"חוש הראייה תמיד עניין אותי", מספר ד"ר שי סבח (47) מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. עם תום לימודי תואר ראשון בביולוגיה בטכניון, החל בלימודי תואר שני בביולוגיה ימית באוניברסיטה העברית, כאשר המחקר התנהל במעבדה הימית באילת. סבח: "לפני שנים רבות, במהלך עבודת שטח באגם מלאווי שבאפריקה, נשאלתי מה אני הכי מעוניין לחקור. התשובה שלי הייתה פשוטה מאוד, 'איך בעלי-חיים רואים את העולם?' למעשה מאז 2001, השנה בה התחלתי את עבודת המחקר של התואר השני במעבדה הימית באילת, האור ומערכת הראייה תמיד העסיקו אותי".
כיום ד"ר שי סבח הוא מרצה בכיר וראש המעבדה לחקר מערכת הראייה, בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית. שי וצוות המעבדה שלו, חוקרים את התפקוד של תאי עצב ורשתות עצביות ברשתית ובמוח, במטרה למצוא את הקשר בין העיבוד של גירויים ויזואליים מסוגים שונים, להתנהגות של בעלי-חיים ובני-אדם. לשם כך הם משתמשים במגוון רחב של שיטות אנטומיות, דימות, רישום פעילות עצבית, וניסויים התנהגותיים.
למרות השאיפה הבסיסית שלך בעשרים השנים האחרונות, להבין כיצד מערכת הראייה מתפקדת ומעצבת התנהגות, את דרכך המדעית התחלת בעבודה שונה מאוד ממה שאתה עושה כיום- מתחת לפני המים, כאקולוג ימי.
סבח: "בעבודת המחקר לתואר שני שביצעתי במעבדתו של פרופ' נדב ששר, חקרתי את הראייה של אור מקוטב. קיטוב היא תכונה של האור, בנוסף לצבע ועוצמה. בני האדם לא מסוגלים להבחין במצב הקיטוב של האור, אבל חסרי-חוליות יבשתיים שכוללים חרקים רבים, מבחינים באור מקוטב. גם חסרי חוליות ימיים ודגים רבים מבחינים באור מקוטב, לכן רצינו ראשית לברר את תכונות האור המקוטב מתחת לפני המים. גילינו תבניות אור מיוחדות שמושפעות מזווית השמש, עומק המים, ומיקוד קרני השמש על-ידי הגלים. עבודת המחקר כולה התבצעה בצלילה או ב'שנירקול'"
לטובת לימודי הדוקטורט, עבר ד"ר סבח בשנת 2007 לאוניברסיטת קווינס בקנדה, יחד עם בת זוגו רותם, אותה הכיר במהלך לימודי התואר השני. בקנדה נולדו לזוג גם שני ילדיהם, הדס ואיתן.
סבח: "המשכתי לחקור את מאפייני האור מתחת לפני המים ואת מערכת הראייה בדגים, אבל בהדרגה נמשכתי יותר ויותר להבנה של העיבוד העצבי שנעשה ברשתית".
מה היה הגילוי המשמעותי שלך במחקר בפוסט דוקטורט?
סבח: "בתום לימודי הדוקטורט, בשנת 2012, עברתי לאוניברסיטת בראון, רוד איילנד ארה"ב, לפוסט דוקטורט במעבדתו של פרופ' דויד ברסון. המחקר עסק באנטומיה ופיזיולוגיה של הרשתית ביונקים, והתבצע בפועל בחיות מודל, עכברים. אחד הגילויים המשמעותיים שלנו היה קשור לתאים שרגישים לכיוון תנועה ברשתית. התאים האלו מופעלים כאשר התמונה על הרשתית נעה בכיוון מסוים, אבל לא מופעלים בכלל כאשר התמונה נעה בכיוון ההפוך. התאים הללו עוזרים לנו בזיהוי עצמים שנעים בעולם, כמו גם, בייצוב התמונה על הרשתית שמאפשר לנו לראות תמונה חדה, גם כשאנו בתנועה.
"באמצעות מיפוי של הכיוון המועדף של התאים באזורים רבים ברשתית, גילינו שאכן ישנם ארבעה סוגי תאים בעלי רגישות לכיוון, אבל להפתעתנו הכיוון המועדף של התאים האלו לא היה קבוע, אלא השתנה בהתאם למיקום התאים ברשתית. ממצאים אלו, שהתפרסמו בשנת 2017 בכתב העת היוקרתי Nature, הינם בעלי השלכות מרחיקות לכת להבנת המנגנונים שמעורבים בגילוי, עיבוד ותפישה של מידע על תנועה של הגוף, ותנועה של עצמים בעולם מסביבנו".