אמנם לאורך השנים גילתה סעודיה עניין מוגבל יחסית בסכסוך הישראלי-פלשתיני וניכרת בה תחושת מיאוס מהעיסוק בסוגיה ובפרט סלידה מהתנהלות ההנהגה הפלשתינית – הן הנהגת הרשות הפלשתינית והן הנהגת חמאס ברצועת עזה. אולם, ריאד מחויבת יותר לסוגיה הפלשתינית בהשוואה לאבו-דאבי, ולו משום מעמדה ותפקידה של סעודיה כמנהיגת המרחב הערבי והמוסלמי (סוני), היותה "שומרת המקומות הקדושים" ויומרתה להנהיג את התהליכים האזוריים. בית המלוכה והמלך סלמאן עצמו (הנאמן יותר לרעיון הפלשתיני לעומת בנו מוחמד, יורש העצר) מחויב להקשיב לקולות מבית המתנגדים לנורמליזציה נוסח הסכמי אברהם (80% מהאזרחים הסעודים), לממסד הדתי (למרות כרסום בסמכויותיו), וגם לרחשי לב הרחוב הערבי בכלל. סעודיה מציגה את קידומו של פתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלשתיני כתנאי לנורמליזציה עימה, והיא דבקה רשמית במימושו על בסיס הפרמטרים של יוזמת השלום הערבית, המבוססת על היוזמה הסעודית. בכירי הממלכה התבטאו, כי מבחינת סעודיה, היוזמה מהווה בסיס למו"מ ואינה תכתיב. על כן מוערך שריאד תצפה לתמורות מצידה של ישראל כלפי הפלשתינים, שאותן היא תוכל לרשום כהישג ממשי המקדם את פתרון שתי המדינות, גם אם באופן מדורג. בכינוס הליגה הערבית בריאד בחודש מאי השנה אמר מוחמד בן סלמאן, כי "הנושא הפלשתיני נמצא בראש סדר היום של הממלכה", תוך אזכור היוזמה הערבית והחלטות בינלאומיות רלוונטיות נוספות בנושא. נכון הוא, שבכירי הממלכה מדברים בשני קולות. השוני בניואנסים בקרב ההנהגה הסעודית - בין יורש העצר לאביו המלך, או לשר החוץ, פייצל בן פרחאן, ואף בין התבטאויות שונות בזמנים שונים ומול קהלים שונים - מביא לידי ביטוי אי-הסכמה בצמרת בית המלוכה ואולי גם רצון לשמר עמימות ומרחב תמרון מדיני. זאת, על-מנת לאפשר לממלכה לנקוט צעדי אינטגרציה מדודים מול ישראל מתחת לדרישה לכונן מדינה פלשתינית, תוך סתגלנות ושימור גמישות כדי שהסוגיה הפלשתינית לא תהווה חסם להסדרה עם ישראל ולקבלת התמורות מארה"ב. מאז כינון הממשלה הנוכחית בישראל ועל-רקע ההסלמה הביטחונית בזירה הפלשתינית והרחבת ההתנחלויות והמאחזים, נרשמה עלייה ניכרת בהיקף ובחומרה של הגינויים מצד סעודיה כלפי מדיניות ממשלת ישראל וכלפי התבטאויות של שרים ישראלים, בדגש מיוחד על עליית השר איתמר בן-גביר להר-הבית. התפתחות זו היא עדות לרצונה של הממלכה להגביר את מעורבותה בנושא, ובד בבד לסמן לממשלת ישראל, כי חופש הפעולה שלה בזירה הפלשתינית הוא מוגבל. מינויו באחרונה של שגריר סעודי שאינו תושב לשטחי הרשות הפלשתינית, אשר ישמש גם קונסול למזרח ירושלים, וכן העברה מחדש של תקציב לבתי החולים במזרח ירושלים, הם איתותים נוספים לישראל, כמו גם לירדן ולרשות הפלשתינית, כי סעודיה מתכוונת להגביר את מעורבותה בנושא הפלשתיני וייתכן אף שבמתחם אל-אקצה. כמו-כן, ריאד ניסתה, אומנם בפרופיל פעולה נמוך, לקדם פיוס/אחדות בין הרשות הפלשתינית ותנועת הפתח לבין חמאס.

ההנהגה הפלשתינית - הרשות הפלשתינית ואש"ף - הפיקה לקחים מהתנגדותה הנחרצת להסכמי אברהם וכעת היא מוכנה לקחת חלק פעיל במהלכים המקדמים נורמליזציה סעודית-ישראלית. הרשות לא השיגה כל תועלת מסירובה להשתתף ביוזמות אזוריות שהותנעו על בסיס הסכמי אברהם. סיבה נוספת היא מעמדה הבכיר של סעודיה במרחב האזורי והמוסלמי: נורמליזציה בין סעודיה לישראל ללא רכיב פלשתיני משמעותי יחליש עוד יותר את העמדה הפלשתינית וידחק את הבעיה הפלשתינית לשולי ההסדרים האזוריים. בראיית ההנהגה הפלשתינית, השתלבות במגעים לקראת נורמליזציה ישראלית-סעודית היא גם דרך לרסן את מהלכי ממשלת ישראל, הנתפסים כמכוונים לחסל את אופציית שתי המדינות. זאת ועוד: השתתפות בתהליך אזורי נרחב אמורה להמחיש את הרלוונטיות של הרשות הפלשתינית, שמאבדת את הלגיטימיות שלה ושל הגישה ההסדרית שבה היא דוגלת, לעומת הלגיטימיות הגוברת בקרב פלשתינים לתפיסת "ההתנגדות" של יריבי הרשות, ובעיקר חמאס. כביטוי לשינוי הגישה, מחמוד עבאס נפגש בסוף יולי עם הפלגים הפלשתינים במצרים בניסיון שנכשל לקדם פיוס ואחדות; בתחילת אוגוסט הוא פגש את עבדאללה מלך ירדן ולאחר מכן נערכה פסגת תיאום משולשת בין המלך עבדאללה, נשיא מצרים עבד אל-פתאח סיסי ועבאס. הנכונות של הנהגת הרשות הפלשתינית לשחק במגרש הנורמליזציה מעידה על ניסיונה למצות את הזדמנות ולעצב מרחב פלשתיני מעודכן, ואף על נכונות למסגרו בהסכם מעבר/ביניים עם ישראל, כדרך להסדר עתידי, המבוסס על פתרון שתי מדינות. השתתפות בתהליך הנורמליזציה, אם תצבור תנופה, תעניק לרשות השפעה על עיצוב התהליך, תשפר את מעמדה מבית ומחוץ ואף תגביר את יכולתה להשיג תמורות ומחויבויות גם מצד ישראל וגם מצד סעודיה.

