בנימין נתניהו לא מסוגל לומר את האמת. לא בטוח שהוא רוצה, לא בטוח שהוא יכול מבחינה פוליטית ומשפחתית, לא בטוח שאין לו איזשהו מחסום נפשי הגורם לו לניתוק מוחלט מן המציאות ומשכנע אותו שהיא שונה לגמרי. אני לא מחדש דבר באמירה הזאת; אפשר לבנות לוח זמנים שלם של הקריירה שלו על בסיס ציטוטים של שקריו. כעת השקרים משמשים כאמתלה לריסוק של המדינה, כאשר לצידם הוא מפזר הצהרות נבובות שכמובן עומדות בסתירה למעשיו ושממילא לא ניתן להאמין לאף מילה בהן. נאום הבלהות של נתניהו אמש (23.3.23) היה השקרן במלוא כיעורו, על סף ההסתה. הוא האשים את בית המשפט במניעת גירוש מסתננים (שקר) ובעיכוב השימוש בגז (שקר). הוא טען שלשופטים יש וטו על מינוי השופטים. האמת: בוועדה לבחירת שופטים יש ארבעה פוליטיקאים, שלושה שופטים ושני עורכי דין. למינויים בכל הערכאות די בחמישה קולות; לעליון צריך שבעה – תיקון שיזם גדעון סער בימיו בליכוד – כדי להבטיח ששום צד לא יוכל למנות בלי האחר. הוא טען שבארה"ב המינויים פוליטיים, תוך התעלמות מוחלטת מכך שאין שום דמיון שהוא בין שיטות הממשל והמשפט בשתי המדינות (וראו את המחקר המעודכן של המכון לדמוקרטיה על בחירת השופטים ב-42 מדינות; מה שמציעים אצלנו קיים רק בפולין!). הוא טען ש"מגזרים עצומים מודרו עד היום" מבית המשפט העליון. האמת: מבין 70 שופטי העליון עד היום, 20% היו דתיים ופחות מ-5% היו ערבים, וזהו גם המצב כיום (שלושה דתיים וערבי אחד מתוך 15). אז אם מישהו מקופח – אלו ערביי ישראל, ותהיו בטוחים שממשלה בה יושבים גזענים לא תמנה שופטים ערבים. ואם נתניהו כל כך בטוח שהשיטה האמריקנית היא מודל לחיקוי, כדאי שיידע שבית המשפט העליון בוושינגטון הרבה הרבה פחות מגוון בהרכבו מאשר זה שבירושלים. את כל זה עשה נתניהו כאשר אסור לו לגעת בהפיכה המשטרית – יש חוות דעת של היועצת המשפטית לממשלה, שעל-פי הפסיקה מחייבת אותו, והוא לא נקט מהלך חוקי כלשהו לאתגר אותה. יתרה מזאת: בג"ץ הכשיר את כהונתו של נתניהו כראש הממשלה רק מתוך הנחה שיקיים את הסדר ניגוד העניינים הנובע ממשפטו – וכעת הוא שם פס גם על הפסיקה הזאת. זוהי התנהגות של עבריין המשוכנע שהוא מעל החוק. זוהי התנהגות של רודן.

