אירן קרובה לנשק גרעיני יותר מכפי שהייתה אי-פעם, והיא עשויה לקבל לכך הכשר – במפורש או בשתיקה – מצידה של ארה"ב. זה קורה במשמרת של בנימין נתניהו, שהציב את המאבק בגרעין האירני בראש סדר העדיפות שלו (עד שהחליט שחשוב יותר להיאבק בשלטון החוק). זהו הכישלון הביטחוני החמור ביותר בתולדות המדינה, הרבה יותר מאשר מלחמת יום הכיפורים, גם בגלל שמדובר בסכנה קיומית, וגם בגלל שמי שנכשל במניעתה – הוא זה שהתריע מפניה ללא הרף. הטרור גובה כיום יותר קורבנות מאשר בשנה כלשהי מזה 18 שנים. עד כה נרצחו 35 בני אדם, שזה אומר קצב שנתי של 53 נרצחים; ב-2005 נרצחו 56 בני אדם. בשנה שעברה, של ממשלת בנט-לפיד, נרצחו 33 בני אדם והיא הייתה המדממת ביותר מאז 2005. אם חלילה יימשך הקצב הנוכחי, המספר יהיה גבוה ב-60% מאשר אשתקד. הטרור היהודי מרים ראש, בחסותם הגלויה של שרים וחברי כנסת. המשמעות כפולה: צה"ל צריך לטפל בנוער הגבעות במקביל לגוב האריות, ונוצר מעגל דמים של נקמנות משני הצדדים. הרשות הפלשתינית נמצאת על סף קריסה, והממשלה אינה עושה דבר כדי למנוע זאת; דומה שיש בה מי שאף מייחלים לדחוף אותה אל מעבר לצוק. זאת, למרות שבלי הרש"פ – מושחתת ותומכת טרור ובלתי מתפקדת ככל שתהיה – המצב הביטחוני והמדיני של ישראל יורע משמעותית. הממשלה פועלת לחיסול ההיתכנות של פתרון שתי המדינות, אינה מציעה חלופה ואינה מסבירה כיצד בכוונתה לנהל את הסכסוך. התוצאה: יאוש פלשתיני גובר המתדלק עוד יותר את הטרור.

מאז 2017 נרשמה עלייה עקבית במספר הנרצחים בישראל בכלל ובחברה הערבית בפרט: 121 נרצחים באותה שנה, מתוכם 79 ערבים; 161 נרצחים ב-2021, מתוכם 125 בחברה הערבית. ראש הממשלה באותן שנים היה בנימין נתניהו – תזכורת לאיתמר בן-גביר המדבר על "הזנחה של שנים רבות". ממשלת בנט-לפיד הפעילה את תוכנית "מסלול בטוח" למאבק בפשיעה במגזר הערבי ובמקביל החלה להזרים אליו מיליארדי שקלים, כדי לסגור פערים עצומים בחינוך וברווחה המזינים את הפשיעה. בשנה שעברה, כולה של אותה ממשלה, ירד מספר הנרצחים הערבים ל-106, ובהתאמה ירד מספר הנרצחים הכולל ל-140 – ירידה ראשונה ומשמעותית (15% ו-13% בהתאמה) לאחר שנים רצופות של עלייה. איתמר בן-גביר – שנטל חלק בהסתה השקרית נגד העברת הכספים למגזר הערבי – הפסיק מיידית את "מסלול בטוח" ולא יישם תוכנית חלופית. בצלאל סמוטריץ' הקפיא כספים לרשויות הערביות. לשניהם יש עבר של התבטאויות גזעניות בוטות, והם לא היחידים בקואליציה הנוכחית. שר העבודה, יואב בן-צור, תכנן להפסיק את בחינות ההסמכה של משרדו בערבית. כל מאודה של הממשלה הזאת אומר: דם ערבי שווה הרבה פחות מאשר דם יהודי. בן-גביר אמר זאת במפורש השבוע. נכון לכתיבת שורות אלו, נרצחו השנה 160 ערבים – דהיינו 51% יותר מאשר בכל 2022; הקצב השנתי הוא 240 נרצחים – פי 2.3. במחצית הראשונה של השנה נרצחו 29 יהודים, זינוק של 61%; המספר ממשיך לעלות, במיוחד במלחמות בין ארגוני הפשיעה. מי שחשב ש"בסך-הכל ערבים הורגים את אחד השני" (ואולי אף חיכך את ידיו בהנאה), מגלה שהאלימות אינה מכירה בהבדלים אתניים; להפך: לעיתים קרובות היא גורם המאחד ביניהם. הדבר היחיד שהשתנה השנה לעומת אשתקד הוא הממשלה. ממשלה המנסה לבצע הפיכה משטרית, הגוררת הפגנות ענק המסיטות את המשטרה מן המאבק בפשיעה (ולא, המוחים לא אשמים; זו אשמת הממשלה ואין בלתה). ממשלה שהעומד בראשה אינו מוכן להתחייב שיישמע לפסיקת בית המשפט העליון. ממשלה שחברים בה מתחרים ביניהם בהשתלחויות בגורמי האכיפה והשפיטה. ממשלה בה איומים וסחטנות הם מטבע עובר לסוחר. אז אם כך נראית הממשלה, מה הפלא שכך נראית המדינה?