נורמליזציה עם סעודיה תשפר באופן ניכר את מעמדה האסטרטגי האזורי והבינלאומי של ישראל ויש בה פוטנציאל תמורות רב-ממדיות עבורה. עם זאת, כדי לקדם את הנורמליזציה תידרש ממשלת ישראל להצהרת מחויבות לפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלשתיני, לעקרונות היוזמה הערבית, להימנעות מסיפוח חד-צדדי ולשימור רשות פלשתינית מתפקדת. אם בכך יסתכמו ויתמצו הדרישות מישראל, תתחזק תפיסת הימין הישראלי, שלפיה אין צורך ליישם הסדר בזירה הישראלית-פלשתינית כדי לכונן יחסים פורמליים עם רוב העולם הערבי, וכי ישראל יכולה מעשית (לאו-דווקא פורמלית) להמשיך בצעדי הסיפוח של יהודה ושומרון ואין גורם שיעצור אותה. אולם נראה, כי הרמה ההצהרתית לא תספק את בית המלוכה הסעודי ואת ממשל ביידן. לפיכך, לכינון הנורמליזציה תידרש ישראל ל"חבילה פלשתינית" שתכלול צעדים ממשיים כגון: הקפאתה של הרחבת ההתנחלויות ופינוי מאחזים לא-חוקיים ושטחי מרעה ביהודה ושומרון; הימנעות מכניסות של כוחות צה"ל לשטח A שבשליטת הרשות הפלשתינית, או לפחות צמצומן; חיזוק הרשות הפלשתינית והרחבת מרחב הפעולה שלה; ושמירת הסטטוס-קוו בהר-הבית, בדגש על איסור תפילת יהודים במתחם. הנהגת הרשות הפלשתינית תידרש לחדש את שליטתה, בעיקר בצפון השומרון, ולסגת מהתביעות המוגשות נגד ישראל בבתי הדין הבינלאומיים בהאג. ביידן יתבקש לעמוד בהתחייבויותיו הקודמות כלפי הפלשתינים - פתיחה מחדש של משרדי אש"ף בוושינגטון והחזרת הקונסוליה האמריקנית לענייני פלשתינים במזרח ירושלים. נראה שהחלק הסעודי בחבילה יהיה סיוע כלכלי משמעותי, שיחלץ את הרשות הפלשתינית מפשיטת רגל ויקדם פרויקטים לשיפור הכלכלה, אספקת אנרגיה ומים, תעסוקה ומרקם החיים של הפלשתינים. ממשלת ישראל, לבטח בהרכבה הנוכחי, תתקשה לספק את הרכיבים האלו בחבילה הפלשתינית. לא רק זאת: ייתכן שרף הדרישות מישראל יגיע לתביעה להעביר אזורים משטח C שבשליטת ישראל לשליטת הרשות הפלשתינית ואחריותה. זאת, כהוכחה לשינוי כיוון של ממשלת ישראל - מביצוע צעדי סיפוח זוחל ליצירת התנאים להסדר עתידי, המבוסס על רעיון שתי המדינות. יש לראות בהסכם הנורמליזציה המתגבש הזדמנות לחלץ את ישראל (שלא מצליחה לחלץ את עצמה) מהמדרון התלול שבו היא גולשת למציאות של מדינה אחת (מצב שמתנגד לו רוב הציבור בישראל). לשם כך נדרש לקדם הסדר מעבר עם הרשות הפלשתינית ובמרכזו העברת שטחים יותר מסמלית, קרי 30%-15% משטח C, לשליטת הרשות, לצד הקפאת הבנייה בהתנחלויות שמחוץ לגושים וממזרח לתוואי המכשול הביטחוני, וכן הסרת המאחזים הלא-חוקיים. לביצור צביונה של ישראל - יהודית, דמוקרטית ובטוחה - התכלית היא בלימת הגלישה למציאות של מדינה אחת, באמצעות צעדי היפרדות מדינית, גאוגרפית ודמוגרפית מהפלשתינים. הסדר שיכלול העברת שטח לשליטה פלשתינית יגדיל את התמורות לישראל מצד סעודיה ויפתח את הדלת להשתלבותה באזור, אולם יהיה אפשרי רק כפוף לשינוי הרכב הממשלה בישראל.