שיגור המל"טים לעבר אסדת הגז מהווה עליית מדרגה במלחמה התודעתית של חיזבאללה. נראה, כי המל"טים נועדו להעצים את דימוי הארגון ולהמחיש את יכולותיו האופרטיביות על-רקע המו"נ בין ישראל ללבנון בנושא הפקת הגז בים התיכון. השימוש הגובר של הארגון בכטב"מים מדגיש את המיקוד באמצעי רב-משימתי זה במערכה הכוללת עם ישראל, ובין המערכות. אמנם, בשגרה נראה שימוש בכטב"מים למטרות איסוף ותודעה, אך משימות התקיפה הן הייעוד המרכזי של תוכנית הכטב"מים, בצד המאמץ העיקרי לחזק ולדייק את ארסנל הרקטות והטילים. חסן נסראללה, בהתבטאויותיו בתקשורת, התייחס גם ליכולת הייצור העצמי, שאותה פיתח הארגון בשנים האחרונות בסיוע אירני. עוד ב-2019 אמר כי “בשנת 2006 היו לנו [כטב”מים] מעטים וניסינו לעשות משהו, אבל היינו בהתחלה". גם בגבול הדרומי חשופה ישראל לניסיונות חדירת כטב"מים לשטחה, שחלקם מתוצרת אירנית. תוכנית המל"טים האירנית היא האיום הפוטנציאלי החמור יותר על ישראל. אירן מדגימה בשנים האחרונות תעוזה רבה בקשר לתקיפות כטב"מים על מטרות במזרח התיכון. במקביל היא מסייעת לשלוחיה בזירות השונות ומעבירה להם ידע לפיתוח ארסנל זה. לארגונים אלה מיוחס מגוון תקיפות במזרח התיכון, ביניהן: תקיפות לעבר בסיסים אמריקניים בסוריה ובעירק, כשהמפורסמת בהן התרחשה באוקטובר 2021 והובילה לנזק ברכוש; התנקשות בראש ממשלת עירק, מוסטפה אל-כאזמי, בנובמבר 2021; ואף מתקפות על ספינות בבעלות או בהפעלה ישראלית, ובמיוחד תקיפת "מרסר סטריט" ביולי 2021, שגרמה למותם של שני אנשי צוות. מתקפת הכטב"מים ב-15 באוגוסט לעבר בסיס א-תנף, מהווה המשך של אותה מדיניות בהכוונה אירנית. התרחשויות אלה – ריכוז מאמץ במישור הכטב"מים על-ידי שחקנים לא-מדינתיים, שיכולותיהם מועצמות בתמיכת אירן - מעידות על החמרה באיום האווירי על ישראל. השימוש בממד האווירי, במגוון רחב של כלים ייעודיים, היה שמור בעבר למדינות בעלות עוצמה וחיילות אוויר ממוסדים. האיום הבלתי-מאויש, הנשלט מרחוק או האוטונומי, מצטרף לאיום הטילים והרקטות, שהוא עדיין הנפוץ והמשמעותי יותר ועשוי להשתלב בו. כן הוא עשוי להצטרף לאיומים נחותים מאלה – בלוני נפץ ועפיפוני תבערה (מרצועת עזה), שהשימוש בהם פחת עם הזמן. בשנים האחרונות גבר העיסוק בארץ ובעולם באיומים המגוונים של הכטב"מים למיניהם כמערכת נשק משמעותית, זולה וזמינה בהיבט המודיעיני וההתקפי, בצד הנשק תלול המסלול (תמ"ס). מכאן גם הצורך לגבש לאיומים אלו מענים יעילים. השאלה היא באיזו אופן על מערכת הביטחון הישראלית להיערך – במישורי התורה, הפיתוח וההפעלה – על-מנת לאפשר התמודדות מספקת עימם. זאת, לאחר ההתמקדות רבת השנים של מערכת הביטחון באיום התמ"ס, ולאחרונה בעיקר מול מגמת הגידול של הטילים המדויקים.

