"גרמתי לו להבין שהסיקור יהיה פחות עוין"

מוזס ציין, כי מעולם לא הדליף מפגישותיו עם ראשי ממשלה "למרות האינטרס הגדול שהיה לי". הוא הזכיר, כי אחרי בחירות 2013 ביקש ממנו נתניהו סיוע בהרכבת קואליציה עם יאיר לפיד ונפתלי בנט, והוא השיב שהדבר אינו ביכולתו. "כל בר דעת יכול להבין שכדאי היה לי להשתמש במידע זה סמוך לבחירות של 2015 וברור, כי הדבר היה מביך מאוד את נתניהו... ב-2013 באופן פומבי נתניהו אמר לאנשים שראה בי את האויב המר ביותר שלו. נותר לי רק לתמוה איך הייתה מתקבלת בציבור העובדה שבו בזמן הוא מבקש ממני לעזור לו בהרכבת הקואליציה". לדעת מוזס, נתניהו הסכים בשלהי 2014 להגביל בחקיקה את ישראל היום, כי לא יכול היה לקבל את הסכמתו של שלדון אדלסון להגבלות על העיתון; חוק גם היה מאפשר לו להתמודד עם ביקורת בליכוד, אמר בהמשך. עם זאת, הוסיף, "אני לא מאמין לו למה שהוא אומר לי עכשיו [באותה עת]. הוא רימה אותי כל כך הרבה פעמים, אז אני אאמין לו למה שיהיה בעתיד?", דהיינו להעברת החוק אחרי בחירות 2015. בסופו של דבר, המשיך מוזס, נתניהו לא יכול היה לקדם את ההצעה משום שהיה מחושק כלפי אדלסון ובתוך הליכוד. רב-פקד דני יופה: "אתה הרגשת באיזשהו שלב שהוא סוחט אותך?". מוזס: "אני אענה על זה לא דרך תשובה למילה 'סחיטה'. במשך שלוש-ארבע שנים ההתנהגות שלו באמצעות ישראל היום היא התנהגות של שימוש במקל... אחת המטרות של הקמת ישראל היום הייתה לחסל, לפגוע בנו פשוט... חודש-חודשיים לפני הבחירות הכמות של העותקים שהחינמון הפיץ גדלה בערך ב-40%-30%", ציין וטען שזו דוגמה לאופן בו העיתון סייע לנתניהו.

בתחילת חקירתו ב-24.1.17 אמר מוזס, כי נפגש ביוזמתו עם וינשטיין, לאחר שהאחרון קבע שחוק ישראל היום איננו חוקתי, בתקווה למצוא דרך חוקתית להבטיח את התחרות. הוא גם הזכיר את חוות הדעת הכלכלית שהכין ד"ר שלומי פריזט ואותה הגיש לשרת המשפטים דאז, ציפי לבני, במטרה להוכיח שאם המצב יישאר על-כנו – עלול להישאר עיתון אחד בלבד בישראל. עוד אמר מוזס, כי בדצמבר 2014 – במקביל לשיחות עימו – כתב נתניהו מאמר בעיתון ברוסית "וסטי" שבבעלות ידיעות אחרונות, במלאת 25 שנה לגל העלייה מבריה"מ. זוהי דוגמה לכך שנתניהו יכול היה להחליט האם להחרים או לא את קבוצת ידיעות, ובמקרה זה הוא בחר לכתוב שכן הדבר שירת את האינטרס שלו. "הכתיבה ב'ווסטי' עברה כנראה מתחת לרדאר של אנשי ישראל היום" ולכן נתניהו הסכים, העיר. יופה טען, כי מוזס יצר אצל נתניהו ציפייה לסיקור אוהד (בתמורה לחוק ישראל היום). מוזס השיב, כי הוא מעריך שאולי נתניהו קיווה ל"שינוי משמעותי בסיקור", אבל גם "שבסופו של דבר הוא ידע שאם יחליט לנרמל את היחסים, הסיקור יהיה ענייני ולא אוהד או חיובי... אני יודע שהאינטרס שלו הוא להגיע להבנה איתנו, כי הוא מאמין שבכך יגדלו סיכוייו לנצח בבחירות. יכול להיות שעקב המחשבה שלו לגבי יכולותי, האמירות שלי יצרו אצלו ציפייה לגבי אופן הסיקור. בכל מקרה מבחינתי היה ברור שמה שיקרה בפועל אם הוא יסיר את