הגישה התכליתית שאפיינה את דיוני ועדת ההיגוי וקבוצות העבודה של פורום הנגב באבו דאבי (9-10.1.23) לקראת מפגש שרי החוץ במרוקו בחודש הבא מעידה על כך, שהמגמה להעמקת הסכמי אברהם עומדת בעינה גם לאחר חילופי הממשלה בישראל. גם תקוות לפריצת דרך עם סעודיה עדיין עומדות על הפרק, משתקפות בתמורות ברמת השטח (בעיקר בקשרים עסקיים) ונדונו בשיחות שניהל בארץ היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ייק סליבאן. עם זאת, כלשון המימרה הערבית, "החיפזון מן השטן", והכרזות בטרם זמנן רק הזיקו. המהלך לא יבשיל בהינף יד, הסוגיה הפלשתינית עודנה מכשול, והתמונה הפוליטית בסעודיה מורכבת, לפחות כל עוד המלך סלמאן בולם חלק משאיפותיו של בנו, הנסיך מוחמד.
מימוש קשרים פומביים עם סעודיה מחייב תפנית בעמדת ארה"ב כלפי הממלכה, בדגש על המחויבות הביטחונית מול אירן שישראל צריכה להמשיך ולקדם בהידברות עם בכירי ממשל ביידן. נדרשת גם הורדת גובה הלהבות בסוגיה הפלשתינית, והסעודים - אף שאינם רואים עצמם מחויבים לפלשתינים - אינם ממהרים להסיר את התנאי של "התקדמות במו"מ". בכל מקרה, מוחמד יתקשה לקדם החלטה דרמטית של חשיפת היחסים עם ישראל בעיצומו של עימות אלים או משבר בשאלת הר-הבית.
המפגש באבו דאבי התקיים בדרג מקצועי בכיר של ועדת ההיגוי ושל שש קבוצות העבודה (ביטחון אזורי; אנרגיה; ביטחון, מזון ומים; תיירות; בריאות; חינוך וסובלנות) במסגרת "פורום הנגב" שהקימו שרי החוץ של ארה"ב, ישראל, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו במרס 2022. זאת, בהמשך לאימוץ "הסכם המסגרת של פורום הנגב לשת"פ אזורי", בנובמבר 2022, ובמגמה להעלות את שיתוף הפעולה בכל התחומים לפסים מעשיים, ולהכין את המפגש בדרג שרי החוץ בחודש הבא.
גורמים ישראלים ממגוון משרדי ממשלה והמטה לביטחון לאומי, שנטלו חלק בדיונים, ציינו לחיוב הן את הרוח החיובית (למרות ניסיון של אחת המשלחות, שלא צלח, להעלות לסדר היום את הנושא המדיני הפלשתיני) והן את הסיכומים התכליתיים במגוון תחומים. הגיבוי האמריקני, המלווה אומנם במסרים על כך שאין מדובר בתחליף לפתרון שתי המדינות, תורם גם הוא להתבססות הפורום כמסגרת רשמית המגלמת את רוחם של הסכמי אברהם". חשיבות מיוחדת נודעת לתפקידה של מצרים, שבעשורים קודמים נקטה עמדה צוננת מאוד כלפי מהלכי נורמליזציה עם ישראל, וכעת היא שותפה הן לפורום הנגב והן למסגרת אזורית נוספת - פורום הגז של מזרח הים התיכון - שישראל היא אחד מעמודי התווך שלה. סירובה הנמשך של ירדן להצטרף ראוי לדיון נפרד.
מטבע הדברים נודעת משמעות סמלית ומעשית לכך שהמפגש התקיים, באווירה חיובית, למרות המתחים שנלוו להקמת הממשלה החדשה בישראל. אלו התחדדו, אמנם, בעקבות ביקורו של איתמר בן-גביר בהר-הבית, שהניב שלל גינויים של משתתפות הפורום, וההצבעה הבעייתית בעצרת האו"ם (שכל שותפות השלום של ישראל באזור תמכו בה) באשר להפניית "המשך הכיבוש" לפסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. שוב התברר, עם זאת, שניתן להעמיק ולבסס את הסכמי אברהם בהיבטיהם האופרטיביים, גם כאשר לא מסתמן אופק מדיני בסוגיה הפלשתינית.