1. "עשו יום של דברים שלא בכתב האישום", התלונן סניגורו של בנימין נתניהו, עו"ד עמית חדד, ביום השלישי והאחרון (11.7.22) לחקירה הראשית של הדס קליין. חדד התנגד עשרות פעמים ביום הדיון הקצר (שלוש שעות), אך כמעט לכל אורך היום אפשרו השופטים לתובע, עו"ד אלון גילדין, להציג את השאלות - אם כי כיוונו אותו למקד את קליין בנקודות הרלוונטיות. גילדין למעשה השתמש בקו ההגנה של חדד כדי להכשיר את הסיפורים הללו: מאחר שההגנה טוענת שהיחסים בין נתניהו לבין ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר היו חבריים בלבד, מבקשת התביעה להראות עד כמה הם היו חריגים ורחוקים מאוד מ"חברות בלבד". כך שמענו מכלי ראשון את הסיפור הידוע על צמיד ב-42,000 דולר שקנה פאקר לשרה נתניהו ועל בקשתה להחליף אותו (למען הסר ספק: הוא נשאר ברשותה); ועל עגילים נוספים באלפי דולרים שמימן מילצ'ן; ועל חליפות וחולצות לבנימין נתניהו באלפי דולרים; ועל תיקי יוקרה לשרה נתניהו, שוב באלפי דולרים. וכל זה בא מעבר לסיגרים ולשמפניות המצויות בלב תיק 1000. כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, אפילו אם רק חלק קטן מכל זה הוא נכון - זה מגעיל ברמות בלתי נתפסות. הנהנתנות, הקמצנות, השימוש הציני באחרים - מבחילים, קל וחומר כאשר מדובר במנהיג המדינה. תעזבו את ההיבט הפלילי; העובדות עצמן, כהצגתן כרגע, פוסלות את נתניהו מכל עמדה ציבורית.

2. לצד ההיתר לתביעה להעלות אירועים אלה, שאל מספר פעמים השופט משה בר-עם את גילדין האם התביעה יכולה להוכיח מוּדעוּת של נתניהו למתנות לאשתו. תשובתו למעשה הייתה שלילית, כי הוא דיבר כאמור על אנקדוטות אלו כתשובה לטענות ההגנה; אם ניתן היה להוכיח מוּדעוּת (וזה קשה מאוד כאשר מדובר בנבכי הלב ובין בני זוג), קרוב לוודאי שהאירועים היו מוצאים את דרכם לכתב האישום. השאלות הללו מלמדות על רף ברור שבית המשפט מציב בפני התביעה בליבת התיק: להוכיח שנתניהו ידע על השמפניות לרעייתו. כבר הסברנו, כי לא ניתן לעקוף את החוקים נגד שחיתות על-ידי מתן המתת לבני משפחתו של נבחר/עובד הציבור - מסיבות ברורות. לצד זאת, אי-אפשר לבוא בטענות אל הנבחר/העובד ולייחס לו משוא פנים או ניגוד עניינים, אם באמת איננו יודע על מה שניתן לבן משפחתו. כאן יש מקום מרכזי גם להיגיון: מדוע שהנותן יתן לבן המשפחה בלא שידאג שהנבחר/העובד יידע על כך? והאם הנבחר/העובד באמת אינו יודע כאשר מדובר במתת מתמשך וניכר לעין?

3. מעבר לכל הדיבורים והסיפורים המגעילים הללו, היו לקליין שתי אמירות משמעותיות. האחת: לטענתה, עו"ד בועז בן-צור - אז הפרקליט שלה וכיום סניגורו של בנימין נתניהו - הנחה אותה שלא לפנות לפרקליטות כאשר נזכרה בחלק מסיפורי המתנות. ואגב, בניגוד לטענות המגוחכות שהעלו תועמלניו של נתניהו - חיסיון עו"ד-לקוח שייך ללקוח והוא עושה בו כרצונו. לא שיש כאן משהו פסול מבחינה חוקית או אתית, אבל בכל זאת - הריח לא משהו. השנייה: מעורבותה הנטענת של שרה נתניהו במינויו של יוסי כהן לראש המל"ל. אם זה נכון, אזי מדובר באירוע חמור במיוחד: רעיית ראש הממשלה מעורבת בקדשי הקדשים של ביטחון ישראל. עד עכשיו שמענו על התערבותה בענייני תקשורת; ביטחון המדינה - זה כבר סיפור אחר לחלוטין, אולי עד כדי רמה של הפרת אמונים נוספת מצידו של נתניהו. אגב, גם כהן יוצא רע מאוד מהסיפור. בשבוע שעבר תהינו מה היה לו לחפש בווילות של מילצ'ן ופאקר; כעת אנחנו יודעים. כך הוא התמנה לתפקידים בכירים ביותר בממסד הביטחוני של ישראל? ומדוע תמיר פרדו, לדברי קליין, אמר למילצ'ן שכאשר התערב לטובתו של כהן הוא עשה שירות רע לביטחון המדינה? שימו בצד את המתנות והאישומים; אם הדברים הללו נכונים - אנחנו מדברים על פגיעה באינטרסים החיוניים ביותר של המדינה ושל כל אחד מאיתנו.

4. בית המשפט לא התיר לקליין לספר על התלונה שהגישה למשטרה נגד אלי ציפורי, בטענה להטרדתה עם פרסום תמונת ביתה. גם כאשר גילדין ביקש שתספר מדוע היא נסערת, בית המשפט בלם אותו. לכאורה - מוזר. יש בהחלט רלוונטיות לשאלה האם עד מרגיש מוטרד, גם אם הוא ממשיך להעיד בחופשיות. אולי אפילו התביעה הייתה צריכה לעדכן בעצמה את בית המשפט. ובינתיים נמשכים ללא הרף הפרסומים העלולים להוות הטרדה, ומישהי אפילו התנפלה בדברי גידוף על קליין כאשר יצאה מן האולם. בית המשפט אומנם אמור לאטום את אוזניו מפני רעשי רקע, אך עליו להקפיד שהן יהיו פתוחות לשמיעת רעשים העלולים לשבש את ההליך.

ציטוט היום

"הוסיפו הערה שגם נביא את האוכל" (הדס קליין על ההודעה שבני הזוג נתניהו לא מגיעים לארוחה בביתו של ארנון מילצ'ן, וג'יימס פאקר מתבקש לבוא אליהם).