הבן-בעש"טים מתגוררים בבית גדול מידות בקיסריה ("עברנו מבנימינה לבית שכור בקיסריה ב-2004 ולפני 13 שנה בנינו את הבית שלנו כאן"). הוא נשוי, כאמור, למרים אותה הכיר בנעוריו. לזוג שלוש בנות בטווח הגילאים 38-48 ותשעה נכדים.
"כמובן, איזו שאלה!", הוא עונה לי בטון נוזף כשאני שואל אם גם בנותיו שירתו בחיל-הים. "לא רק זאת, אלא באמצע שנות ה-90, כשהייתי תת-אלוף, ורד, אחת מבנותיי, גרמה לי ל'מריבה' עם מפקד החיל דאז, עמי איילון. בכל שנה כל חיל שולח ביום העצמאות נציג משלו למפגש אצל נשיא המדינה. ויום אחד ורד בתי, שהייתה קצינת מודיעין בחיל-הים, בישרה לי שהוחלט לשלוח אותה. התקשרתי לעמי ושאלתי אותו: 'למה אתה מסבך אותי. הרי כולם יגידו שזה בגלל ש... בקיצור, אני מבקש שתשלח נציג אחר'. מפקד החיל הגיב בכעס, ממש בכעס: 'בחרנו אותה כי היא הטובה מכולם, ולא אכפת לי מה ירכלו או לא ירכלו עליך. פה אני קובע, ולא אתה!'"
בן-בעש"ט כבר העיד על עצמו שהוא מאוהב בים ובמים, ולמרות זאת אין לכך יותר מדי רמזים בחללים הציבוריים שבבית (להוציא חדר העבודה שלו, שמוצף מזכרות מעברו הצבאי). דבר אחד כן מתכתב עם אהבתו למים: הבריכה שנמצאת במרכז החצר. אלא שבהתחשב בלוקיישן של ביתו, לא נראה שדווקא הפריט הזה נחשב כיוצא דופן בעיירת הטחונים, הממוקמת לא הרחק מחדרה.
הבית מעוצב בסגנון שיש בו סגנון מערבי וגם קצת מזרחי ואפילו נגיעות מהמזרח הרחוק, המקבלות ביטוי בעיקר בחלק מן הציורים, המעטרים את הקירות. "זה לא מקרי", הוא אומר. "גם כי הייתי נספח צה"ל בסינגפור שלוש שנים וגם כי הבת שלי הייתה מנהלת גלריה בהונג-קונג".
ויש שם משהו שהוא ייחודי. משהו שראיתי לראשונה בחיי תלוי על קיר בבית פרטי; על אחת כמה וכמה באחד החללים הציבוריים שבו. במטבח של בן-בעש"ט, מעל מכונת הקפה, ממוסגר ותלוי על קיר טלאי צהוב. כן, כן. אותו מגן דוד שיהודים משם הוכרחו לשאת על דש בגדיהם.
"זה היה שייך לחותנת שלי, ואשתי החליטה שנתלה את זה במטבח בבית שלנו", אומר בן-בעש"ט ומרים, שנמצאת באותו זמן במטבח, מוסיפה: "אני רוצה שזה יהיה בכל יום מול העיניים שלי. שאראה את זה בכל בוקר וערב. ולכן זה במטבח. לא רק אני נמצאת כאן. גם הנכדים שמגיעים אלינו, בטוח שהם מגיעים למקום אחד לפחות – למטבח. וכמו שהם לא מחמיצים את המטבח, אני רוצה שהם לא יחמיצו גם את זה".
בעש"ט הוא ראשי תיבות של הבעל-שם-טוב, שהיה מייסד זרם החסידות ביהדות וחי במאה ה-18, במה שהיום שטחה של אוקראינה. האם אתה אכן מצאצאי צאצאיו של אותו בעש"ט, אני שואל ומשפת הגוף שלו וטון דבריו ניתן להסיק, כי המרואיין שלי שייט במסלול התשובה שהוא נתן לי פעמים רבות בחייו: "ובכן, סיפור השם הוא חצי נכון וחצי אפשרי. החצי הנכון הוא שהבעל-שם-טוב החליט להפליג לארץ ישראל עם תלמידיו. אלא שמעולם הוא לא הגיע לכאן. ספינתו עלתה על שרטון ליד חופי טורקיה. משמר החופים הטורקי חילץ אותו ואת חסידיו והביא אותם לאיסטנבול. אחרי כמה חודשים הם החליטו לחזור לאוקראינה. עכשיו, מוצא משפחתנו הוא מבולגריה והקשר בין הקהילה היהודית-הטורקית לזו הבולגרית היה הדוק ואינטנסיבי. וכאן אני מגיע לחלק האפשרי של הסיפור: ייתכן שאחד מאבות אבותיי הפך לחסידו של המנהיג היהודי הכריזמטי, בזמן ששהה בטורקיה, ותלמיד הרי הוא כמו בן ומכאן בן-בעש"ט".
גם אם נסתפק רק בחלק הוודאי של הסיפור, הרי שבמשחק 'נדמה לי' היסטורי, די שובה דמיון לנסות ולנחש איך היה מגיב הבעש"ט אם היו אומרים לו: נכון, בגלל הספינה המצ'וקמקת בה הפלגת לא זכית להגיע לארץ, אך יום יבוא ומפקד חיל-הים של הצבא היהודי בארץ ישראל יהיה אחד שיישא את שמך; שם שניתן למשפחתו בעקבות מה שקרה לך, לאחר עליית הספינה שלך על שרטון.
"אגב השם שלי", מעיר אותי בעל הבית מחלומות מנהרת הזמן ההיסטוריים שלי, "מאז ומתמיד חסידי חב"ד מאוד התלהבו מהקשר של השם שלי למייסד החסידות והם אף הזמינו אותי לבקר במפקדה המרכזית העולמית שלהם, ב-'770' בקרואון הייטס שבברוקלין. הקשר החם ההדדי הזה לא הותיר לי הרבה ברירה ואמרתי להם שאני פותח בפניהם את בסיסי חיל-הים, כדי שהם יבואו אלינו בחגים ובכלל".