שמעתם למה מודי'ס הורידה את תחזית האשראי של ישראל מחיובית ליציבה? כי היא לא מבינה בתחום המשפט. זה היה ההסבר של בצלאל סמוטריץ, שר האוצר שאינו מבין כלום בכלכלה. נכון שכל המומחים וכל הפרשנים וכל המנהלים הבכירים אומרים שזהו צעד משמעותי לרעה. נכון שכולם הזהירו ומזהירים שההפיכה המשטרית פוגעת ותפגע קשות במשק. נכון שאלפי מומחים בכל התחומים יצאו ויוצאים נגד ההפיכה. אבל מה הם מבינים? במקרה הטוב הם סתם בורים חסרי כל ידע, במקרה הגרוע – אנרכיסטים שמאלנים שונאי נתניהו. בחיי היום-יום כולנו מקשיבים היטב למומחים: לרופאים, למורים, לרבנים, למהנדסים, מה לא. בעולם שפוי ברור שיש משקל רב לדעתו של מי שמקצועו בכך. ודאי שייתכנו חילוקי דעות וטוב שכך; יש דרכים להכריע במחלוקות כאלה, אבל לבטל כלאחר יד את הדעה שאיננה מתאימה לרצונותי – זוהי הגרועה ביותר. היא ילדותית, היא מטומטמת, היא מסוכנת. בעולם ההפוך בו אנו חיים, הקומץ המקדם את ההפיכה המשטרית משוכנע שכולם טועים חוץ ממנו, שכולם אשמים חוץ ממנו, שהוא היחיד שיודע מה טוב, שהוא היחיד שאכפת לו מטובתם של המדינה ואזרחיה. יודעים מה? זה לא עולם הפוך, זה עולם מנותק מהמציאות, זה עולם רודני, זה עולם מטורף, זה עולם של סכנה קיומית.

לעובדה שאלפי מומחים יוצאים נגד ההפיכה המשטרית ומאות אלפים מפגינים נגדה מדי שבוע, בעוד הצד של התומכים דליל ביותר – לעובדה הזאת יש למחוללי ההפיכה הסבר מעניין: נכשלנו בהסברה. אם היינו מסבירים יותר טוב במה מדובר, הציבור היה משתכנע. הרי יש שרת תעמולה, סליחה: שרת הסברה, שזה התפקיד שלה? הרי יש לכם את גדול אשפי התקשורת בפוליטיקה הישראלית – בנימין נתניהו? הרי יש לכם ערוץ טלוויזיה שלם? הרי יש לכם מיקרופונים בכל פינה? לזה אין ממש תשובה, אבל הרי לא ציפיתם מהם להגיד את האמת. אם כבר, אזי האמת היא הפוכה. מחוללי ההפיכה עושים עבודת הסברה מעולה: הם מסתירים מהציבור פרטים מהותיים של תוכניתם. איך אני יודע? כי יוצא לי לדבר עם לא מעט אנשים משכילים, כולל משפטנים, שנדהמים לשמוע שההפיכה מבקשת לבצע פוליטיזציה של מינוי כל השופטים, ולא רק בבית המשפט העליון; שלוועדה לבחירת שופטים יש סמכות גם להדיח שופטים; שאין שום דמיון ולו הקלוש ביותר בין שיטות הממשל והמשפט בארה"ב ובישראל. כאשר אני אומר את זה לבני שיחי, כולל כאלו שתומכים ברפורמה, התגובה השכיחה היא: לא ידעתי, לא יכול להיות, אני צריך לחשוב על זה שוב. אז ממש אין להם בעיית הסברה; עבודת הטשטוש וההסתרה מבוצעת בצורה מעולה.

האם צריך לתת הד תקשורתי לדברי הסתה ושיסוי? בעיה לא פשוטה. אם עונים בחיוב, אזי מענקים למסיתים ולמשסים את שביקשו: תפוצה נרחבת לדברי הבלע שלהם ואולי אף קהל שישתכנע. אם עונים בשלילה, אזי מסתכנים בהעדר התרעה על מה שעלול להפוך מדיבורים למעשים. אין לזה תשובה חד-משמעית, היא תמיד תלוית נסיבות, וגם הן לא בהכרח מסייעות להכריע. לטעמי, התשובה פשוטה יותר בדור הטוויטר, הטיקטוק והפייסבוק. דווקא משום שכיום קל ביותר להפיץ שקרים ושטנה ולעשות זאת בלשון גסה ומשתלחת, התקשורת המקצועית אינה צריכה להדהד את הדברים. הם ממילא הגיעו לקהל נרחב, במיוחד למי שמעוניין בהם, אז למה לתת להם סוג של מכובדות על-ידי אזכור עיתונאי? למה להביא אותם לקהל רחב שאינו רוצה סירחון שכזה? הרי איש לא יפול מן הכסא למשמע הדברים, במיוחד כאשר עסקינן באנשי ציבור (ע"ע טלי גוטליב, דוד אמסלם ואחרים). העמדות ידועות, הסגנון מוכר, הפרובוקציות אינן חדשות. לשקרנים ולצעקנים תמיד היה יתרון על פני אומרי האמת המדברים בשקט. השקר מעניין יותר, צבעוני יותר, מאפשר להפיל אשמה ולהתחמק מאחריות. הצעקות פשוט מנצחות בצורה פיזית. כיום אנו עדים לאבסורד עצום, ההפוך מזה שהיינו מצפים לו: זהו הדור עם הכי הרבה מידע והכי פחות ידע. דווקא כאשר כל המידע האנושי מצוי בקצות אצבעותינו, פורחים הדיסאינפורמציה והתעמולה והפייק ניוז והבורות. אז לכל הפחות, שלא יקבלו תגבורת מצד מי שאמור לדעת את האמת והעובדות.

