על אף הצלחות המב"מ, הנסיבות הנוכחיות מחייבות להכיר גם במגבלותיו. בעוד שניתן לזהות רידוד בכוח הצבאי האירני בדרום סוריה, הן כתוצאה מהמב"מ והן כתוצאה מדעיכתה של מלחמת האזרחים, אין להסיק מכך, כי נחלשו גם כוחו של חיזבאללה והתפקיד הבולט שהארגון ממלא במרחב. הדגש המרכזי במודל ההתבססות האירני, נכון להיום, הוא שימור כוחו ומעמדו של חיזבאללה – בדרומה ובעומקה של סוריה. בדרום, בסמוך לגבול עם ישראל, אירן מתבססת בעיקר על חיזבאללה; על יחידות הצבא הסורי הנתונות להשפעתה (ביניהן דיביזיה 4 בפיקודו של מאהר אסד, אחיו של הנשיא); וכן על בניית מיליציות הגנה מקומיות, שאותן היא מציידת ומאמנת. שני גופים מרכזיים של חיזבאללה הם מפקדת הדרום, המשלבת קציני חיזבאללה כיועצים ומפקחים בשורות הצבא הסורי, ויחידת "תיק הגולן" בפיקודה הישיר, המקימה תאי טרור שמבוססים על סורים מקומיים. חיזבאללה נאלץ אומנם לשלם את מחיר ההתבססות שגובה המב"מ ולצמצם לעיתים פעילותו נוכח לחץ המוטל עליו מצד המשטר, אולם כוחו נותר משמעותי וניכר כי אין בכוונת אירן לוותר על התפקיד שהוא ממלא בסוריה. בכל הנוגע ל"תקיעת הטריז" בין אירן לסוריה. הצלחת המב"מ חלקית בלבד ונראה שהיא מובילה לשינויים מדודים וטקטיים יותר מאשר לשינוי אסטרטגי במערכת היחסים בין טהרן לדמשק. כך, בשאר אסד, המבקש לבסס את ריבונות שלטונו בשטח סוריה, מטיל מפעם לפעם הגבלות על האירנים וביניהן צמצום חופש התנועה שלהם במעברי גבול, סייגים להברחת סחורות לסוריה, שפוגעות בכלכלה הסורית, וכן איסור על תקיפת ישראל משטחי סוריה. אף דווח, כי אסד אסר בעבר על אירן להעביר אמצעי לחימה דרך שדה התעופה בדמשק. ברם, תקיפת שדה התעופה בדמשק בתחילת יוני העידה, כי האירנים אינם מקפידים למלא את הוראותיו של הנשיא הסורי. מכל מקום, ספק האם אסד מעוניין באמת להגביל את הפעילות האירנית, שכן הוא חב לטהרן את שרידותו. אם בעתיד המב"מ אכן יוביל את אסד לסלק משטח סוריה את הנוכחות האירנית, או למצער לצמצמה, שנים של התבססות אירנית עמוקה במוסדות המדינה, בתשתיות אזרחיות ובפרויקטים כלכליים וחברתיים - יקשו עליו מאוד את השלמת המשימה. ניתן לטעון, שאף התקיפות הישראליות אינן נותנות מענה להתבססות האזרחית ארוכת הטווח של אירן בסוריה, שמעבר ליצירת השפעה ולהפצת השיעה, נועדה בסופו של דבר לתמוך בשאיפות הצבאיות של טהרן בסוריה בפרט וברחבי האזור בכלל. בנוסף, המתקפות האוויריות בסוריה הן טיפה בים. צה"ל משבש במידה מה את העברות כלי הנשק ואת ההתבססות האירנית, אך אין בכוחו לבלום אותן לחלוטין. יש לא מעט משלוחי נשק החומקים מעיני חיל-האוויר הישראלי.

