החולשה המנהיגותית ואובדן הדרך החלו להסתמן שנים אחדות לאחר הפילוג בין רצועת עזה לגדה, עם כישלון תהליך אנאפוליס. הן התגברו מאוד מ-2015, כשהחלו לכהן בישראל ממשלות המאופיינות בקו ימני ברור, שהסירו למעשה מסדר היום את אופציית המו"מ וההסדר המדיני - מה שהציב בזירה הפלשתינית סימן שאלה אשר לתוחלת הדרך המדינית. גם השחיתות הנחשפת ביתר שאת ככל שהרשות הפלשתינית נאחזת בשלטון, היא חומר בעירה מצטבר. זהו הבסיס להתארגנות כמו "גוב האריות", של צעירים (משנות העשרה ועד ראשית שנות ה-40), שאין להם מכנים פוליטיים מוגדרים משותפים. האהדה העממית לפעילותם, העצרות הרבות שערכו, הכיסוי התקשורתי הרב שניתן להם והעיסוק האינטנסיבי של ישראל בתופעה זו, הגבירו את המוניטין שלהם בעיני צעירים רבים והפכו אותם לדגם לחיקוי. ההתנהלות של החקיינים - עדאי תמימי, שהרג את החיילת נועה לזר במחסום שועפט ב-8 באוקטובר; ומחמד אל-ג'עברי, המפגע מחברון שרצח את רונן חנניה ב-29 באוקטובר - מלמדת על נכונות להקרבה שונה מזו של מפגעים מתאבדים איסלאמיסטים בעבר. הם ביקשו ליצור דימוי של "גיבורים", האוחזים בנשק גם לאחר שנפגעו. המפגע שרצח את החיילת לא אותר במשך עשרה ימים ונתגלה בעת שבא לבצע פיגוע נוסף בשער הכניסה למעלה אדומים ב-19 באוקטובר. המפגע, שהמשיך לירות גם אחרי שנפגע ממספר כדורים עד אשר חוסל, הותיר מכתב בו הבהיר, כי כל מבוקשו הוא להוות דוגמה לצעירים אחרים, בידיעה שאין במעשהו כדי להשיג את שחרור פלשתין. השני, שהיה ככל הנראה קשור לחמאס, הבהיר במכתב שהשאיר שאינו פועל בשם ארגון ובקשתו היא למות בתור שהיד. לעומת זאת, הודעה שפרסמו אנשי "גוב האריות" העלתה אותו על נס והגדירה אותו כאחד מאריות חברון. בשני פגועי דריסה נוספים נתגלתה התנהלות דומה של מפגעים, שהמשיכו לפעול גם לאחר שנפגעו: דריסה כפולה ב-30 באוקטובר בנבי מוסא ובמחסום אלמוג הסמוכים זה לזה, ודריסת קצין צה"ל במחסום בית חורון ב-1 בנובמבר.

