רכיבי האקלים הבולטים בחוק כוללים הרחבת זיכויי מס ויצירת תמריצים אדירים להשקעה באנרגיות מתחדשות, בעיקר אנרגיה סולארית ורוח, שיכולים לשלש את ייצור האנרגיה המתחדשת בארה"ב ולספק חשמל ל-110 מיליון בתים. חלק מיוחד בתקציב מוקדש לפיתוח טכנולוגיה של אנרגיית גרעין ומימן, בין השאר באמצעות זיכויי מס לחשמל המיוצר על-ידי כורים קיימים, הקמת כורים חדשים ומו"פ. כמו-כן, החוק מקצה 27 מיליארד דולר להקמת בנק פדרלי ירוק להשקעה באנרגיה נקיה. בנוסף החוק יסבסד פיתוחי חקלאות מותאמת אקלים וימקד השקעה ירוקה במגזרים המתאפיינים בטביעת רגל פחמנית כבדה, כגון ענפי הבנייה והתחבורה. לא פחות חשוב, החוק מספק תמריצים לפיתוח טכנולוגיות ירוקות על אדמת ארה"ב. ההערכות הן, כי השקעות אלו יובילו ליצירת 1.3 מיליון משרות אמריקניות ירוקות, בעיקר בענפי הייצור, בניין ושירותים. במקביל לתמריצים לצד היצרני, החוק מעודד גם צריכה ירוקה באמצעות סבסוד נדיב של התקנה ביתית של אמצעים חוסכי אנרגיה, דוגמת משאבות חום ואמצעי בידוד, פאנלים סולאריים ומתקני אגירת אנרגיה, וכן מעבר לרכב חשמלי. על-פי ההערכות, צעדים אלו עשויים לחסוך בממוצע למשק הבית האמריקני 1,800 דולר בשנה. אחת ההקצאות הגדלות בחוק היא 60 מיליארד דולר לטיפול בקהילות חלשות ולחיזוק עמידותן בפני זיהום שמקורו בדלק מאובנים. על-פי מודלים, הפחתת הזיהום עשויה להציל כ-4,500 חיים ולמנוע 119,000 התקפי אסתמה בכל שנה, רבים מהם בקהילות עניות, שחורות והיספניות, הסובלות במיוחד מזיהום אוויר. בהקשר זה הודיע הממשל בחודש שעבר על אודות הקמת משרד לצדק חברתי סביבתי, המורכב מכ-200 אנשי צוות בעשרה אזורים שונים. החקיקה, הראשונה מסוגה מזה מספר עשורים, מובילה רפורמה בתעשיית דלקי המאובנים. לדוגמה, היא מעלה את שיעור התמלוגים שחברות הנפט ישלמו על השטחים הציבוריים בהם הן משתמשות מ-12% ל-16.67% למשך העשור הקרוב — צעד שאמור להיטיב משמעותית עם תושבי הקהילות שאדמותיהן משמשות לקידוחים וייצור. כמו-כן, היא מסדירה לראשונה קנס על זיהום בפליטות גז מתאן ומקצה 1.5 מיליארד דולר להפחתת פליטות מתאן ממתקני ייצור גז טבעי, בהתאם להתחייבות ארה"ב לאמנת המתאן הבינלאומית. בנוסף, בעוד שעד כה הממשל אפשר לחברות הנפט והגז לחכור שטחים מתחת למחיר השוק, החקיקה שמה סוף לנוהל זה. מצד שני, החקיקה מתנה למעשה את פיתוח האנרגיות המתחדשות באינטרסים של חברות הנפט. כך, למשל, היא קובעת כי הממשל חייב להקצות שמונה מיליון דונם של אדמה פדרלית לקידוחי נפט גז לפני חכירת שטח כלשהו לפיתוח שדה סולארי או רוח, וכי התניה דומה תוחל על בסיס רבעוני כל שנה במשך העשור הקרוב - מה שעשוי להוביל להקצאה של מיליון דונם לענף דלקי המאובנים. סעיפים אלו גרמו לפעילי סביבה לטעון, כי החקיקה חוטאת למטרה בהענקת תמורות נוספות לענף הדלקים, שאת נזקיו היא מנסה לתקן. מאידך-גיסא, החקיקה נחשבה עד לא מזמן כבלתי אפשרית, וגם כך עברה בסנאט רק בהליך מורכב, ברוב של 51-50, כשקולה של סגנית הנשיא, קאמלה האריס, היה שובר השוויון. בהינתן הפילוג הפוליטי העמוק והצורך בתמיכה דמוקרטית מלאה, הממשל נאלץ להתפשר ולכלול גם תמריצים עבור הענף, שאת האינטרסים שלו שיקף הסנאטור הדמוקרטי ג'ו מנחין, אשר עיכב את החוק במשך חודשים רבים וכפה על הממשל לוותר על חלקים משמעותיים ממנו.