אני סבור מזה חודשים, כי בסופו של יום השאלה המכרעת תהיה אחת ויחידה: האם הממשלה תציית לבג"ץ כאשר הוא יפסול (ואין ספק שהוא יפסול) את חוקי ההפיכה המשטרית. שאלה בל-תיאמן במדינת חוק, בה תמיד וללא יוצא מן הכלל ובכל נושא ובכל הזדמנות, המילה האחרונה היא של בית המשפט. רק במדינות רודניות המילה האחרונה, ובמיוחד בנושאי ממשל ומשטר, היא של הפוליטיקאים. יריב לוין הבהיר השבוע שמבחינתו התשובה היא נחרצת: לאו מוחלט. "זו תהיה חציית כל קו אדום, בוודאי לא נקבל את זה", אמר. ניר ברקת מיהר לומר שיש לציית לפסק דין שיפסול את חוקי ההפיכה. הליכוד הגיב: "לבג"ץ אין שום סמכות או עילה להתערב בתיקון לחוק יסוד שקובע כיצד ימונו השופטים... העיקרון שלבג"ץ אין סמכות להתערב בחוקי יסוד מופיע בכל המתווים, לרבות מתווה הנשיא, והוא יעוגן ברפורמה המשפטית. לכן אין שום מקום למשבר חוקתי". תגובה שקרית, כי המתווה של יצחק הרצוג הוא מקשה אחת שגם אמורה למנוע חוקי יסוד בלתי דמוקרטיים. אבל היא גם מעניינת: שימו לב שלא מדובר בה על אי-ציות לפסק דין, אלא יש בה חזרה על העמדה המסורתית של הליכוד – שיש גם שופטים ומשפטנים התומכים בה – בדבר חוסר סמכותו של בג"ץ להתערב בחוקי יסוד. אבל מה קורה כאשר חוק יסוד סותר חוק יסוד אחר – מה שקרוי "התיקון החוקתי הבלתי-חוקתי"? לטריטוריה הבלתי-מוכרת והמסוכנת הזאת גוררים אותנו מובילי ההפיכה. לפי אחד הספינים הבלתי-פוסקים שאופפים את ההפיכה, התגובה של ברקת הייתה מתואמת עם נתניהו (אשר אמש לא אמר מילה וחצי מילה בנושא). קראתי פרשנות לפיה נתניהו בונה על כך שבג"ץ יפסול את ההפיכה: הנזק יימנע והוא יוכל לגלגל את האחריות על השופטים (כדרכן של ממשלות ישראל, במיוחד מן הימין, מימים-ימימה). אם זה נכון, אזי נתניהו מוביל אותנו בעיניים פקוחות אל סף התהום בתקווה שברגע האחרון תימנע בדרך נס הנפילה לתוכו. זה אומר שהוא הפוליטיקאי הכי ציני ואפילו הכי אכזרי בתולדות המדינה.

הנה עוד שאלה בל-תיאמן: מה אמורים לעשות מי שיקבלו מן הממשלה הוראות שיעמדו בסתירה לפסק דין של בית המשפט העליון? מה יקרה אם בג"ץ יפסול את התיקונים לפקודת המשטרה, העבריין הסדרתי איתמר בן-גביר יתעלם ויתן הוראות למפכ"ל? מה יקרה אם לוין יכנס את הוועדה שלו לבחירת שופטים, בקוורום של חמשת הפוליטיקאים, וימנה נשיא לבית המשפט העליון? ומובן שהתרחישים הם אין-סופיים, במקביל לעזות המצח האין-סופית של קואליציית הרודנות (שאחד מחבריה איים השבוע על המפכ"ל שהוא יועמד לדין כאשר תהיה ועדת חקירה על התנהלות המשטרה בהפגנות). אני שומע דיבורים על כך שאם זה יקרה, יהיה מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל שאסור לקיים אותה. עד כדי כך. כן, בנוסח הדגל השחור של הטבח בכפר קאסם. ואני שומע את זה גם ממי שממש אינם חשודים ב"שמאלנות", ב"שנאת נתניהו" ובכל יתר הכינויים שמובילי ההפיכה מדביקים לשומרי הדמוקרטיה. ומה יהיה התוקף המוסרי-ציבורי של חוקים ותקנות של אותה ממשלה אשר תבזה את פסיקת בית המשפט העליון? מדוע שהאזרחים יצייתו לה? כן, לשם הם לוקחים אותנו. האסון לא נגמר פה. אני מנחש – וזה ניחוש בלבד, אך דומני שיש לו ביסוס – שהרוב המוחלט של בכירי צה"ל, המשטרה, המוסד והשב"כ הם ממסדיים, מתונים ושומרי חוק. אני משער זאת על-פי הקריאות של בכיריהם לשעבר, המתייצבים כמעט כאיש אחד נגד ההפיכה ומזהירים מפני סכנותיה האיומות לביטחון המדינה. אני משער זאת מכוח ההיגיון פשוט המתחייב מקידומם ותפקידיהם בגופים הללו. האם הם יצייתו בכלל לממשלה פורעת חוק, ובפרט בנוגע לתפקידיהם?

עוד כמה מילים בנוגע להיבט הביטחוני של ההפיכה. זה אולי החלק המטורף ביותר בהתנהגות של מוביליה. יש אזהרות בזמן אמת של הרמטכ"ל וראש השב"כ. יש תמימות דעים כמעט מוחלטת של מי שהיו הרמטכ"לים, ראשי השב"כ, ראשי המוסד ובכירים אחרים בכל כוחות הביטחון – כולל מי ששירתו תחת נתניהו וכולל מי שהוא עצמו מינה. אלפי אנשי מילואים, כולל בתפקידים הרגישים ביותר, אומרים שיפסיקו להתנדב אם ההפיכה תתרחש (ואי-אפשר להכריח איש להתנדב). עשרות מבכירי ארה"ב, מהנשיא ג'ו ביידן ועד למחוקקים יהודים ותומכי ישראל, מזהירים שנאבד את התמיכה האמריקנית החיונית לקיומנו. כל זה עובר למובילי ההפיכה מעל הראש. זה אפילו לא נכנס באוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה, שאז אולי יש סיכוי שמשהו יישאר בדרך. לא היה אפילו דיון אחד בקבינט על השלכות ההפיכה. את יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שהעז לא לבוא להצבעה של שניים מחוקיה, הליכוד העניש. שר הביטחון השתפן ברגע האחרון ונמנע מלדבר. כאשר היה עליו לבחור, נתניהו העדיף את גלית על פני גלנט. ואחרי כל זה, תומכי ההפיכה מכנים את מתנגדיה "בוגדים". טירוף מוחלט.

