קשיי היסוד שהמשק המצרי ניצב בפניהם השתקפו בשבועות האחרונים בקריסה המהירה של הלירה המצרית, שהגיעה לראשונה לרף ה-30 לירות לדולר (לעומת 25 לירות בדצמבר ופחות מ-20 לירות באוקטובר). הסיבה העיקרית למשבר היא המחסור במט"ח, בין היתר בשל העלייה התלולה במחירי החיטה ומוצרי יסוד נוספים שאספקתם נפגעה כתוצאה מן המלחמה באוקראינה; ומנגד, פגיעה מתמשכת בהכנסות המדינה בשנים האחרונות, בייחוד בתיירות, בצל מגפת הקורונה, אירועי טרור והמגמות הרחבות יותר במשק העולמי. הכנסות שיא מאגרת השימוש בתעלת סואץ – שהרחבתה הייתה אחד ממיזמי היוקרה המרשימים של עידן הנשיא עבד אל-פתאח סיסי – פיצו רק באופן חלקי על קשיים אלה. צניחת שער הלירה נובעת גם ממדיניות הממשלה, הנובעת מן ההתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת ההסכם עם קרן המטבע הבינלאומית. ההסכם אושר בדצמבר 2022 ומאפשר למצרים לקבל בשלוש השנים הבאות 3 מיליארד דולר בהלוואות – כמה מאות מיליונים מדי כמה חודשים, כפוף לעמידתה בתנאי הקרן, שתקיים ביקורת פעמיים בשנה. תנאים אלה כוללים, בין היתר, ניוד של המטבע, מדיניות מוניטרית מצמצמת המכוונת לבלימת האינפלציה, קיצוצים תקציביים לשם שיפור ביחס חוב-תוצר (העומד כיום על 88%) ובניית מנועי צמיחה בהובלת המגזר הפרטי. בין הצעדים המיידיים והמופגנים של המשטר באה הודעתו של ראש הממשלה מוסטפא מדבולי (9.1.23), לפיה עד סוף שנת התקציב (בחודש יוני) יוטלו הגבלות חמורות על הוצאות הממשלה במטבע זר, ובכלל זה נסיעות לחו"ל ורכישות ציוד ברוב משרדי הממשלה, להוציא את משרדי ההגנה, החוץ, הפנים והבריאות. כל פעולה חריגה תחייב אישור של הדרג המדיני. מטבע הדברים, מגבלות אלה לא יחלצו את מצרים ממצוקתה, אך הן נועדו להיות מסר – "דמי רצינות" – הן כלפי הקרן והן מול הציבור המצרי. בשלב זה, אין סימנים לכך שצעדי הממשל – המלווים במחוות כלפי השכבות החלשות, בעיקר חלוקה של מצרכי יסוד כמו פיתות – מעוררים תסיסה פוליטית, אך אם תימשך ההידרדרות הכלכלית קשה לחזות מתי תבוא נקודת המפנה. לישראל, מטבע הדברים, עניין אסטרטגי במניעת התפתחויות העלולות לערער את היציבות במדינה החשובה ביותר שעל גבולנו. עוד מכלול של צעדים הנובע מדרישות קרן המטבע – המחויבת באופן עקבי לקידום שוק חופשי – גלום בהחלטות ממשלת מצרים על הפרטת נכסים שבבעלות המדינה, וספציפית בבעלות הצבא. לראשונה עולה על הפרק אפשרות זו של פתיחה להשקעות ולתחרות של סקטורים שנשלטו משך שנים על-ידי המערכת הצבאית והיוו כשליש מן המשק המצרי. מעבר להכנסות ההפרטה, יש בכך גם כדי לתקן עיוותים מבניים שהעיקו מזה זמן על כלכלת מצרים. קרן המטבע שואפת להביא השקעות פרטיות בהיקף של 14 מיליארד דולר. קרן אור נוספת – לצד הסיכויים להתעוררות בתיירות בעידן שלאחר הקורונה ודעיכת איום הטרור, גם אם הכרזות המשטר על חיסולו נראות אופטימיות מדי – מצויה בתחום האנרגיה, בדגש על שרשרת תגליות הגז במים הכלכליים המצריים. ההודעה (בחודש שעבר) על גילוי גז בשדה נארג’ס מול חופי מצרים, על-ידי שותפות של ENI האיטלקית ושברון האמריקנית, מצטרפת להודעות קודמות הפותחות סיכוי להקלה במצוקות המשק המצרי – אם אכן יוסדרו היחסים במזרח הים התיכון כך שיתאפשר שיתוף פעולה בייצוא. מכירת הגז, עם זאת, תתן את אותותיה במשק המצרי ובמאזן התשלומים רק בעוד שנים מספר.