ביסוס מעמדו של חמאס ברצועה כגורם הכוח מולו צריך לקדם רגיעה ארוכת טווח, תוך נטרול הג'יהאד. חמאס ירוויח מהסדרה, מהמשך ההקלות בסגר על הרצועה ומיישום פרויקטים תשתיתיים וכלכליים, בלי כל התחייבות לחדול מתמיכה בטרור בירושלים, ביו"ש, בפנים ישראל ומדרום לבנון. אל-עארורי יהיה חופשי ליזום פעולות טרור ולארגן את "תיק רמדאן 2024". בד-בבד, חמאס ימשיך לאחוז בקלפי השבויים והנעדרים שבידיו. הסדרה מעין זו, לבטח אם ארה"ב מעורבת בה גם אם בפרופיל נמוך, תגביר את הלגיטימיות של חמאס וההכרה הבינלאומיות בו.
המשך מגמת העמקת המעורבות המצרית ברצועת עזה ונכונותה של קהיר לטבול ידיה עמוק בביצה העזתית. ככל שתגדל תלותה של הרצועה במצרים, כך תפחת תלותה בישראל. עם זאת, אפקטיביות הביצוע המצרי במניעת הברחות נשק דרך סיני לרצועה אינה גבוהה. החשש הוא, שהרחבת הסחר ותנועת הסחורות מסיני תגדיל את מרחב אפשרויות ההברחה, בעוד שיכולת התגובה של ישראל תהיה מוגבלת עקב התלות במצרים והשאיפה לשמר את היחסים המיוחדים עם קהיר.
ישראל במתח בין התמורות הצפויות למחירים שתידרש לשלם. מחד-גיסא, ישראל מבקשת להשיג רגיעה ביטחונית ממושכת ככל האפשר וצמצום אחריותה לנעשה ברצועה. מאידך-גיסא, כך תקטן תלותה של הרצועה בישראל ולאובדן מנופי השפעה על הנעשה בה.
מחד-גיסא, התפיסה הישראלית הרווחת היא, כי שיפור המצב הכלכלי בעזה הוא דרך לריסון חמאס, ומכאן תמיכתה בהקלות בתחומים אזרחיים והמשך שיקום הרצועה. מאידך-גיסא, אם יקודם מתווה ההסדרה המוצע על-ידי מצרים, צפויים גורמים ימניים-קיצוניים בממשלת ישראל להתנגד לתמורות מצד ישראל, דוגמת הקלות נרחבות בסגר או הפקת שדה הגז בים, ללא עסקת השבויים והנעדרים.
האם ניתן לרסן את הגורמים הסוררים? תנאי הכרחי למימוש הפסקת אש ממושכת הוא הרכנת ראש של הג'יהאד האיסלאמי מול חמאס והסכמה לכך, לפחות בשתיקה, מצד טהרן. לא ברור עד כמה תוגבל ההשפעה האירנית על הג'יהאד - גם נוכח מגמת שיפור היחסים בין קהיר לטהרן.
שלב נוסף באובדן הרלוונטיות של הרשות הפלשתינית. הפסקת אש מוסכמת בזירת עזה תהיה מסמר נוסף בארון הקבורה של הרשות הפלשתינית, שאינה מצליחה לגייס תמורות כלכליות ומדיניות משמעותיות (מקבילות לאלה שחמאס יזכה בהן על-פי מתווה ההסדרה) בשטחים הנתונים לשליטתה. על-רקע זה צפוי חמאס להגביר את מאמציו להשתלט על הרשות הפלשתינית ביום שאחרי עבאס.