ארבע פעמים בשנת המשפט היוצאת הצביע המדור "שיפוט מהיר" על הבעיות המבניות הקשות והקבועות בימי המוקד הפליליים. נסיון העבר מלמד, כי הבעיות הללו לא צצו לפתע השנה, אבל אולי בצירוף מקרים - השנה היינו ביותר ימי מוקד והרושם המצטבר היה עז יותר. בבואנו לסכם את המדור בשנת המשפט תשפ"ב, זוהי המסקנה הבולטת ביותר - לצד עוד כמה נושאים מבניים ושופטים הראויים לציון מיוחד, הן לשבח והן לגנאי. ימי המוקד נועדו לייעל את הטיפול בשלבים המוקדמים של ההליך הפלילי ובעיקר ההקראה. הרעיון נכון: אותו תובע משטרתי יוכל לטפל בכמה וכמה תיקים, לפעמים גם כמה סניגורים יהיו זהים, השופט יוכל לעבור במהירות מתיק לתיק, אפילו הקלדנית תכיר את המונחים ומילות המפתח. הבעיה היא, שלמעט השופט עצמו - כל השאר נתון בידי יתר המעורבים: הנאשמים, התובעים, הסניגורים, שירות בתי הסוהר. די בכך שחוליה אחת בשרשרת לא תתפקד כיאות, והטיפול באותו תיק יימרח ללא כל סיבה. זה מתחיל בנאשמים שלא מתייצבים. במקרה הטוב הם מספרים איזשהו סיפור לסניגור - סבא חולה, בן-דוד מת, אישה בהריון, קלקול קיבה, כאב ראש; האפשרויות, כמו הדמיון האנושי, בלתי מוגבלות. נכון שצריך להציג אישור, אבל גם אם לא - הדבר האחרון שיש לשופט על הראש זה להתחיל לרדוף אחרי אישורים בדיון הבא. וגם אם הוא זוכר ורוצה לאכוף, אין לו יותר מדי מה לעשות. בפועל, הוא יכול לנזוף בנאשם ולאיים שבפעם הבאה יוציא צו הבאה; אך שופטים מנוסים יודעים שהמשטרה ממילא אינה אוכפת צווים אלו. במקרה הגרוע, לפחות כך טוענים סניגורים, הנאשמים פשוט נעלמים להם: לא עונים לטלפון (אם בכלל השאירו מספר ואם בכלל הוא נכון ואם בכלל הוא מחובר). כך או כך, לשופט אין ברירה אלא לדחות את הדיון. כנ"ל אם השב"ס מאחר או מתבלבל: או שהדיון מתעכב או שהוא נדחה. כבר נתקלנו במקרים של סניגורים שאינם מתייצבים ורק במאוחר מודיעים דרך התובע שנתקעו או ששכחו או שיש להם דיון אחר. הבעיה הכי נפוצה: סניגורים המבקשים דחייה כי רק אתמול קיבלו את התיק, או שלא קיבלו חומרי חקירה, או שקיבלו אותם רק לפני יומיים, או שהם רוצים לדבר עם התביעה, או שצריך עוד פגישה, או שעליהם להגיע לראש השלוחה. גם כאן, מגוון התירוצים הוא בלתי מוגבל - ושוב ידיהם של השופטים כבולות. לכאורה אי-אפשר להכריח סניגור להתמודד עם תיק שאינו מוכר לו, והאפשרות של הגעה להסדר שייתר את התיק קוסמת לכל שופט. לא בדקנו סטטיסטית, אבל הרושם מהרבה ימי מוקד הוא שאולי רבע או לכל היותר שליש מהדיונים מתקיימים. ואיכשהו, כמעט עוד לא יצא לנו להיות ביום שאליו הם נדחו ושבו סוף-סוף אפשר לדון בתיקים לגופם.