נלך לרגע צעד אחורה ונסביר מדוע העולם מצוי במשבר כלכלי. דומה שהוא חסר תקדים: יש לו שתי סיבות מרכזיות המרוחקות מאוד זו מזו, כך שפתרון לאחת מהן לא יעזור מול האחרת. הסיבה הראשונה היא שאריות משבר הקורונה: לצרכנים, בעיקר בארה"ב, יש הרבה כסף והם מוציאים אותו במהירות על מה שלא קנו בזמן הקורונה – מה שמוביל לעליות מחירים. הללו מתגברות בשל חוסר יכולת של שרשרת האספקה לספק את הביקוש המוגבר, פגיעה בייצור בסין בשל הסגרים החוזרים ונשנים בה, ומחסור קשה בידיים עובדות (בעיקר בארה"ב) הגורם לעליית שכר המתגלגלת לכיסי הצרכנים. הסיבה השנייה היא המלחמה באוקראינה, אשר הזניקה את מחירי האנרגיה – מה שגורם במישרין לעלייה בכל יתר המחירים, כי אין מוצר ושירות שאינם זקוקים לחשמל או לדלק. אותה מלחמה גם העלתה בצורה משמעותית את מחיריהם של חלק ממוצרי המזון הבסיסיים (רוסיה ואוקראינה מייצאות יחדיו רבע מכלל החיטה המיוצאת בעולם, רוסיה לבדה היא היצרנית של רבע מהדשנים בעולם). לכך יש להוסיף את חוסר היציבות שגורמת המלחמה הגדולה הראשונה בין מדינות אירופיות מאז 1945. ישראל היא שחקן זעיר במגרש העולמי, המושפע מאוד מן המתחולל בו. מחירי האנרגיה משפיעים עלינו, מחירי המזון משפיעים עלינו, חוסר היציבות משפיע עלינו, האינפלציה בארה"ב משפיעה עלינו. בהתחשב בקוטנו של המשק הישראלי, הוא מפגין יציבות מרשימה. האינפלציה אומנם הואצה ל-4.4% ב-12 החודשים האחרונים, אך היא נמוכה בכמחצית מאשר בארה"ב, בריטניה, גרמניה ומדינות עשירות אחרות. השקל התחזק ב-12 החודשים האחרונים ב-10% מן האירו ורשם פיחות של 4.6% בלבד מול הדולר, בעוד האירו איבד 14% מערכו מול המטבע האמריקני. זה לא אומר שאין בעיות: התוצר ירד ברבעון הראשון של השנה ב-1.8% בחישוב שנתי ובהחלט קיימת סכנה לגלישה למיתון, ואולי גם סטגפלציה (מיתון ואינפלציה יחדיו) אם המחירים ימשיכו לעלות. אבל להגיד שישראל במשבר כלכלי – זה לא נכון.

כעת נפנה לנתונים של נתניהו. הוא עצר אותם בשנת 2019 וזה בהחלט סביר, כי השנתיים של הקורונה (ובמיוחד הראשונה שבהן) היו יוצאות דופן. אך לא זו הסיבה שהוא מציג. לשיטתו, ב-2019 מתחיל עידן "הממשלה הלא-יציבה". סליחה?! מי בדיוק עמד בראשה עד לפני שנה? מי בדיוק לא הצליח להרכיב ממשלה, סירב לפנות את מקומו וגרר את ישראל לעוד ועוד מערכות בחירות? מי בדיוק פירק את ממשלת האחדות? נתניהו מעוות לא רק את המספרים, אלא גם את ההיסטוריה. במישור הכלכלי, לדלג מ-2019 הישר ל-2022, תוך התעלמות מוחלטת מההשלכות של הקורונה – זוהי אחיזת עיניים. במיוחד כאשר במקביל נתניהו מציג את התייקרות החשמל, הדלק והמים – ושוב מתעלם לחלוטין מן הגורמים החיצוניים. אז אם נתניהו סבור שצריך להתעלם ממשברים עולמיים כפי שהוא עושה לגבי ליבת הקורונה, יתכבד ויעשה זאת גם לגבי ספיחי הקורונה והמלחמה באוקראינה. כלל מספר אחת בכל ניתוח מספרי, ובוודאי בניתוח כלכלי, הוא עקביות. לא אצל נתניהו; הוא מלהטט במספרים לפי צרכיו הפוליטיים. מהקורונה הוא מתעלם כדי שלא ייצא רע; מהמלחמה באוקראינה הוא מתעלם כדי שיורשיו כן ייצאו רע. כעת נבחן כמה נתונים לגופם (נתניהו לא אמר מהיכן שאב אותם ולמתי הם מעודכנים; נצא מתוך הנחה שהם נכונים ועכשוויים). הוא מדבר על