ממשל ביידן פועל באדיקות להגיע להסכם חדש עם אירן על תוכנית הגרעין שלה. הנוסחה הנוכחית היא "פחות תמורת פחות", כלומר: דרישות פחות מחמירות מאירן בזירה הגרעינית בתמורה להסרה חלקית בלבד של העיצומים הכלכליים. ארה"ב מקווה להקפיא את תוכנית הגרעין האירנית על-ידי קבלת ההתקדמות שנעשתה עד כה וביטול חלק מהעיצומים הכלכליים שפגעו באירן. למרות העיצומים והמחאה הבינלאומית, אירן המשיכה בהעשרת האורניום לרמות גבוהות יותר (בסביבות 60%), ולפי מספר דיווחים היא התקדמה בתוכנית הפיכת האורניום המועשר לנשק מבצעי. יתרה מזאת: שלוחיה אינם מראים סימני התמתנות, והרטוריקה הארסית נגד ישראל נמשכת. בהתחשב בהתנהגותה של אירן בעבר, אין כמעט ערובה לכך שהיא לא תפר את ההסכם הנוכחי. עם זאת, הדיפלומטיה האמריקנית רוצה להוריד את סוגית הגרעיני של אירן מסדר היום, גם אם הדבר יבוא במחיר של הסכם נורא. נראה שוושינגטון תחתום על כל פיסת נייר שנציגי טהרן חותמים איתה. המדיניות האומללה הזו נובעת מכך שוושינגטון עסוקה בחזיתות אחרות, בעיקר בסין ואוקראינה, בעוד שהיא עייפה מהתערבויות במזרח התיכון. יתרה מכך: תפיסת האיום האמריקנית לגבי אירן גרעינית, נמוכה בהרבה מזו של ישראל. אירן רחוקה, והמשקפיים הליברליים הוורודים של הממשל הנוכחי (כמו זה של ברק אובמה) ממעיטים בגודל האיומים על אמריקה ועל בעלות בריתה באזור. בכל מקרה, וושינגטון לא ששה להפעיל כוח נגד תוכנית הגרעין של אירן, שהיא הדרך היחידה לעצור את דרכה לפצצה. למעט יוצאים מן הכלל, ארה"ב נמנעת מהפעלת כוח צבאי נגד התנהגות תוקפנית אירנית נגד בעלות בריתה, כמו ההתקפה על תשתיות הנפט הסעודית ב-2019 וחטיפת מספר מיכליות נפט בים הפתוח. אפילו התקפות על חיילים אמריקנים בעירק ובסוריה נותרו ללא מענה. כתוצאה מהחולשה האמריקנית, אירן אינה חוששת מהתקפות צבאיות אמריקניות, והיא ממשיכה להתמקח בקשיחות בשיחות הגרעין. טהרן רואה את עצמה בעמדה בינלאומית ואזורית טובה. אירן מעודדת מהשותפות שלה עם רוסיה, שזקוקה לכטב"מים שלה. טהרן גם מצאה בסין מקור תמיכה בעקבות מכירות נפט ובהסכמתה לשפור מעמדה הבינלאומי של בייג’ינג, כשקיבלה את התיווך הסיני עם סעודיה. היא יוצאת בהדרגה מבדידותה האזורית כאשר מדינות המפרץ מנהלות מו"מ עימה. אפילו קהיר מוכנה לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם טהרן, בעוד בעל בריתה של אירן, בשאר אסד, חוזר לחיק הליגה הערבית. בנסיבות אלה, ידה של אירן על העליונה במו"מ על הגרעין, ואם יושג הסכם עם ארה"ב – הדבר לא ישמח את ישראל. האמריקנים מנסים להמתיק את העסקה עבור ישראל על-ידי שכנוע סעודיה להצטרף רשמית להסכמי אברהם. לא ברור אם השליט הסעודי דה-פקטו, מוחמד בן סלמאן, מוכן לנכר את הגורמים השמרנים יותר בממלכה על-ידי קשירת יחסים דיפלומטיים עם ישראל לפני ששלטונו יציב. אחרי הכל, כמעט כל מה שהוא יכול לקבל מישראל נמצא בהישג היד של המגעים ש"מתחת לשולחן". עם זאת, גם אם ארה"ב מוכנה לספק את מה ש-MBS דורש מוושינגטון והנסיך יהיה מוכן ליחסים רשמיים עם ישראל, אל לה להתפתות לתת לגיטימציה לתמורה שהאמריקנים מציעים לאירן ולסעודיה. בין היתר, סעודיה מבקשת מארה"ב לסייע בבניית מעגל ייצור אורניום שלם, כולל העשרה. בסעודיה מצויות עפרות אורניום והיא רוצה לנצל אותם. ההנהגה הסעודית מעוניינת לרכוש את אותו מעמד גרעיני שממשל אובמה העניק לאירן בחתימה על הסכם הגרעין משנת 2015. העברה אמריקנית של טכנולוגיה גרעינית לסעודיה תגרום למרוץ גרעיני באזור. טורקיה כבר הביעה עניין באופציה הגרעינית ומצרים תלך בעקבותיה. גם שכנותיה של אירן במרכז אסיה, שלחלקן יש משאבים כספיים לא מבוטלים, עלולות להצטרף למרוץ הגרעיני. תפוצת נשק גרעיני במזרח התיכון הוא סיוט אסטרטגי עבור ישראל; לכן, עליה לעשות הכל למנוע זאת. שגרירות סעודית בישראל לא שווה את הסיכון האסטרטגי של מזרח תיכון גרעיני. ישראל גם צריכה לדחות את העמדה האמריקנית חסרת האחריות כלפי אירן. אין שום סיבה בעולם לקבל הסכם גרעין עם אירן שיאפשר לה להתקרב יותר לפצצה, להאיץ תפוצת נשק גרעיני ולקבל יותר כסף על-מנת לממן את תוקפנותה במזרח התיכון. לא מובן מדוע שארה"ב תרצה לעזור למשטר אנטי-אמריקני איסלאמיסטי רדיקלי במסעו להשתלט על המזרח התיכון. לא קל להתעמת עם ארה"ב, אבל לעיתים אין ברירה אלא להשמיע בקול רם אמיתות אסטרטגיות ברורות.