באחת הסצינות החזקות ביותר בסדרת המופת "צ'רנוביל", משוחחים סגן ראש ממשלת בריה"מ, בוריס שצ'רבינה, והמדען ואלרי לגאסוב, אשר מנע אסון כבד עוד יותר, בעת הפסקה במשפטם של מנהלי הכור הגרעיני. שצ'רבינה פותח את סגור ליבו: "אתה זוכר את אותו בוקר בו התקשרתי אליך לראשונה, עד כמה הייתי לא-מודאג? אני לא מאמין לשום דבר שיוצא מהקרמלין, אבל כאשר אמרו לי שממנים אותי לאחראי על הניקוי ואמרו שזה לא רציני, האמנתי להם. אתה יודע למה?" ולגאסוב משיב בלחישה: "כי מינו אותך לאחראי".
כאשר רואים ובעיקר שומעים את דוד אמסלם, חייבים להגיע למסקנה שאם בנימין נתניהו מינה אותו למשהו – סימן שזה לא רציני. הבריון המילולי חסר המעצורים, גס הרוח, שההישגים שלו מחוץ לפוליטיקה נעים בין אפס לכלום, האיש הזה יקבל לנהל משהו רציני? נתניהו היה נותן לו לנהל את ההשקעות שלו, את הווילה בקיסריה, את הלשכה? ואז מגלים על מה אמסלם הופקד. על המשרד לשיתוף פעולה איזורי – באמת חסר חשיבות. על התיאום בין הממשלה לכנסת – תפקיד פוליטי בינוני.
אבל הרשימה נמשכת. הוא "שר במשרד המשפטים" ובתפקיד זה שמענו עליו עד כה כמי שפיטר מהרגע להרגע את ראש היחידה לתיאום המאבק בגזענות. הוא הממונה על רשות החברות הממשלתיות: מטיח רפש ללא הרף במנהלת הרשות, מיכל רוזנבוים, מתעלם לחלוטין מן הנהלים והמינהל התקין, פועל ממניעים פוליטיים בוטים ומתייחס לכמה מחברות הגדולות והחשובות בארץ כאחוזתו הפרטית. ושיא השיאים: אמסלם מופקד על הוועדה לאנרגיה אטומית, תחום שתמיד היה באחריותו הישירה של ראש הממשלה. וכך יש לנו את בן-גביר על המשטרה ואת אמסלם על האנרגיה האטומית. עוד אחד מן המשפטים שצריך לקרוא שלוש-ארבע פעמים כדי להאמין.
באותה סצינה, שצ'רבינה מגדיר את עצמו כ"אדם חסר חשיבות. קיוויתי שיום אחד תהיה לי משמעות – אך בסופו של דבר רק עמדתי ליד אנשים בעלי חשיבות", הוא אומר וטופל על שכמו של לגאסוב. המדען חולק עליו בהתרגשות: "יש עוד מדענים כמוני. כל אחד מהם יכול היה לעשות את מה שאני עשיתי. אבל אתה – כל מה שביקשנו, כל מה שהיינו צריכים. אנשים, חומרים, גשושיות ירח. מי עוד יכול היה לעשות כאלה דברים? הם שמעו אותי, אבל הקשיבו לך. מכל השרים, מכל הסגנים, מכל הקבוצה של טיפשים צייתנים – הם שלחו בטעות את האדם הטוב היחיד. למען השם, בוריס, אתה היית החשוב ביותר". איכשהו יש לי תחושה, שלא נגלה את זה על אמסלם.