בשעת צהריים ביום הפיצוץ ניגשו שוטרים מצרים לרוזה לוי, בתו הבכורה של ג'אק, שהייתה אז בת 11, כדי לזהות את גופה של אביה. היא זוכרת עד היום את גופתו המפויחת והעירומה מכוסה בעיתונים. זו הייתה הפעם האחרונה שראתה אותו. היא לא יכולה לשכוח עד היום את קריאות השמחה של המוסלמים בשכונה, את האבק מבנייני הבטון שקרסו אשר מילא את האוויר ואת ההרס הרב שנזרע מסביב. מאחר שאמה נפטרה לפני האירוע, היא ושלושת אחיה נותרו יתומים וחסרי כל.
רוזה הבכורה ואחותה ויקי (ויקטוריה) נמסרו לסעד, אחיו הבכור של ג'אק שחי באלכסנדריה בעוני ובדוחק עם אשתו וארבעת ילדיו. שני האחים הנותרים, ירדנה ומשה נמסרו למאמצים יהודים אמידים. הוריה של ירדנה אימצו אותה לאחר שאושפזה תקופת מה בבית החולים בשל מחלה, ועלו עמה לארץ. הוריו המאמצים של משה עזבו במפתיע את מצרים ב-1952 לצרפת. מאז ועד היום לא הצליחו האחיות לאתר את האח הקטן משה (Moïse).
ב-1956, כאשר הייתה רוזה הבכורה נשואה, עלתה לישראל יחד עם בעלה אלברט ז"ל ואחותה ויקי. כיום שתיהן מתגוררות בנהריה. בנותיו של ג'אק הקימו משפחות בישראל ויש להן ילדים ונכדים. משפחת לוי עזבה את מצרים כמו יתר הקהילה, בעקבות הפיגועים של 1948 ואח"כ הרדיפות של שליט מצרים גמאל עבד אל-נאסר בשנות ה-50.
כיום מונצח ג'אק לוי אל-עגלאתי המנוח קרוב לשתי בנותיו בנהריה. ראש עיריית נהריה רונן מרלי אישר לפני כשנתיים להציב שלט לזכרו בקטע שביל אופניים בצד הדרומי של כביש 89. שמו של ג'אק מופיע גם במרכז למורשת יהדות מצרים בתל אביב בלוח-זיכרון שעליו הונצחו ארבעה יהודים מצרים שהקריבו את חייהם למען מדינת ישראל מאז הקמתה. זאת ביוזמתה של לבנה זמיר, יו"ר הארגון הבינלאומי של יהודי מצרים בישראל, שבעלה המנוח הכיר את ג'אק לוי.
ברמדאן 2015 שודרה בטלוויזיה המצרית הסדרה "חארת אל-יהוד", שם מוצגים היהודים בקהיר ב-1948 בפעם הראשונה בעולם הערבי כקורבנות הטרור של האחים המוסלמים.