הפיגוע שהתרחש בתחילת השבוע (4.9.22) בכביש 90 לא הפתיע, לא בהיותו פיגוע ירי – גם אם היה חריג בהיבט התכנון והכוונה להצית את האוטובוס על נוסעיו – לא בעיתויו וגם לא בנוגע למבצעיו. גם התגובות האוהדות והמתלהמות של חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וגדודי אל-אקצה, וכן העדר התגובה מצד הרשות הפלשתינית, אינם מפתיעים. פיגוע זה היה עוד עץ ביער הטרור המתרחב ופרק נוסף באתוס ההתנגדות הפלשתיני המתעצב ברוח הג'יהאד האיסלאמי בשיתוף פעולה עם חמאס וגדודי אל-אקצה של הפתח, וכל זאת – בעידוד אירן וחיזבאללה. ובעת הזו, חשוב לבחון את היער כולו, ולא להתמקד באחד מהעצים שבו. פיגוע זה הוא חלק ממגמה הניכרת כבר מחודש מרס האחרון, אשר החלה בפיגועי טרור בתחומי מדינת ישראל. מרחב ג'נין היה למוקד הייצוא של פעולות טרור, לאחר תקופה ארוכה שבמהלכה הצליח הג'יהאד האיסלאמי, במימון של אירן וחיזבאללה ובסיוע פעיל שלהם בהברחות אמל"ח לשטחי יהודה ושומרון, להפוך לארגון החזק והמשמעותי במרחב. הארגון, המופעל כשלוח אירני, משוחרר מכל מחויבות ואחריות כלפי האוכלוסייה המקומית. תכלית קיומו היא הדבקות ברעיון ההתנגדות המזוינת והוא אמצעי חשוב ונוח עבור אירן לערעור היציבות באזור ובמאבק נגד ישראל. הארגון ביסס רשתות של שיתופי פעולה עם חמאס ועם המיליציות החמושות של פתח והוא מוביל מאמץ שיטתי לגייס צעירים, שאינם משויכים בהכרח לארגון כלשהו, וגם אחרים, בעלי שיוך ארגוני, לביצוע פעולות טרור עבור כסף. חממת הטרור שהופעלה מאזור ג'נין נדדה לאזור שכם בשל הקשיים שמערימים כוחות הביטחון הישראלים, שפעלו באינטנסיביות במרחב, אך לא גוועה לחלוטין. ולראייה, מבצעי פיגוע האוטובוס הגיעו משם.

הרשות הפלשתינית יושבת בחיבוק ידיים

יתר על כן: פעילות כוחות הביטחון הישראלים במרחב ג'נין הובילה לעלייה ניכרת ברמת החיכוך עם האוכלוסייה האזרחית וברמת האלימות במפגש עם קבוצות החמושים הפלשתינים. הפעולה הישראלית, המתמקדת במבצעים נקודתיים במתכונת הסתערבות, נענית על-ידי הפעילים החמושים במאמץ לשבש אותה בחתירה למגע וירי. מדובר בכמה מאות פעילים, המרכזים מאמץ מול כוחות צה"ל תוך תיעוד ההתרחשויות והפצתו המיידית ברשתות החברתיות. למרות מספר העצורים הרב והעלייה המשמעותית במספר ההרוגים והפצועים הפלשתינים, התחזק אתוס ההתנגדות הפלשתיני והתפשט ברחבי יהודה ושומרון, כשבמקביל התרחבו מבצעי המעצרים וסיכול הטרור באזורים אלה. לצד המאמץ המתמשך של הג'יהאד האיסלאמי, המשיך חמאס במאמצי ההתעצמות הצבאית במרחב בניצוח צאלח אל-ערורי. גדודי אל-אקצה של פתח, מצידם, המשיכו לבדל את עצמם מהרשות הפלשתינית והצטרפו למאבק המזוין, הן נגד כוחות צה"ל הפועלים בשטח והן במאמץ לייצר פיגועים. על-רקע מסורת של שיתוף פעולה בין הארגונים במרחב ג'נין, העמיק שיתוף הפעולה ביניהם. מצוקה כלכלית כשלעצמה אינה גורם המסביר את התופעה, אלא מדובר בתודעת מאבק מתרחבת, הניזונה מהעלייה במפלס החיכוך האלים עם כוחות צה"ל, מתחושת הצלחה ובפרט בשל ריק שלטוני של הרשות הפלשתינית. דימויה ומעמדה של הרשות נפגעו קשות בעיני הציבור הפלשתיני עקב כישלונה לקדם את החזון הלאומי ולהציע אופק מדיני. הריק השלטוני בא לידי ביטוי גם בהעדפת מנגנוני הביטחון להימנע מפעולה נחושה נגד המיליציות החמושות. זאת, להוציא מקרים חריגים של פעולה נגד התארגנויות של חמאס, המאיימות, להבנת הנהגת הרשות, על יציבותה ועצם שרידותה. זה הרקע גם למעורבות של פעילים ממנגנוני הביטחון או של ילדיהם בפיגועי הטרור. היקפה של תופעה זו, גם אם הוא עדין נמוך יחסית, מדאיג ומעיד על קושי הניצב בפני פעולה של המנגנונים נגד ההתארגנויות הללו.