תכיפות הפיגועים מסוג הזה, לצד ביקורת חריפה המוטחת ברשות הפלשתינית, בין היתר בגין ניסיונותיו של אבו מאזן לנגוס במערכת המשפט הפלשתינית – הקמת מועצה עליונה בראשותו לכל ערכאות השיפוט, ופיזור אגודת הרופאים הנבחרת ללא הסבר מניח את הדעת - כל אלה מלמדים הן על פער גדל בינו לבין הציבור והן על התבצרותו בשלטון, בעוד התסיסה נגדו גוברת וכן ציפייה להסתלקותו. זוהי תקופת מעבר המתאפיינת בשיתוק פוליטי, בהעדר יכולת לפעול לשיקום החברה ובציפייה פתטית לגורם חיצוני שייחלץ את הזירה מחדלונה. ישראל, וביתר שאת לאחר הבחירות האחרונות, מחזקת את ההבנה המתגבשת זה מכבר בקרב הפלשתינים, כי לא תכיר בהם כעם בעל זכויות להגדרה עצמית, ושאין לה כל עניין לקדם את פתרון שתי המדינות או לטפל ביעילות באלימות של מתנחלים יהודים נגד פלשתינים ורכושם. כך תורמת ישראל רבות להאצת תהליכי ההתפוררות בזירה הפלשתינית. אנשי "גוב האריות" ואלה שבאים או יבואו אחריהם מבקשים לומר לישראל, כי אינם מאמינים שיש בכוחם לסלקה משטחי הרשות הפלשתינית והגדה, וכי כל כוונתם היא להעלות את הסוגיה הפלשתינית לסדר יומה של החברה הישראלית. לרשות הם מבקשים לומר, כי קצה נפשם מתפקודה כמשתפת פעולה עם הכיבוש הישראלי וכי לא ייתכן להמשיך בתיאום הביטחוני עם ישראל בלי שהתהליך המדיני יחודש. כן מבקשים הם להדגיש את הצורך לשים קץ לשחיתות במוסדות הרשות וליצור פתרונות תעסוקה לבוגרים הרבים של האוניברסיטאות, הנותרים חסרי תעסוקה ולא יכולת לממש את כישוריהם. מאז החלטת אבו מאזן במאי 2021 לבטל את הבחירות למועצה המחוקקת, החריפה ההתדרדרות במעמד הרשות הפלשתינית ובמעמדו האישי. הוא ממשיך לשלוט מכוח העובדה שאין לו מחליף מוסכם, וכן מכוח תפקודם של המוסדות שקמו בתקופתו והתקבעו בתודעת הציבור ככתובת, בעוד המשאבים החומריים העומדים לרשותו משמרים את נאמנותם ותפקודם. ישראל, שהייתה אף היא מעוניינת בביטול הבחירות, נדרשת עתה, על-רקע חוסר הוודאות בזירה הפלשתינית, להעריך מחדש את מדיניותה. האם ההימנעות רבת השנים מהידברות עם הצד הפלשתיני הועילה לביטחונה ועד כמה הרתיעה גורמים פלשתיניים מפניה לאלימות. בחינה זו אמורה להצביע על צורך לאתחל את יחסיה עם הפלשתינים, להכריז כשותף על אבו מאזן או מי שיחליפו וילך בדרכו, ועל נכונות לפתוח בהדברות עימו על-מנת להביא ליציבות ולנטוע מחדש תקוות בקרב הפלשתינים.

הממשלה החדשה שתקום בישראל בקרוב ואשר רכיב חזק בקרבה רואה בפלשתינים נתינים במעמד מוחלש, הנדרשים לגלות נאמנות ולהשלים עם השלטון הישראלי, וכן רואים בהמשך מפעל ההתנחלויות המחשה לקיומו ולקיומם כגוף פוליטי, תידרש ללא ספק לבחון את מערכת השיקולים המדריכה זה למעלה מ-55 שנה את מערכת הביטחון בפעולותיה בשטחים וביחסיה עם האוכלוסייה הפלשתינית. כיצד מונעים התפרצויות אלימות במקומות שונים באותו מרחב, במציאות בה שתי אוכלוסיות עוינות חיות זו לצד זו, כשהזעם והרגשות הלאומיים הפלשתינים מבעבעים באורח מתמיד? כיצד מונעים התפרצות נרחבת של המונים פלשתינים בלתי חמושים? אם אין בכוונת ישראל להיענות לציפיות הפלשתיניות בתחומים הלאומי והמדיני או לחדש הידברות מדינית עימם, עליה להציע חלופה מכבדת, שתתן מענה לעייפות הנואשת של פלשתינים רבים מהמציאות בה הם חיים, לפיתוח השתלבות בכלכלה ובמוקדי התעסוקה הישראלים ובמידה מוחשית של שוויוניות. בזירת הפנים בישראל, הממשלה החדשה תישפט על-פי מידת השקט שישרור בזירת הסכסוך ובאופק שהיא תיצור לעתידה כמדינה יהודית. בקהילה הבינלאומית תישפט הממשלה על-פי יחסה לאוכלוסייה הפלשתינית.