הקבוצה פעילה מאוד ברשתות החברתיות, עורכת קמפיינים בעיקר בטיק-טוק, לצד תיעוד היתקלויות הירי והפצת סרטונים ברשתות בזמן אמת, וקוראת לציבור הפלשתיני להתגייס להגנה על אל-אקצה, ובנוסף לקיים שביתות והפגנות נגד הרשות. לדוגמה, הקריאה לשביתה כללית, לאחר הפיגוע במחסום שועפאט, סחפה ברשתות החברתיות מאות פעילים ממזרח ירושלים להתפרעויות אלימות ברחובות, כמו גם לשביתות ברוב האוניברסיטאות שבתחומי הרשות ולשביתת מסחר בערים פלשתיניות. למרות שהקבוצה אינה משויכת לאחד הארגונים או התנועות, היא מצוידת בנשק מוברח ומייצור מקומי, וכנראה מתוגמלת בכספים מחמאס והג'יהאד האיסלאמי. מעל לעשרה פעילים הנמנים על "גוב האריות" נהרגו בהיתקלויות עם כוחות צה"ל, ביניהם מוחמד אל-עזיזי, פעיל פתח במקור שהפך עצמאי והיה הכוח המניע להקמת הקבוצה לצד איברהים אל-נבולסי. אל-עזיזי חוסל ב-24 ביולי, בהמשך חוסל גם אל-נאבולסי ואת האחריות על החוליה קיבל מוסעב א-שתייה, אשר הפך מבוקש גם מצד הרשות הפלשתינית מאחר שקיבל סיוע בכסף ובנשק מחמאס. ב-19 בספטמבר הוא נעצר על-ידי מנגנוני הרשות באשמה של אחזקת נשק, עבירות מס, קבלת כספים לא חוקיים ופגיעה בביטחון הרשות. למרות התפרצות של מחאות על המעצר, הרשות ממשיכה להחזיק בו. אבו מאזן, שעדיין דבק בחזונו של "רשות אחת, נשק אחד וחוק אחד", הנחה להביא לפירוק ההתארגנות, כנראה בשיטה המוכרת של שילוב פעיליה במנגנוני הרשות. לפחות 20 פעילים בקבוצה או בני משפחותיהם עצורים בידי מנגנוני הביטחון הפלשתיניים ונתונים למאמצי שכנוע לנטוש את ההתארגנות ולקבל בתמורה משרות ברשות או במנגנונים, תוך הבטחה לחסינות מפני מעצר ישראלי. קבוצת "גוב האריות" מהווה מעין זרם מהפכני, צעיר ולוחמני, המתנגד לקו המדיני של עבאס, בעיקר לתיאום הביטחוני עם ישראל ולשלטון השחיתות של הרשות הפלשתינית. בשלב הנוכחי מתמקדת הקבוצה בעימות מול צה"ל והמתנחלים, אך היא עשויה בהמשך להפוך לאופוזיציה בולטת להנהגת הרשות. הקבוצה זוכה לתמיכה גם בשורות פתח, בעיקר מצד המתנגדים לעבאס ומקורביו – חוסיין א-שייח' ומאג'ד פרג'. על כן, קשה לקבוע בנחרצות, כי קבוצת "גוב האריות" היא התארגנות בודדת שתפורק בהמשך. ייתכן שהיא נבט ראשון לשורת התארגנויות מקומיות של חוליות טרור עצמאיות, שאינן משויכות לארגונים, אשר יצמחו ויפעלו בשומרון, ביהודה ובמזרח ירושלים. בבירה כבר פועלות קבוצות של צעירים פלשתיניים, שמלבד השמירה על אל-אקצה, מחוללות אלימות בשכונות הערביות – כפי שאירע במהלך חול המועד של חג הסוכות.