על ישראל להניח שרכיב הכטב"מים, ובעיקר אלה ההתקפיים, ישמש רובד נוסף לרכיב התמ"ס. איום משולב זה דורש מענים טכנולוגיים והפעלתיים, שפותחו ויושמו מול האיום המוכר ושגור יותר של מערכות התמ"ס, אך גם מענים ייחודיים, בעיקר כאלה המתייחסים לתרחיש של שיגור להקות או נחילים של כטב"מים, שיופעלו בו-זמנית או בנפרד ממטחי תמ"ס. אתגר מרכזי הוא ההיקפים הגדולים הצפויים של האיום האווירי המשולב, שיאפשרו מתקפות באמצעים שונים נגד תשתיות חיוניות, מתקנים צבאיים וביטחוניים, כמו גם נגד ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. לכן, מתחייבת בניית יכולות מתקדמות של הגנה צפופה מול מתקפות אפשריות מגוונות, בעיקר בנסיבות של עימות נרחב ומתמשך. בתוך כך, על מערכת הביטחון לעסוק בשאלות מורכבות של תעדוף אזורי הגנה, וכן הגדלת הסד"כ ההגנתי לאיום המתגבר, הן מבחינת סדר הכוחות והן מבחינת מערכות ההגנה הנדרשות. יש לזכור, כי אף מענה אינו מספק הגנה הרמטית ולכן נדרש לשפר את פתרונות ההתגוננות לעורף, שכבר היום אינם מספקים בחלק נרחב מיישובי הארץ. לכן, ההיערכות העתידית חייבת לכלול גם היבטים אזרחיים, בראשם מיגון, תוכניות לפינוי אוכלוסייה וקביעת תבניות גמישות, דיפרנציאליות ומתעדכנות להתנהלות הנדרשת של קבוצות שונות בזמן עימות. בבניין הכוח ההגנתי המשולב מול כטב"מים, כמו גם מול אמצעי תמ"ס מוכרים, יש להביא בחשבון את היותם זולים בהרבה בפיתוחם, בייצורם ובהפעלתם, בהשוואה למערכות המיירטות הקיימות. לכן, חשיבות מיוחדת נודעת לפריצת הדרך שבפיתוח מערכות יירוט מבוססות לייזר, האמורות להגיע לשלב מבצעי בשנים הקרובות ולספק מענה זול יחסית ובתפוקות גבוהות. אלה אינן אמורות להחליף את המערכות הקינטיות הקיימות, ביניהן בולטת "כיפת ברזל", אלא להוסיף נדבך ליכולות ההתמודדות עם האיומים המגוונים. נציין עוד, כי הלייזר המפותח כיום נועד בעיקר ליירט רקטות ופצ"מרים. כדי להשמיד כטב"מים, אין צורך במערכת יירוט לייזר כה חזקה. לייזרים בעוצמות נמוכות יותר ובמחירים סבירים מפותחים כיום בארצות הברית ובאירופה וחלקם זמינים כבר כעת, ביניהם מערכת שרכשה ממשלת צרפת לצורך הגנה עתידית מפני רחפנים על המשחקים האולימפיים בפריז ב-2024. ראוי שישראל תגבש תפיסה כוללת להתמודדות עם האיום המתפתח של כלי הטיס הבלתי-מאוישים. זו תידרש לכלול גם מענים אפקטיביים מול תרחישי קיצון, שיכולים להיראות עתה כבעלי סבירות התממשות נמוכה, אך גלום בהם סיכון גבוה. דוגמה אפשרית היא שילוח רחפן הנושא חומר קטלני לתחום ישראל (או מתוך תחומי ישראל), על-ידי ארגון טרור. ברמה האסטרטגית, ישראל מחויבת להתמיד בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות מול איום הכטב"מים, להעמיק את המאמץ המודיעיני בהקשר זה ולהרחיב את שיתופי הפעולה הבינלאומיים ותוך כך את הייצוא הביטחוני בתחום. איום זה, העתיד אך להתגבר, אינו מטריד את ישראל בלבד.