היומיים שלאחר הכתרתו של המלך צ'רלס השלישי (7-8.5.23) אמורים להיות ימי חגיגה לאומית, אם לא חג לאומי. לצורך כך קיבלו הבריטים יום חופשה נוסף, אם כי יש התוהים האם זה הדבר הנכון לעשות כאשר המשק במיתון וצפוי לרשום השנה צמיחה שלילית. מכל מקום, שאלה טובה יותר היא האם המטרה הושגה. כמו בפעמים הקודמות, גם הפעם אני יכול רק לספר על המעט שראיתי בכמה מקומות בלונדון – והתשובה אינה חד-משמעית. בשעות הבוקר בגריניץ' לא נראו המונים מבקרים במוזאונים (שחלקם הציעו פעילויות מיוחדות), או מקיימים פיקניקים בפארק גריניץ' ובקולג' הימי הישן; אולי הם באו מאוחר יותר. בשכונה כולה, על-פי האתר הרשמי של "ארוחת הצהריים הגדולה" – המיזם העיקרי של מחרת ההכתרה, שמטרתו לקבץ שכנים וחברים – היו רק שתיים כאלו, הרחק מאיזורי התיירות (מן הסתם באיזורי המגורים, שזה הגיוני מאוד). לעומת זאת, כיכר גרוסבנר שבשכונת מייפייר היוקרתית המתה אדם, בעיקר משפחות על ילדיהן, שנהנו ממזג האוויר הטוב (בניגוד ליום ההכתרה הגשום), הפעלות לילדים, יינות ושמפניה למבוגרים, דוכני אוכל וגם כס מלכות מעוטר בפרחים בו יכלו להצטלם. האווירה הייתה של פיקניק המוני, מסודר ונעים, גם אם לא מלא התלהבות. במילים אחרות: סיבה למסיבה, ולא מעבר לזה. כדאי לציין, שהיו כאן אירועים המוניים גם ביום ההכתרה וביום שלפניו. מי שרצה לחפש אירוניה, מצא אותה בכך שמדובר בכיכר המזוהה ביותר בעיר עם ארה"ב, שכידוע הוקמה במרידה נגד המלוכה הבריטית. בשוליה ניצב פסלו של הנשיא פרנקלין רוזוולט (ולא הרחק ממנו הוצב "כס המלכות"), מפקדתו של דווייט אייזנהאואר שכנה בה, והנשיא השני ג'ון אדמס התגורר בה. (אגב: שגרירות ארה"ב תפסה בלוק שלם במערב הכיכר עד למעברה ב-2018; כיום היא הופכת למלון – בידי חברת קטאר דיאר. עוד אירוניה). המקום הטבעי ביותר לפיקניקים, הייד פארק הענק (2.5 קמ"ר), היה כמעט ריק בשעות הצהריים. פיקניקים היו בודדים, פה ושם ישבו זוגות בשמש המלטפת, וזה כמעט הכל. בזהירות הראויה, גם זה מצטרף לתמונה שכבר תיארתי כאן: ההכתרה מעוררת הרבה יותר אדישות מאשר התלהבות.

עוד נקודה שכבר עמדתי עליה היא, שבתי הכל-בו והחנויות אינם רואים את ההכתרה כהזדמנות שיווקית מיוחדת. בסניפי הדגל של מרקס אנד ספנסר ושל סלפרידג'ז ברחוב אוקספורד, ההכתרה קיימת בעיקר במחלקות המזון – דהיינו, לאותם פיקניקים וסעודות משפחתיות, שלא בטוח שהתקיימו בהיקף המקווה. די מזכיר את המכירות לפני יום העצמאות אצלנו – שכידוע חל מדי שנה, ולא לראשונה אחרי 70 שנה. אולי גם למשבר יוקר המחיה יש תפקיד: כאשר המחירים גואים, לא לכולם יש חשק ואמצעים לחגוג. בית הכל-בו הרוד'ס, אולי היוקרתי ביותר בעולם, הוא סיפור בפני עצמו. למרות שיש לו מחלקות מזון של מאות מ"ר, ההכתרה אינה קיימת בהן. פשוט איננה. יש שם פריטים פטריוטיים הנושאים את דגל בריטניה, וגם קופסאות ביסקוויטים המעוטרים בתמונותיהם של ויליאם וקייט – וזהו. בפינה הכי מרוחקת של מחלקת המתנות יש כמה מדפים עם מגוון קטן מאוד של פריטים; יותר קל למצוא שם פריטי אליזבת מאשר פריטי צ'רלס. ניתן לשער שמנהלי הרוד'ס יודעים מה שהם עושים, אבל אולי באיזשהו מקום ברקע יש מניע נוסף. בית הכל-בו שייך מאז 2010 לקרן ההשקעות של ממשלת קטאר, שרכשה אותו מן המיליארדר המצרי מוחמד אל-פאיד. היה לו בן יחיד, דודי אל-פאיד, שהיה בן-זוגה של הנסיכה דיאנה ונהרג עימה בתאונה בפריז באוגוסט 1997. האב האשים את שירותי הביון הבריטיים בחיסולם של השניים. כאמור, הוא כבר 13 שנים לא שם (בדיוק היום); אולי נותר איזשהו קשר, אולי לא.