לישראל נוח להתנהל מול הרשות הפלשתינית במתכונתה הנוכחית וגם הפיצול הפוליטי הפנים-פלשתיני מסייע להתמיד בגישה זו, בעיקר משום שמלוא כובד האחריות לניהול חיי האוכלוסייה הפלשתינית אינו מוטל על כתפיה. לצד זאת, מתקיים חופש הפעולה המבצעי-ביטחוני הישראלי בשטחי הרשות הפלשתינית. רוב הציבור הישראלי דבק בתפיסה הגורסת, כי אין תכלית לתוכנית מדינית לקראת הסדר וכי "לנצח נחיה על חרבנו". גם הציבור הפלשתיני חי במציאות שרווחת בה תחושה של אין מוצא, אין דרך שתבטיח עתיד לאומי טוב יותר ואין הנהגה שאפשר להישען עליה. כך נוצר הוואקום שלתוכו פורצות קבוצות של צעירים פלשתיניים לוחמניים, שמצליחים לסחוף צעירים נוספים. תכליתם היא להילחם בכיבוש, תוך ניסיון לעורר מחאה עממית. לא זו בלבד שהתארגנות הצעירים גובה מחיר של פגיעה בישראלים ובחיילים, אלא היא גם מחלישה עוד את הרשות הפלשתינית ומערערת את יכולתה להשליט חוק, סדר ויציבות בשטחיה. שר הביטחון, בני גנץ, אמר בשבוע שעבר, לאחר ההתפרעויות החמורות במזרח ירושלים, כי "מדובר בתקופה מאוד רגישה", אבל הבהיר: "לא איבדנו שליטה... אנחנו מפעילים את כל האמצעים שעומדים לרשותנו ומתגברים ככל שרק ניתן. אנחנו מבצעים פעילות התקפית בשכם, ג'נין ובכל מקום אחר שבו הדבר הזה נדרש". הוא הוסיף: "בסופו של דבר אנחנו נשים את היד על הטרוריסטים האלה. מדובר בקבוצה של כ-30 אנשים, אנחנו צריכים לדעת לפגוע בהם ואנחנו נפגע. החבורה הזו תגיע אל קיצה בדרך כזו או אחרת ואני מקווה שמוקדם ככל האפשר". כמו-כן, נשללו היתרי הכניסה לישראל של 164 מבני משפחותיהם של חברי הקבוצה. בישראל יש הגורסים, כי זו העת למבצע "חומת מגן 2". אך מה תהיה תכליתו של מבצע כזה, אם אין לישראל יעד מדיני שמבצע זה אמור לקדם? מה משמעות התמיכה ברעיון שתי המדינות, עליה הצהיר באו"ם ראש הממשלה, יאיר לפיד, ללא מעשים ברוח אמירה זו? לא ניתן להכריע שאיפות אתניות, דתיות ולאומיות בכוח הזרוע בלבד. עד עתה, ההישג היחיד מבחינת ישראל הוא העדר מוטיבציה של הציבור הפלשתיני להתגייס למאבק עממי אלים, מסלים ונרחב. הציבור הפלשתיני מאס בהנהגת הרשות ונואש ממנה, וגם אם הוא רואה חשיבות והישג לאומי בעצם קיומם של מוסדות הרשות, הוא חפץ בשינוי של ממש בראשי ההנהגה ובדפוסי פעילותה. "גוב האריות" הוא איתות נוסף לישראל שלא תוכל "להכיל" את השטחים הפלשתיניים לעולמי-עד, ושלב נוסף בהיחלשות הרשות הפלשתינית לקראת היום שאחרי עבאס. מספר תרחישים עשויים לצמוח מהמצב הנוכחי: (1) יוזמה הצומחת מלמטה וגורפת את תמיכת הציבור הפלשתיני לשינוי ההנהגה וכללי המשחק הקיימים; (2) השתלטות חמאס על ההתארגנות והגברת הטרור והכאוס ביהודה ושומרון; (3) לחץ בינלאומי על ישראל לאפשר עריכת בחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות הרשות הפלשתינית, כדרך היחידה לשמר את הרשות. מבצע צבאי מסוג "חומת מגן" יאיץ את היחלשות הרשות, יהפוך אותה לכתובת לא רלוונטית להסדרים מדיניים, יפגע באפקטיביות המעטה שנותרה לפעילות מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, ינביט קבוצות נוספות של צעירים פלשתיניים שמוכנים להקריב את עצמם בלחימה נגד ישראל, ועשוי להוביל לאחד מהתרחישים שצוינו. האם ישראל – הציבור וההנהגה, מעבר לשיוך מפלגתי - מוכנה לכך, או נותנת על כך את דעתה?