ג'ורג' אורוול יכול לקבל שיעורים אצל בצלאל סמוטריץ' ומשה גפני. ססמאות המפלגה בספרו "1984" הן "מלחמה היא שלום, עבדות היא חרות, בערות היא כוח". שר האוצר ויו"ר ועדת הכספים הולכים עוד יותר רחוק: שקר הוא אמת, אמת היא שקר. זה התחיל בהחלטה ההזויה שהעביר גפני בוועדה, ולפיה "אין כל קשר בין הרפורמה במערכת המשפט לפגיעה בכלכלת ישראל, וניסיון לקשור בין הדברים הוא פוליטי". את ההחלטה הזאת אישרו נציגי הקואליציה, אחרי דיון אליו לא הגיעו בכירי המערכות הכלכליות הממלכתיות ולא הוזמנו נציגי מאות הכלכלנים ואנשי העסקים המזהירים מהפגיעה החמורה במשק. גפני אמר – וזהו. השקר הוא אמת. השבוע הגדיר סמוטריץ' את פרסום האזהרות הקשות של בכירי משרדו על אובדן תוצר במאות מיליארדי שקלים, כ"פרסום מגמתי", "שיטה נלוזה", "מבוסס על הנחה שגויה" והכל בשירותם של "גורמים בשמאל... שעושים הכל כדי לפגוע בכלכלה הישראלית", "סוכני כאוס" ש"הפכו למנהיגי BDS" המסיתים נגד ישראל בעולם. אדם חסר כל הבנה וניסיון במקרו-כלכלה, חודשיים-ומשהו ברוטו במשרד האוצר והרבה פחות נטו (הוא מטייל בעולם בזמן הכנת התקציב, נמצא יום בשבוע במשרד הביטחון) – הוא מבטל בבוז מוחלט את דעותיהם של כל אנשי המקצוע הוותיקים. סמוטריץ' אמר – וזהו. האמת היא שקר.

אם משהו הוא אכן "שיטה נלוזה", זו הדרך בה מנהיגי ההפיכה ותומכיהם מנסים לתאר את מתנגדיה הנלחמים על עצם קיומן של הדמוקרטיה והמדינה. מאחר שאין להם תשובות ענייניות, אז הם עושים שני דברים: חוזרים ללא הרף על שקרים וטענות בלתי רלוונטיות, ותוקפים לגופם של אנשים במקום להגיב לגופם של דברים. במילים אחרות: מי שאינו יודע מה לעשות עם הכדור, הולך על הרגליים. כך אנחנו שומעים דברי נאצה כמו של סמוטריץ' ושקרים כמו של נתניהו. כך אנחנו שומעים קיתונות של הכפשות על הנשיא יצחק הרצוג וראשי האופוזיציה, על מובילי המחאה ועל עיתונאים שכותבים נגדה. וכל זה בא מצד מי שממש לא מפריע להם שנאשם בשוחד ומרמה והפרת אמונים הוא ראש הממשלה, שגזען ופשיסט ועבריין מורשע השר לביטחון לאומי, שעבריין שחיתות ומיסים סדרתי אמור להיות שר הפנים ושר הבריאות, שמי שנפסלה לשיפוט מסיתה בגסות נגד מערכת המשפט, שמי שפוטר ממח"ש מציע למעשה לחסל אותה. האם באמת אפשר להידבר עם אנשים כאלה? האם מנהיגי ההפיכה באמת רוצים או מסוגלים לעצור ולסגת? האם לא עברנו את נקודת האל-חזור בה המדינה קרועה ללא יכולת איחוי? כל יום שעובר, מגביר את השלילה בה יש לענות על שאלות אלו. האחריות היא בראש ובראשונה על מי ש"נכנס לאירוע" ומאפשר לו להמשיך להתגלגל באין מעצור.