אם עסקינן במשפט ופוליטיקה, אי-אפשר בלי להתייחס למתחולל ברשתות החברתיות סביב משפט
נתניהו. שורש הרע הוא הדעות המקוטבות על האיש: לחסידיו הוא המשיח, למתנגדיו הוא השטן. לראשונים לא ישנה אם יוכח שהוא מרגל אירני, לאחרונים לא ישנה אם הוא יביא שלום עולמי. השיח, אם בכלל ניתן להשתמש במילה זו, בנוגע למשפטו מתנהל על-פי אותם קווים: או שהוא קורבן לתפירת תיקים ולמשפט דרייפוס מודרני, או שהוא מושחת חסר תקנה שדינו מאסר עולם. מבחינת שני הצדדים, אין בכלל צורך במשפט ולעובדות אין שום חשיבות. הדברים הללו מושמעים בידי עשרות ומאות ברחבי הרשתות החברתיות.
הדבר בולט במיוחד מצד תועמלנים למענו של נתניהו, כולל כאלו המפיצים את דבריהם, במסווה עיתונאי, ללא הרף בציוצים בשידור חי מתוך אולם 315 בבית המשפט המחוזי בירושלים (ויצוין, כי הכוונה איננה לעו"ד כנרת בראשי ולדיווחיה על ההליך). הם יוצרים לעצמם שם של היחידים שמדווחים על ההליך במלואו, בניגוד לתקשורת המוטה – בעוד שבדיוק ההפך הוא הנכון. הציוצים שלהם נכתבים בכיוון אחד ויחיד, תוך התעלמות מכוונת ומתמדת מכל מה שאינו מתאים לקו אותו קבעו מראש. לשיטתם, עדי התביעה משקרים בכל מילה נגד נתניהו, ואומרים אמת כאשר דבריהם משרתים את ההגנה.
פעמים רבות הם מעלים טענות מגוחכות, המנותקות מן המציאות והסותרות זו את זו. על פניו, הם חורגים מהחוק – במישור העובדתי אם לא במישור המשפטי – החל מסוביודיצה (כן, זה קיים בחוק העונשין) דרך העלבת עובדי ציבור וכלה בהטרדת עדים. כמעט כל דיווח שלהם הוא לשון הרע גסה נגד כל מי שמעז לחשוב אחרת – התביעה, עדיה, העיתונאים. השבוע היה גם סוג מרומז של איום על השופטים.
הדברים מכוונים לאוזניו של אספסוף מוסת, אשר התנהגותו כבר הוליכה לצורך להצמיד מאבטח למשנה לפרקליט המדינה, ליאת בן-ארי, והגיעה לכדי אלימות פיזית נגד עיתונאים אחרי אחד הדיונים בתיק. הם צומחים על קרקע פורייה אשר במשך שנים דושנה בהסתה נגד מערכת אכיפת החוק, כולל בידי נאשם מספר 1, דובריו ומלחכי פנכתו. יש לכל הפחות מקום לתהייה בנוגע למקורות המימון של המסיתים הללו, שיש בהם מי שמתיימרים להיות עיתונאים – אך בעינַי הם עיתונאים כמו שאני בלרינה. וכל זה מתרחש יום-יום, בין אם יש דיון בתיק ובין אם אין, וכמובן בין אם יש בסיס עובדתי ובין אם אין.