית: הרכבתה של קואליציית השלטון החדשה נמשכת כבר כחצי שנה ומעמיקה את השסעים הפנימיים - בעיקר בקרב השיעים והכורדים. הסבך הפוליטי מלווה בהתגברות המתיחות בין המחנות היריבים: פוליטיקאים שיעים בעיקר, נאמנים למשטר האירני ובכלל זה מנהיגי המיליציות הפרו-אירניות, המעוניינים לשמור על עמדות כוח חרף הצטמקות כוחם בפרלמנט, מאיימים בהגברת האלימות אם יהיה ניסיון להקים קואליציה בלעדיהם; מנגד ניצבת קואליציה רב-עדתית (שיעית-סונית-כורדית) שמובלת על-ידי מוקתדא סדר. המחבר בין הסיעות הללו, מעבר לכמיהה לעצמאות השלטון בעירק, הוא מיאוס מדריסת הרגל האירנית במדינה, שגברה בשנים האחרונות. האהדה לסנטימנט זה, בציבור ובממשל, התבטאה בגל המחאה שהתפרץ ב-2019 והוביל להתנגשויות דמים בין מפגינים לפעילי המיליציות הפרו-אירניות, כמו גם להתנקשויות בחייהם של פעילים פוליטיים אנטי-אירניים. כאזימי וסדר - שהפך בבחירות האחרונות ללשון המאזניים של קואליציית השלטון הבאה – הבהירו, כי לא יוותרו על עיקרון שלטון החוק ועל ריבונותה של הממשלה בבגדד, ולכן הם מאוימים מצד תומכי "הסדר האירני" (כאזמי אף חווה כנראה התנקשות זמן קצר אחרי הבחירות). בניסיון לצלוח את המשבר הפוליטי ולייצב את ביטחונה וכלכלתה של עירק, חותרים המנצחים בבחירות להרכיב קואליציה שתישען על בסיס רחב ככל שניתן של תמיכה מצד העדות והמחנות הפוליטיים השונים, תוך התייעצויות עם מנהיגי המדינות השכנות המגלות עניין ורואות בעירק כר להרחבת השפעתן. לפיכך, תהליך הרכבת הממשלה החדשה בעירק, דווקא עתה, נתון במכבש של לחצים פנימיים וחיצוניים. מסקנתם של סדר ושותפיו היא, כי למרות שאיפתם להקים ממשלה שתיעדר "תכתיב אירני", יהיה עליה לכלול גם נציגים הנתמכים על-ידי טהרן.

איחוד האמירויות חידשה כבר ב-2008 את יחסיה עם עירק והרחיבה מאז את מעורבותה הכלכלית בה. התפתחות העשויה אף היא להקל על שיפור היחסים בין עירק לשכנותיה הערביות, היא השלמתו בינואר 2022 של החזר החוב לכוויית – 52 מיליארד דולר - בגין נזקי הכיבוש מ-1991, על-פי החלטת האו"ם. אשר לסעודיה, אף היא שינתה כיוון לאחר שנים שבהן התרכזה במניעת זליגתו של הכאוס מעירק לתחומה על-ידי ביצור הגבול המשותף ובסיוע נקודתי לגורמי כוח סונים או שיעים חילונים, דוגמת איאד עלאווי, ובחרה בשיפור היחסים על-מנת להשפיע על עתיד עירק ולהרחיקה מאירן. עם מות המלך עבדאללה ב-2015 מונה, לראשונה מזה רבע מאה, שגריר (שאינו תושב) סעודי לעירק, נפתחה קונסוליה באירביל (2016) ומעבר הגבול בין המדינות בערר נפתח ב-2020. גם קטאר פתחה מחדש את שגרירותה בבגדד ב-2015 והעמיקה מאז את השקעותיה במדינה. הביקורים של כאזימי בריאד ובאבו-דאבי ב-2021 ודבריו נגד המיליציות האירניות בעירק הגבירו את התמיכה בו במדינות המפרץ ודרבנו הבטחות לסיוע מפרצי. מצד אחד, הדינמיקה הפוליטית בעירק יוצרת עבור סעודיה הזדמנות לנסות להרחיק מכס השלטון בבגדד את נאמני אירן, תוך ניצול התלכדות האינטרסים עם המנהיג השיעי העולה, סדר. מצד שני, על ריאד להכיר בתהליכים מקומיים בעירק ובתהליכים אזוריים ובינלאומיים, המקשים על בלימת ההשפעה האירנית. במישור הכלכלי, התלות האנרגטית של עירק באירן מקנה למשטר האירני מנוף לחץ משמעותי. למרות ניסיונות של מדינות המפרץ לשנות את המצב על-ידי הסכם לחיבור עירק לרשת החשמל שלהן, המשטר האירני עדיין מחזיק בידו קלף כלכלי חזק. "גמילה" מהנפט והחשמל האירניים תהיה תהליך ארוך טווח ומייגע. גם המציאות הבינלאומית המשתנה, בפרט במזרח התיכון, מטילה צל על סיכויי הניצחון בתחרות עם אירן בעירק. ארה"ב מגלה פחות קשב לבעלות בריתה המסורתיות במזרח התיכון ומתמקדת במיצוי המו"מ על חזרה להסכם הגרעין עם אירן. זאת, בהמשך למגמת צמצום המחויבות והמעורבות הצבאית שלה באיזור. מדינות המפרץ חוששות שיתקשו להישען על וושינגטון גם לצורך השפעה פוליטית בבגדד, לא כל שכן לצורך איזון צבאי אמריקני צבאי מול המעורבות הצבאית האירנית בעירק. לצד זאת, עירק מהווה מקום מפגש בין נציגי אירן לסעודיה. השיחות מתנהלות באווירה חיובית ומשקפות את האינטרס של שתי היריבות להפיג מתחים ולפתור בעיות המעיבות על יחסיהן (ובפרט המלחמה בתימן). אולם, הגיבוי מצידן לצדדים יריבים בוויכוח הפנימי בעירק מרחיק את העירקים מהסכמה, ולכן מחליש את יכולתו של המחנה החותר להתנער מהמעורבות האירנית להרכיב ממשלה, ללא פשרה שמשמעותה תהיה השלמה עם דריסת הרגל האירנית בבגדד.