לפני מספר שנים הסביר בנימין נתניהו, שהוא אינו מתראיין לאמצעי התקשורת לקראת ראש השנה, משום שעליו לדבר עם כולם – וזה יגזול יום-יומיים. אני לא יודע אם זה היה הנימוק האמיתי, אבל הדברים נכונים לגמרי. יש הרבה מאוד אמצעי תקשורת בכל המדיות, זמנו של ראש ממשלת ישראל יקר מאוד והוא אינו רשאי להפלות לרעה אף אחד מהם. נתניהו השתנה מאוד בשנתיים-שלוש האחרונות, והשינוי הוא לרעה כמעט בכל המובנים. כחלק מאותו שינוי, הוא מחרים את אמצעי התקשורת הישראלים לעומת שפע הראיונות שהוא נותן לאמצעי תקשורת זרים. בשבוע שעבר הוא חרג ממנהגו: קיים את מסיבת העיתונאים הראשונה מאז נכנס לתפקידו (לאחר צניחה דרמטית בסקרים) וגם העניק ראיון – לערוץ 14. כאשר ראש הממשלה מתראיין בצורה בלעדית לערוץ תקשורת אחד ויחיד, זוהי לכל הפחות הפרה מינהלית של חובת השוויון החלה על עובדי ציבור ונבחריו. אם ערוץ תקשורת אחר היה מגיש עתירה בבקשה לחייב את נתניהו להתראיין לכולם או לאף אחד, יש סיכוי ממשי שהיא הייתה מתקבלת. זה בדיוק כשם שראש הממשלה אינו יכול להחליט שרק כלי תקשורת מסוימים יורשו לסקר את פעילותו. במקרה של נתניהו, זה חמור עוד יותר. הוא התראיין בלעדית לערוץ הבית שלו, זה שכל-כולו מגויס לטובתו בכל המישורים. אז מצד אחד נתניהו מקבל ערוץ אוהד ומלטף, ומצד שני – מתראיין רק אצלו. לא נשמע לכם מוכר? זה לא מהדהד את תיק 4000? תקשורת אוהדת תמורת העדפה שלטונית? הייתם מצפים שנתניהו יהיה זהיר ביותר, אבל בעולם ההפוך והמנותק שבו הוא חי – הוא מצפצף על הכל ועל כולם.

אמרתי שוב ושוב, שאת הרפורמה המשפטית יש לראות גם בהקשר רחב יותר, המלמד שמדובר בקואליציית רודנות המבקשת להנציח את שלטונה. הצבעתי למשל על נסיונותיה (הכושלים, למרבה המזל) להשתלט על הספרייה הלאומית והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – שני מוסדות שאין להם שום קשר ל"שלטון בג"ץ" ול"הפיכה של אהרן ברק" ושאר ססמאות נבובות. השבוע קיבלנו הוכחות נוספות, בתחומי התקשורת והתרבות. לא ברור האם יתממש הרעיון שהעלתה מירי רגב, ולפיו במקרה של מחאה בטקס המשואות – יוחלף השידור החי בהקלטה של החזרה הגנרלית. אבל עצם העלאת הרעיון מצרפת את ישראל למועדון המכובד של רוסיה, אירן וקוריאה הצפונית. רק שם, בעולם ההפוך לחלוטין מזה הדמוקרטי, הממשלה מצנזרת אירועים חדשותיים כדי להסתיר מחאה נגדה. שמישהו בכלל יחשוב על זה בממשלת ישראל – זהו טירוף מערכות. כאשר הלך לעולמו מאיר שלו, נדרשה לבנימין נתניהו יממה שלמה עד שאמר כמה מילים בשבחו. יהונתן גפן לא זכה אפילו לזה. המשותף להם? עמדות פוליטיות שמאלניות וביקורת על נתניהו. אפשר כמובן לחלוק על עמדותיהם, גם אחרי מותם. אפשר כמובן להביע דעה שלילית על יצירתם, גם אחרי מותם. לא צריך להספיד אותם בצורה צבועה. אך אם נתניהו החילוני המוחלט ידע לומר מילות הערכה לרב חיים דרוקמן, אפשר לצפות שהוא ימצא גם כמה מילים ליוצרים שהוא חלוק על עמדותיהם. אבל בעולם שלו, קובע רק מה הם אמרו עליו ומה האינטרס הפוליטי שלו.

עוד הערה על נתניהו החילוני המוחלט. הערתי כאן בשבוע שעבר, כי נשגב מבינתי כיצד מיליונר אשכנזי חילוני הפך לאליל של הספרדים המסורתיים בני מעמד הביניים ומטה. באותה מידה, לא ניתן להבין כיצד זולל נבילות וטריפות ונואף עם אשת איש, זוכה להתבטלות מוחלטת מצד שומרי מצוות ואפילו מצד מי שמגדירים את עצמם כחרדים. עולם הפוך לגמרי. זה לא רק אצלנו. יש המון נקודות דמיון בין נתניהו לבין דונלד טראמפ, בין האגף המטורלל של הימין שלנו לבין האגף המטורלל של הימין האמריקני. בהקשר האישי, טראמפ הוא אדם חילוני לחלוטין, מיליארדר שעשה את הונו בדרכים עקלקלות, נשוי בפעם השלישית ומי שהתגאה בקולו בהטרדות מיניות – ובכל זאת הוא נערץ על עשרות מיליוני אמריקנים דתיים ושמרנים, שיצביעו עבורו גם לאחר שניסה לבצע הפיכה מתוככי החדר הסגלגל. עולם הפוך? עולם משוגע.