בחירתו של רמטכ"ל חדש היא הזדמנות לבחון לעומק את סוגיות היסוד והאתגרים המשמעותיים שצפויים ללוות את כהונתו העתידית. הצלחת רמטכ"ל והעצמת כוחו של צה"ל אינן באחריותו הבלעדית של מפקד הצבא והן אינן סוגיות צבאיות בלבד, אלא מדובר בנושא קריטי לביטחון הלאומי של ישראל הדורש מעורבות והכוונה של הדרג המדיני. מאמר זה בוחן מספר מהסוגיות הבוערות ביותר שעימן הרמטכ"ל הנכנס, הרצי הלוי, עתיד להתמודד בתחום בניין הכוח של צה"ל. שחיקת רעיון צבא העם. דוד בן-גוריון טווה בחזונו את צה"ל כ"צבא העם", לפיו הגיוס לצבא יחול על כולם ויביא לידי ביטוי את מדיניות "כור ההיתוך" של רב-גוניותה של החברה הישראלית. אך לאורך השנים נשחק מודל צבא העם הישראלי, באופן המעמיד את התפקיד של צה"ל בקהילה הישראלית בסימן שאלה. עדות לכך הם נתוני הגיוס, המצביעים על ירידה חדה בשיעור המתגייסים, שהגיע לשפל בשנת 2020 עם 64% בלבד מבין מחויבי הגיוס. שיעורן באוכלוסייה של הקהילות שאינן מתגייסות בפועל, ובראשן הציבור הערבי והחרדים, הולך וגדל. זאת, מול פוטנציאל לא ממומש בשירות הלאומי והאזרחי, שכלל 18,000 מתנדבים בלבד בשנת 2022, מתוכם 30% מהאוכלוסייה הערבית והדרוזית. גם בקרב האוכלוסיות המשרתות, וביתר שאת בשכבות אוכלוסייה מבוססות, נרשמת שחיקה במוטיבציה לשירות בכלל ולשירות קרבי וחתימה לקבע בפרט. מגמה זו הביאה בשנת 2007 את צה"ל, לאחר שנים של ירידה עקבית שנרשמה ב"סקר המוטיבציה" ונתון שפל של 64% מוטיבציה לשירות קרבי, להפסיק לערוך סקר זה כמדד מרכזי. אולם התחמקות מן הנתונים אינה משנה אותם ואינה פותרת את הבעיה. בנוסף לכך, קיימת בציבור ביקורת הולכת וגוברת על צה"ל כארגון (להבדיל מגוף הממלא את תפקידו הביטחוני). סוגיות וביניהן נושא הפנסיות לקצינים שפרשו ותנאי שירות, תרמו לירידת האמון בצה"ל בכלל (ירידה של 12% בסקר המכון לדמוקרטיה בינואר 2022) ובמיוחד בנוגע להתנהלות כלכלית (51% גרסו בתשובה לשאלה שנכללה בסקר שנערך על-ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי ב-2020 שצה"ל אינו מתנהל נכון כלכלית) וביחס לחיילים. על-רקע זה נרשם לראשונה רוב התומך במעבר למודל של "צבא מקצועי"; נתונים אלה מעידים, קרוב לוודאי, על חוסר שביעות מן המצב הקיים ולא על בחינה מעמיקה של ויתור על "צבא העם".