אין בנמצא אסטרטגיה אחידה וקוהרנטית שתציב את מדינות המפרץ בעמדת השפעה בעירק – מדינות המפרץ אינן מקשה אחת והן חלוקות בנושא העירקי כבכל נושא, מה גם שהקשב של חלקן מופנה לזירות אחרות (אירן ותימן). למרות ההתקרבות המדודה לעירק, מדינות המפרץ נותרו בחלקן חשדניות כלפי ההנהגה העירקית. בנוסף, עירק מהווה אתגר למדינות המפרץ במספר תחומים. למשל, המשך שיקום תעשיית הנפט בעירק עלול לבוא על חשבון מעמד ריאד בשוק הנפט; קיימת רגישות להשפעת הממסד הדתי בנג'ף על השיעים בבחריין ובסעודיה; ומלבד האיום מצד המיליציות הנתמכות על-ידי אירן, עירק בונה את צבאה בהדרגה ועלולה להציב איום על מדינות צפון המפרץ. לכן מדינות המפרץ חוזרות לעירק בצעדים מהוססים. הנתק הממושך מקשה במיוחד על ריאד להציב משקל נגד לאירן בעירק. יתרה מכך, ההתנגדות לאירן אינה מתורגמת אוטומטית בעירק לתמיכה בסעודיה, שיש הרואים בה ובקטאר כמי שעדיין תומכות בקיצונים סונים בעירק - מקור לצמיחת תנועות דוגמת דאעש (רבים מהמתנדבים לארגון היו סעודים). בנוסף, רבים מהשיעים העירקים מתנגדים היסטורית לסעודיה בשל יחסה לשיעים בתחומה ובעקבות פלישתה שלה לבחריין ב-2011 לדיכוי ההתקוממות השיעית. על-רקע זה, גם עירק בוחנת אופציות אחרות ובשנים האחרונות הפנתה מבט גם לעבר הלבנט וביקשה לבסס מערך אזורי, כשבמוקד תחום האנרגיה, עם מצרים וירדן. לפי שעה, הפרויקט נותר ברמה הצהרתית עמומה. לישראל ולמדינות המפרץ אינטרס ביטחוני מובהק באכיפת הריבונות העירקית על כל שטח המדינה וגבולותיה ובריסון (אם לא פירוק) המיליציות הפרו-אירניות בשטחה, המשלבות את הזירה העירקית בעימות בין אירן לישראל ולשכנותיה. הימצאות כוחות מטעם משמרות המהפכה האירניים במערב עירק (בדגש על טילי קרקע-קרקע שברשותם) יכולה להיות כר נוסף לשיתוף פעולה ישראלי-סעודי. מנגד, ההתקרבות שחלה בשנים האחרונות בין ישראל למדינות במפרץ עלולה להזיק למעמדן ברחוב העירקי. בשל הקיטוב הפנימי וההשפעה האירנית, עירק אינה בשלה לנורמליזציה עם ישראל. מגעים גלויים או חשאיים עם ישראל בעבר או בהווה מצד פוליטיקאים או מפלגות (כגון הכורדים) או נורמליזציה בין ישראל לבחריין ואיחוד האמירויות, נתקלו בהוקעה ואף איומים ואלימות בעיקר מצד נאמני אירן בעירק. סדר אף הכריז על התנערות מנורמליזציה עם ישראל וכוונה לאסור בחקיקה על עירקים לקיים קשרים עם ישראל. על כן, במציאות הנוכחית דווקא היעדר נורמליזציה גלויה בין עירק לישראל יכולה לסייע למדינות המפרץ לרתום לצידן קואליציה עירקית שתתמוך בהתקרבות אליהן – גם על בסיס אינטרסים משותפים, החופפים לאלו של ישראל.