מעבר למגבלות ההישג המבצעי, המב"מ בכלל והתקיפות בשדה התעופה דמשק ובטרטוס בפרט, מעוררים שאלות נוספות אשר למידת הלגיטימציה שממנה נהנתה ישראל עד כה בהקשר זה. רוסיה, כדרכה, גינתה בחריפות את הפעולה האחרונה ומשרד החוץ הרוסי טען, כי על ישראל להפסיק עם מה שתואר כ"נוהל מרושע" של פגיעה בתשתיות אזרחיות. כבפעמים קודמות, השגריר הישראלי ברוסיה זומן לשיחת הבהרה, אולם לראשונה החליטה רוסיה לגבש הצעת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, שתכלול גינוי לתקיפות ואזהרה מפני ערעור היציבות ופגיעה בריבונות הסורית. צעדים אלו עשויים להעיד, כי התקיפות הישראליות עלולות לגרור תגובות חריפות אף יותר ממוסקבה, שממילא מעוניינת להפגין את עוצמתה במזרח התיכון נוכח חולשתה באירופה. עדות לכך נמצאה גם באיתות הרוסי שבהפעלת ה-300S הרוסי נגד מטוס חיל האויר הישראלי בחודש מאי. הגם שתקיפות יעדים אירנים בסוריה משרתות במידה מסוימת את רוסיה, הנמצאת בתחרות השפעה עם אירן במרחב, הרי שכאשר הן זולגות, לעיתים באופן בלתי נמנע, ליעדים של משטר אסד - הלחץ הרוסי על ישראל עלול להיות כבד יותר. בנוסף, בחודשים האחרונים אסד מבסס את מעמדו האזורי כמנהיג סוריה. ירדן, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין מנרמלות עימו יחסים ומשיבות אותו לחיק העולם הערבי. מגמה זו, במקביל לתהליך הנורמליזציה של אותן מדינות עם ישראל, עלולה להוביל ללחץ על ירושלים לצמצם את התקיפות, בעיקר נגד תשתיות אזרחיות לכאורה של המשטר, המערערות את ריבונותה ויציבותה של סוריה. שאלה לא פחות חשובה היא עד כמה יכולה ישראל למתוח את הסבלנות האירנית בעודה פועלת נגדה בסוריה, ועל-פי דיווחים זרים גם בזירות רחוקות יותר. אסד עדיין מוחלש ולכן לא צפוי להגיב בעת הנוכחית. לעומת זאת, ראוי לקחת בחשבון אפשרות של החלטה אירנית להגיב באופן תקיף יותר מאשר עד כה, כדי "לתקן את מאזן ההרתעה" – כפי שהדברים מנוסחים בטהרן. החלטה כזו אומנם מנוגדת למדיניות ההבלגה האירנית, המשקפת הכרה ביתרון שיש לישראל במקרה של עימות עימה, ובניגוד ל"דרישת" אסד להימנע מלתקוף את ישראל משטחו, אך נוכח צבר התקיפות אירן עלולה להסתכן בתגובה. לכן, זו העת לבחון מחדש את האסטרטגיה הישראלית בסוריה ולשכלל אותה באמצעות פיתוח תוכנית רב-ממדית מול האיומים הנשקפים לישראל בזירה זו, תוך בירור השאלות הבאות: מהו היחס הנכון בין פגיעה ביעדים סוריים לבין פגיעה ביעדים אירניים? כיצד משמרים את התיאום האסטרטגי עם רוסיה נוכח השלכותיה של המלחמה באוקראינה? מהו מצב הסיום של המערכה והאם קיים מדד להערכת ההישג? ולבסוף, מהו המחיר שאותו תהיה מוכנה ישראל לשלם תמורת המשך המב"מ ומה יוביל מבחינתה להסלמה?

לצד התקיפות האוויריות והתאמתן לנסיבות הנוכחיות, על ישראל לפתח מערכה המשלבת את כל גופי המערכת הביטחונית והמדינית על אמצעיהם השונים. במסגרת זאת, ניתן לקדם מערכה תודעתית רחבת היקף, שתמחיש לקהילה הבינלאומית את איום החתרנות האירנית ותפעל לצמצומה. בנוסף, ראוי לשכלל את היכולות המבצעיות בסוריה, תוך מיצוי הכלים החשאיים של מערכת הביטחון על-מנת לייעל את היעדים האסטרטגים והאופרטיביים של ישראל בזירה, שהמב"מ נותן להם מענה חלקי (כאמור, תקיעת הטריז בין סוריה לאירן, ההתבססות האזרחית האירנית). אמצעי השפעה פוטנציאלי נוסף הוא כינון יחסים עם קהילות מקומיות באזור, המתנגדות למשטר אסד ולהשפעה אירנית. מדובר בעיקר בגורמים סונים ודרוזים, הכמהים לשיח עם ישראל ולתמיכה ממנה. חיזוק הקשר עימם יכול לבוא לידי ביטוי בין היתר בסיוע הומניטרי ועשוי להפחית את תלותם של מקומיים בחיזבאללה ובאירן, המנצלות היטב את המצוקה האזרחית. ברמה האזורית, על ישראל לחזק את שיתוף הפעולה עם ידידותיה החדשות מהמפרץ על-מנת לצמצם את ההשפעה האירנית בסוריה ובזירות נוספות במרחב. לבסוף, כשמדובר בזירת עימות סבוכה ומורכבת כזירה הסורית, שבה מובילה אירן מאמצים צבאים, כלכליים ואזרחיים כדי לייצר לעצמה יתרון, ראוי שגם ישראל תעשה שימוש בכלים מגוונים - צבאיים ואזרחיים. הקולות הנשמעים בישראל בדבר הצורך לרענן את האסטרטגיה בסוריה אינם חדשים או זרים למערכת הביטחון. ברם נראה, כי הפרדיגמה המובילה היום במערכת היא שסוריה היא זירה "פתורה" וכי המב"מ נותן מענה מספק לאתגרים הנשקפים ממנה. הנוחות היחסית שהתקיפות האוויריות אפשרו עד כה אינה רק שברירית וזמנית, אלא עלולה להוביל לקיפאון במערכת ולצמצום השקעת משאבים בפתרונות ארוכי טווח. המציאות הנוכחית מעלה את הצורך בחשיבה מחודשת, ויפה שעה אחת קודם.