כיצד מתייחסות חנויות היוקרה להכתרה? ברחוב נייטסברידג', בצמוד להרוד'ס: כלום ושום דבר. לעומת זאת, ברחוב ניו בונד – המקשר את רחוב אוקספורד עם רחוב פיקדילי, ובו שוכנות כמה מן החנויות היוקרתיות ביותר בלונדון – ההכתרה נוכחת יותר מאשר בכל רחוב אחר שראיתי. לא צריך להגזים, לא בכל חנות וגם לא ברובן, אך בהחלט יותר מאשר ברחובות הראשיים של העיר. חלק מן החנויות שבירכו את צ'רלס (ופה ושם גם את קמילה) הן ספקיות של בית המלוכה, כמו יצרנית השוקולד שרבנל-ווקר; אחרות (כמו רלף לורן ופיליפ פאטה) אולי רוצות להיות ספקיות כאלה, ואולי קורצות לקהל העשיר שכנראה אוהד את בית המלוכה. סליחה על הציניות, אבל לנוכח חוסר ההתלהבות – אני מרשה לעצמי לחשוב שמדובר בעיקר באינטרסים מסחריים ולא באיזושהי שמחה אמיתית.

אחרי כל זה, האם העסק כדאי? רבים טוענים שהמלוכה מכניסה לבריטניה סכומי עתק ויוצרת המוני משרות, אם כי אני לא ראיתי מחקר מקיף ומשכנע. ההכתרה לבדה, העריכו ראשי המגזר העסקי בלונדון, הכניסה לעיר 450 מיליון ליש"ט – תיירים, משלחות זרות, תחבורה, מזון, מזכרות ועוד. איש לא אמר כמה ההכתרה עלתה, אבל ההיגיון אומר שלא הרבה כפי שניתן לחשוב. השוטרים שאבטחו אותה והחיילים שהשתתפו בה עובדים בשכר חודשי; אולי הם קיבלו שעות נוספות. כנ"ל לגבי העובדים שניקו התקינו את כנסיית וסטמינסטר ורחובות העיר. אבל הכסף איננו העיקר. ההכתרה הייתה מפגן נדיר של אחדות בין דתות, גזעים, מגדרים ודעות. נציגי כל הדתות בבריטניה נטלו בה חלק והצהירו אמונים למלך. לבנים ושחורים מילאו תפקידים בטקסים. לנשים היה חלק גדול מאשר אי-פעם. הטקס לא כלל אף אמירה פוליטית; ראש הממשלה, רישי סונאק (ההינדי), קרא פרק מהברית החדשה וזהו. נכון שזה היה לשעות בודדות בלבד. נכון שזה היה טקסי בלבד. אבל כאשר העולם, מדינות ועמים מפולגים כפי שלא היו מעולם – גם לכמה דקות כאלה יש משמעות. נצרף לכך את העובדה שצ'רלס צפוי לפעול במיוחד בתחום שינויי האקלים – נושא שחייב לאחד את כל עמי העולם, כי כולנו הורסים אותו וכולנו סובלים ונסבול מזה. זה יכול להיות התפקיד החשוב ביותר של המלך החדש: למצוא מכנה משותף ומאחד, קודם כל בבריטניה ואחר כך אולי בעוד חלקים של העולם.