החרם, יהיה סיקור ענייני והוגן שלא יימנע מפני חשיפת ביקורת ומחדלים אם ייחשפו". יופה שאל, האם היה למוזס נוח שנתניהו ממשיך להגזים ביכולותיו כדי לשכנע אותו לתמוך בחוק ישראל היום. מוזס ענה: "המשכתי בשיחות כאשר אני יודע שהוא לא מאמין לי ואמרתי לו דברים שבעיניו היו יכולים להתפרש בהתאם להערכות שלו לגבי יכולותי". הוא הוסיף שאמר שוב ושוב לנתניהו שאין אמת ביכולות שהוא מייחס לו, "הוא חוזר ואומר עוד פעם: אתה כן יכול, אתה כן יכול. אני אומר: אני לא יכול, אני לא יכול. מגיעה נקודה: די. מגיעה נקודה בתוך השיחה שאתה כבר לא יכול יותר, זה לא עוזר מה שאתה אומר". את אמירתו לנתניהו לפיה הסדרת היחסים עם ידיעות תסייע לו להיות ראש הממשלה זמן רב, הסביר מוזס כהתחברות להלך מחשבתו של נתניהו, אשר המשיך לחשוב בצורה מופרכת שמוזס יכול לסייע לו במערכת הבחירות. נרמול היחסים היה מוריד אוטומטית את רף העוינות ("מ-9.5 ל-7.5", בלשונו של נתניהו בשיחתם), המשיך, "כיוון שנתניהו ידוע ביכולותיו התקשורתיות וההסברתיות מול העיתונאים". לדברי מוזס, הוא הסביר לנתניהו, כי התנהגותו גרמה למספר שנות נתק עם ידיעות אחרונות. שינוי המצב יחייב "שינוי בנוהלי העבודה של כל העיתונאים והעורכים, כדי שיעברו למצב של מערכת יחסים רגילה ונורמלית עם ראש הממשלה ואנשיו". מדובר בתהליך שאינו קל ושלא יוכל להיעשות בן לילה. דבריו בשיחתם "צריך לעשות הכל מהר, ביבי. למה? כי אני צריך להזיז את הספינה" כוונו לשינוי מערכת היחסים ולא לזיקה בין חוק ישראל היום לבין יחסיו עם ידיעות אחרונות.

לנתניהו ולו היו "רצון ואינטרס משותף לקדם חקיקה", הן כדי לנרמל את היחסים עם ידיעות אחרונות והן כדי להסדיר את התחרות בין העיתונים – טען מוזס. "הוא רצה שהדבר יהיה מקובל גם על אדלסון, אבל לא היה בטוח שיוכל להשיג זאת". האינטרס של מוזס היה נרמול היחסים וחוק ישראל היום, האינטרס של נתניהו היה סיקור אוהד; היה זה מפגש אינטרסים ולא תמורה מושחתת, טען מוזס. הוא ציין מספר פעמים, כי במקביל לפגישות בדצמבר 2014, הייתה בידיעות כותרת ראשית עוינת מאוד לנתניהו. "אני בשיחות אמרתי לו דברים שהוא היה יכול להבין שיהיה סיקור אחר, שוב – בעיניים שלו. ידעתי מה אני אומר", הוסיף מוזס. "אני ציפיתי לנורמליזציה ושהוא יקדם את החוק". עם זאת, הוא הדגיש שלא היה זה מהלך של קח ותן, אלא מבחינתו תוצאה טבעית: אם נתניהו היה משתף פעולה עם ידיעות, הסיקור שלו היה מאוזן יותר – אך לא אוהד או חיובי בהכרח. "הוא מאמין שברגע שהיחסים שלנו יהיו בסדר, הוא יהיה ראש ממשלה 30 שנה". לטענת מוזס, הוא היה מקבל את הנרמול ואת חוק ישראל היום ולא נותן דבר בתמורה, כי מבחינתו הסיקור ההוגן הוא הדבר הנכון לעשות, הדבר יקרה מאליו כאשר נתניהו יהיה במגע עיתונאים, והוא ממילא חיפש כותבים ימניים. מוזס: "החלק שלי נובע מכך שהוא מאמין ביכולות הלא-ריאליות [שלי] לטעמי. כשאני אומר לו את זה, אני מתכוון שנרמול היחסים יביא לידי כך שמבחינתו הוא יהיה ראש ממשלה כמה זמן שהוא