בחודשים האחרונים התפרסמו ידיעות והערכות בדבר נורמליזציה קרבה בין אירן למצרים לאחר נתק של עשרות שנים. החודש דווח, כי שתי המדינות הגיעו להסכם ראשוני על הקמת ועדה משותפת שתדון בחידוש הקשרים ובתיאום הביטחוני ביניהן. הנורמליזציה צפויה לכלול כינון יחסים דיפלומטיים מלאים, שדרוג משרדי האינטרסים בשתי המדינות לשגרירויות ועריכת מפגש פסגה בהשתתפות שרי החוץ או הנשיאים.
מנהיג אירן, עלי חמנאי, ושורת בכירים בממשלו הביעו באופן פומבי תקווה לחידוש הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות, בעוד מצרים שמרה עד כה על שתיקה יחסית. בהתייחסות נדירה לדיווחים ציין שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, כי מדובר ב"ספקולציות", אך הוסיף, כי מצרים עוקבת אחרי תהליכי הנורמליזציה בין אירן למדינות המפרץ, ואינה פוסלת שינוי בקו המסורתי כלפיה אם וכאשר תמצא בכך תועלת.
הגישושים האירניים-מצריים מתרחשים בתקופה של "דטנט אזורי", שגולת הכותרת שלו היא חידוש קשריהן הדיפלומטיים של סעודיה ואירן באפריל האחרון. קהיר בירכה על הנורמליזציה הסעודית-אירנית, אך עדיין בוחנת האם וכיצד ישפיע המהלך על מדיניותה של אירן במגוון סוגיות אזוריות.
הנתק הדיפלומטי בין מצרים לאירן חוזר לראשית המהפכה האיסלאמית ב-1979, אז אירח הנשיא אנואר סאדאת בארצו את השאה המודח. שורש המתח בין המדינות נעוץ בהתנגדות הרפובליקה האיסלאמית להסכם השלום בין ישראל למצרים. לאחר רצח סאדאת ב-1981, הפך המתנקש חאלד אסלמבולי לגיבור באירן, משטר המהפכה קרא רחוב בטהרן על שמו והנפיק לזכרו בול דואר.
בתקופת נשיאותו של הנשיא הרפורמיסטי מוחמד חאתמי (2004-1997) חל שיפור מסוים ביחסים בין שתי המדינות, אך אירן המשיכה לתמוך בפעילותן של קבוצות איסלאמיות רדיקליות שפעלו נגד משטר הנשיא חוסני מובארק. שיפור נוסף נרשם בעקבות עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים (2012), אך זה לא נמשך לאורך זמן, בעיקר בשל תמיכת השלטון החדש במצרים בהתקוממות נגד משטר אסד בסוריה.
עשור שלטונו של עבד אל-פתאח סיסי התאפיין עד כה ביחסים צוננים אך נטולי משברים עמוקים בין המדינות. בניגוד לבעלות בריתה במפרץ, מצרים ראתה באירן איום משני ורחוק על ביטחונה הלאומי, ובארגונים איסלאמיסטיים רדיקליים - איום מרכזי ומוחשי הרבה יותר. קהיר אומנם סולדת מהתעצמותה הגרעינית של אירן, מחתרנותה האזורית ומהשפעתה הגוברת במרחב הערבי, אך ממשיכה לראות את האחים המוסלמים כיריב הראשי והישיר מבחינתה.