היפרדות חלקית או מבצע נרחב

בתנאים הנוכחיים לא יחול שינוי במצבה הרופס של הרשות הפלשתינית. המשך המאמץ הביטחוני הישראלי לסיכול תשתיות הטרור יוביל בהכרח לעלייה נוספת בחיכוך ובמספר הנפגעים הפלשתינים, וישראל מתקרבת בצעדי ענק אל קרן הדילמה האסטרטגית שתחייב אותה לבחור בין שתי חלופות:

• מאמץ מחודש ליוזמה מדינית לקראת היפרדות - גם אם מוגבלת בהעדר היתכנות להסדר קבע בעתיד הנראה לעין ואשר עדיין תאותת על הכרה ישראלית ברשות הפלשתינית כשותפה לתהליך הסדרי, תחזר את האפשרות לשיפור המשילות והכלכלה בשטחי הרשות וכן תעודד את חיזוקה כאלטרנטיבה למובילי ההתנגדות המזוינת.

• מהלך צבאי רחב היקף, דוגמת "חומת מגן", לריסוק תשתית הטרור המתפתחת ברחבי השומרון וזולגת לבנימין וליהודה. בכל מקרה, על ישראל להפעיל מאמץ שיטתי ומשמעותי יותר לסיכול הברחות הכספים והאמצעי הלחימה בהובלת אירן וחיזבאללה בעיקר, המזינות את תשתית הטרור.

דפוס הפעולה הדואלי שנוקטת ישראל בזירה הפלשתינית - הכלה מול החמאס, הכוללת הקלות כלכליות ובה בעת תגובה צבאית מוגבלת, ומנגד פעולה נחושה נגד פיגועים ביהודה ושומרון - מהווה כר פורה להתעצמות אתוס ההתנגדות הפלשתיני ותורמת, שלא בכוונת מכוון, להיחלשותה של הרשות הפלשתינית. על-רקע זה נתפסים מנגנוני הביטחון הפלשתינים כמשתפי פעולה עם ישראל על חשבון האינטרס הלאומי הפלשתיני. מבחינת הפעילים החמושים הפלשתינים, מחיר החיכוך האלים עם כוחות צה"ל אינו כבד מדי. גיבורים פלשתינים נולדים מדי יום, ותחושת המסוגלות ותוחלת המאבק המזוין מתנחלת בלבבות ובתודעה הקולקטיבית של הדור הצעיר, ומזינה מוטיבציה להצטרף למאבק. אולם ניהול הסכסוך על-ידי ישראל במתכונת "כיסוח דשא" עומד בפני מיצוי ואף עלול להוביל להתפרצות אלימה נרחבת, בעודו מספק מענה לעצים הבודדים ולא ליער, שהוא האתגר האסטרטגי האמיתי הניצב לפתחה.