ירצה. הוא מעריך שהכוחות שלי, לא רק בידיעות אלא בכל מיני אמצעי תקשורת, יגרמו לאנשים להיות נחמדים אליו, ואז התוצאה תהיה שהוא יהיה ראש הממשלה". יופה: "אתה מוכן לתת לו את התחושה הזאת?". מוזס: "יכול להיות שכן". יופה: "אז זה מה שאתה נותן: תחושה שהוא מאמין בה". מוזס: "אני עונה למה שאני יודע שהוא חושב". יופה: "אתה בעצם משטה בו כדי שבסופו של יום הוא יעשה מאמצים לקדם את החקיקה שתועיל לך ולשוק התקשורת. זו משמעות הדברים". מוזס: "לא נתווכח על המילה. 'משטה', בסדר. לא הייתה לי כוונה ולא יכולת". הוא הוסיף: "יכול להיות שבעיניו האמירות שלי נתפסו בדרך אחרת ממה שאני התכוונתי אליהן". המתת היה רק בראשו של נתניהו, טען. בהמשך החקירה טען יופה, כי מוזס ניצל את הפרנויה של נתניהו (כלשונו) ונתן לו להבין שיקבל "תקשורת יותר אוהדת או פחות עוינת" אם יקדם את חוק ישראל היום. מוזס הגיב: "אני ידעתי שהוא חושש מאיתנו. אני ידעתי שהוא פרנואיד... הגיעה נקודה בתוך השיחות שאמרתי לו את הדברים שמהם הוא היה יכול להבין שאם הוא, גם אם ינרמל את היחסים ויקדם את החוק, הסיקור יהיה פחות עוין. אני הכל אומר בעיניים שלו".

בחקירתו של מוזס ב-26.1.17 השמיעו לו החוקרים כמה קטעים משיחותיו עם נתניהו, וביניהם אמירתו ש"תהיה פה רעידת אדמה". הוא הסביר שכוונתו הייתה כפולה: "ברגע שתהיה נורמליזציה בין נתניהו לעיתון [ידיעות אחרונות], כל המערכת הפוליטית והתקשורתית תבחן בקפידה את הסיקור שלנו כלפיו ותבקש להבין מה קרה. פרט לכך, ברגע שיקודם חוק מרוכך [בנושא ישראל היום], נתניהו לא יוכל להסתתר ולא להיות בפרונט. יהיה ברור לכולם, אם יקודם החוק, שנתניהו לא מתנגד לחוק, כי בלעדיו החוק לא יכול להיות מקודם. מבחינתי שני הדברים היו גלויים ושקופים". מוזס הוסיף, כי לדעתו נתניהו לא רצה לקדם את החוק בלא אישורו של אדלסון, "כי להערכתי הוא חשש מלבצע פעולות מסוימות גם אם הן קידמו את האינטרס שלו מחשש מפני אדלסון ו/או ישראל היום". לדעתו, זו גם הסיבה לכך שנתניהו נמנע מלנרמל את היחסים עם ידיעות חודשים ארוכים לפני כן: "הוא היה צריך להסביר לישראל היום למה הוא מתנהג כך". גם בחקירה זו טען יופה, כי מוזס הבטיח לנתניהו סיקור אוהד בתמורה לחוק ישראל היום – וגם בחקירה זו הכחיש מוזס. נתניהו רצה לקדם את החוק מסיבותיו-הוא, לא היה זקוק לדרבון ובכל מקרה לא האמין למוזס, טען האחרון. "נתניהו רצה למצוא דרך להסתדר איתנו, כי הוא האמין שזה יעזור לו להישאר ראש ממשלה". הוא חשב בטעות שיוכל לקדם את החוק דרך כבל באמצעותו של מוזס, אשר מבחינתו סבר שהכל תלוי בנתניהו. מוזס התייחס לאמירתו בשיחה השנייה ולפיה "טיפל ב[נפתלי] בנט" כפי שביקש נתניהו. הוא הסביר, שבשיחה הקודמת אמר נתניהו שהוא מוטרד מבנט ומשה כחלון לקראת הבחירות. מכיוון שבמקרה בין שתי השיחות התפרסמה ב-ynet ידיעה עוינת לבנט, הוא השתמש בכך כדי לטעון באוזני נתניהו שסייע לו. בפועל, הדגיש, היו לכל האורך ידיעות חיוביות ושליליות על בנט כמו על פוליטיקאים אחרים