לחקיקה צפויות השלכות רבות בארה"ב עצמה וכן מעבר לים, כולל בישראל. ראשית, על-פי חישובי קבוצת רודיום, היא יכולה להוביל להפחתת פליטות גזי חממה בשיעור של 40% עד 2030 (ביחס לרמת הפליטות ב-2005). יישום מהיר וצעדים נוספים ברמה התת-מדינתית עשויים להוביל להפחתה של 52% עד 2030. במשולב עם שני החוקים האחרים, חוק התשתיות וחוק השבבים (שעבר בתמיכה דו-מפלגתית), ההשלכות עשויות להיות משמעותיות עוד יותר. סוכנות האנרגיה הבינלאומית מפרטת כ-500 טכנולוגיות שצריכות להוביל בשוק כדי שהעולם יגשים את היעד של נטו אפס פליטות, אך 60% מהן אינן מסחריות כיום. האסטרטגיה המקיפה של שלושת החוקים מייצגת מדיניות יצירתית שמעודדת יזמות מהירה, פיתוח מספר טכנולוגיות במקביל ולקיחת סיכונים. אם תיושם כראוי, היא תאפשר מסחור של רבות מטכנולוגיות אלו ותקדם את המעבר לאנרגיה נקייה והפחתת פליטות גלובלית. מבחינה זו, חבילת החוקים מייצרת הזדמנויות עבור יזמים ישראלים בתחום טכנולוגיות האקלים, המכונה קליימטק והמונה נכון להיום 700 חברות הזנק מקומיות ושוק שרק הולך וגדל. חברות ישראליות הפועלות בארה"ב יכולות להרוויח ישירות מחבילת התמריצים, אך גם חברות ללא נגיעה אמריקנית ממוצבות היטב לקבלת השקעות משמעותיות. שיתוף הפעולה הישראלי-אמריקני בתחומי אנרגיה, חקלאות ואחרים אומנם כבר בא לידי ביטוי באמצעות תוכניות כמו BARD, BIRD, Binational Science Foundation אך הוא צפוי להתחזק משמעותית בעקבות "הכרזת ירושלים" על-ידי ראש הממשלה יאיר לפיד והנשיא ג'ו ביידן בחודש יולי בדבר דיאלוג אסטרטגי טכנולוגי, בין השאר בתחום האקלים, והשקת הדיאלוג בחודש שעבר בוושינגטון. חלק משמעותי בשורת החקיקות החדשות מייצג הקשר אסטרטגי רחב יותר - התחרות עם סין. כיום, סין היא המרוויחה העיקרית מהמעבר לאנרגיה נקייה הודות למרכזיותה בשרשראות האספקה של טכנולוגיות ירוקות. לדוגמה, 85% מיכולת הייצור של תאים סולאריים ממוקמים בסין, לעומת 0.6% בלבד בצפון אמריקה. לכן, החקיקה האמריקנית מחזקת בבירור ייצור מקומי של טכנולוגיות אנרגיות מתחדשות. עם זאת, וושינגטון מכירה בכך שלא תהפוך עצמאית לחלוטין ותצטרך להסתמך על שיתופי פעולה עם מדינות החולקות את אותו סולם ערכים. כאן ניצבת בפני ישראל הזדמנות להעמקת שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ידידתה החשובה ביותר וכן עם מדינות שותפות אחרות. מבחינה סמלית, החקיקה משפרת את מעמדה של ארה"ב כנושאת דגל המאבק בשינויי אקלים, על-אף שהיסטורית, זו המדינה שפלטה יותר גזי חממה מכל מדינה אחרת וכרגע מדורגת שניה בתואר מפוקפק זה, אחרי סין. הממשל מקווה שהוכחת אמינותו בנושא תסייע לשכנע מדינות אחרות להגדיל את מחובותיהן במו"מ הצפוי בוועידת האקלים שתיערך בשארם א-שייח בנובמבר. כך גם במו"מ מול ישראל, שאמנם התחייבה בפסגת גלזגו לאפס נטו פליטות עד 2050, אבל רק להפחתה בשיעור של 27% עד 2030, לעומת ממוצע 45% של מדינות ה-OECD. זאת ועוד, על-אף מעבר בקריאה ראשונה בכנסת היוצאת, ישראל היא אחת משתי מדינות בודדות ב-OECD שעדיין אין לה חקיקת אקלים סדורה (השנייה היא טורקיה) ועל כן היא צפויה לביקורת בשל העדר תוכנית יישום - אפילו להתחייבויותיה הצנועות. לבסוף, הדגש הגובר ששמה ארה"ב, לצד מדינות אירופה, על צדק אקלימי הוא משמעותי עבור ישראל, שגם בה אוכלוסיות מוחלשות פגיעות במיוחד למשבר האקלים. אומנם הממשלה היוצאת תקצבה היערכות לשינויי אקלים ברשויות חלשות, בדגש על רשויות ערביות, אך דרושה השקעה רחבה יותר כדי להתגבר על פערי החוסן האקלימי. נושא הצדק האקלימי צפוי גם להפוך לחלק משמעותי מקמפיין תנועת ה-BDS, שכבר תולה על דגלה את חלוקת המשאבים הלא-צודקת בראייתה בין ישראלים לפלשתינים, וכדאי שישראל תיערך לפעול גם בחזית דיפלומטית ואף משפטית זו.