התייקרות של 12% בחשמל ו-7% בדלק. נזכיר שוב שמדובר במכה עולמית שישראל אינה יכולה לעשות דבר נגדה. וכעת נציין, כי גם בארה"ב התייקר החשמל ב-12% בשנה האחרונה, בגרמניה הוא זינק פי שלושה, ובצרפת – פי 3.4. ואילו מחיר הדלק זינק בארה"ב ב-44%, בגרמניה הוא עלה ב-13% ובצרפת ב-22%. מחירי המזון, אומר נתניהו, עלו בישראל ב-5.5%; נספר לו שבארה"ב הם עלו ב-9.1% ובאיחוד האירופי ב-11.6%. אולי זאת לא נחמה גדולה, אבל מי שמציג את המצב בישראל כאילו הוא איום ונורא - מטעה במכוון בהשוואה עולמית. נתניהו מתגאה – ובצדק – בכך שהתוצר לנפש עלה משמעותית בתקופת כהונתו והגיע ל-43,603 דולר בסוף 2019. אבל פה נעצרת ההיסטוריה לפי נתניהו. אנחנו בדקנו הלאה. בסוף 2021 עמד התוצר לנפש על 51,430 דולר – עלייה מרשימה של 18% בשנתיים של הקורונה (בהן נתניהו עצמו היה ראש הממשלה שנה וחצי; אבל מתברר שיורשיו לא הרסו את המשק). עוד אומר נתניהו, כי ב-2019 עמדה האבטלה על 3.8%, רמת שפל של 40 שנה. עכשיו תנחשו היכן היא כיום. 3.3% בלבד, כלומר – עוד יותר נמוכה. ולבסוף מצביע נתניהו על דירוג AA- שקיבלה ישראל מחברת סטנדרד אנד פור בשנת 2019. יודעים מה הדירוג כיום? בדיוק אותו הדבר. אז איפה המשבר? איפה הכשלון של "הממשלה הבלתי-יציבה"?

כעת לפתרונות. כבר הערתי שנתניהו יכול היה לבצע רבים מהם בתריסר שנות כהונתו. כעת הוא מפזר הבטחות להקפיא את מחירי החשמל, הדלק והמים – כאילו ממשלת ישראל יכולה לשנות את כיוון הכלכלה העולמית. אבל נגיד שהוא מתכוון לסובסידיות עתק שימנעו את עליית המחיר לצרכן. מהלך כזה יפגע קשות באמינותה של ישראל בשווקים הבינלאומיים. הוא יהיה מנוגד בתכלית לעקרונות היסוד של משק חופשי וליברלי, ולכל מה שנתניהו עצמו מטיף לו במשך שנים. הוא גם יעמוד בסתירה חזיתית להבטחה אחרת שלו – הפחתת הרגולציה. ומהיכן יבוא הכסף? נתניהו אומר: מעודפי גביית המיסים ומייעול המגזר הציבורי. תרשו לי להגיב במילה אחת: קשקוש. לא בטוח שימשיכו להיות עודפי גבייה אם המשק ישקע למיתון, וכל כלכלן יאמר לכם שכאשר יש עודפים כאלה – צריך להפנות אותם להפחתת הגרעון הממשלתי (שהסתכם אשתקד ב-85 מיליארד שקל) והחוב הלאומי (למעלה מטריליון שקל בסוף 2021), לא לשפיכת סובסידיות. ואילו ייעול המגזר הציבורי הוא דבר שלא קרה ולא יקרה; הפקידות תמיד תתפח וההסתדרות לא תתן לפטר אפילו רבע עובד. נסיים בעוד נקודה בנושא הזה – ייעול המגזר הציבורי. בואו נראה מה עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו בארבע ממשלותיו האחרונות, עד כמה הוא ייעל לפחות אותן. לראש הממשלה אין יכולת להקטין את מספר עובדי המדינה או להגביל את הגידול בהם. הוא כן יכול לתת דוגמה אישית במספר השרים וסגני השרים בממשלתו, להימנע מהקמת משרדים מיותרים (שגם אותם צריך לתקצב ולאייש) ולסגור כאלו אם הוקמו בידי קודמיו. את הרקורד של נתניהו תמצאו בטבלה המצורפת. הערה חשובה: יאיר לפיד ונפתלי בנט לא היו הרבה יותר טובים – 28 שרים ושבעה סגני שרים, ומגוון של משרדים מיותרים. אך כאשר נתניהו מבטיח שהוא ינהג אחרת – שווה לעמת גם הבטחה זו, כמו את הנתונים שהוא מציג, עם המציאות. באופן בלתי מפתיע כאשר עסקינן בנתניהו, שוב יש פער משמעותי בין מה שהוא אומר לבין האמת.