החברה בישראל מעולם לא הייתה קרועה ושסועה כמו היום. היא עברה את משבר השילומים עם גרמניה, על גילויי האלימות שהיו בו. היא עברה את משבר מלחמת שלום הגליל, על הרצח הפוליטי שהיה בו. היא עברה מלחמות ופיגועים שגבו את חייהם של רבבות. היא עברה ייסורי קליטה כלכליים וחברתיים. היא עברה את הקורונה על כל מתחיה ונזקיה. בכל אלו לא היה הפילוג כה עמוק, קוטבי ואולי חלילה בלתי הפיך כמו היום. והכל יציר כפיה של הממשלה הנוכחית. מי שמדבר על מאבק ימין-שמאל, על ישראל הראשונה מול השנייה, על האליטות הישנות מול החדשות, על דתיים-חילוניים – זורה חול בעיניים. המאבק הוא אחד ויחיד: בין הקמים על הדמוקרטיה לבין המגינים עליה. בין מי שסבורים ששלטון הרוב הוא עריצות הרוב, לבין מי שדבקים בשימור כללי המשחק. בין מי שחושבים שהם מעל החוק, לבין מי שדורשים שוויון בפני החוק. בקרב המתנגדים להפיכה המשטרית יש אנשי ימין מובהקים וחובשי כיפות סרוגות לא מעטים. יש ביניהם יזמי היי-טק ומנכ"לים עתירי שכר, כמו גם בעלי הכנסות ממוצעות ועובדים מן השורה. כל הסקרים מלמדים על רוב מוצק נגד ההפיכה, ודאי במתכונתה החד-צדדית והדורסנית, רוב הכולל לא מעטים מבין מצביעי הליכוד. אבל את מובילי ההפיכה זה לא מעניין. החורבן הזה רשום על שמם לדראון עולם.

מי שגרם למאות ואלפי אנשי מילואים לצאת לרחובות, הוא אך ורק הממשלה שמנסה להחריב את הדמוקרטיה. מי שגרם למאות בעלי תפקידים בכירים במילואים להודיע שיפסיקו להתנדב, הוא אך ורק הממשלה העלולה להוביל אותם באזיקים להאג. בניגוד להסתה נגדם, אנשי המילואים אינם מחוללים הפיכה צבאית. להפך: הם נלחמים על הדמוקרטיה. הממשלה הזאת איננה רק הראשונה בהיסטוריה המחוללת אנרכיה נגד שיטת הממשל שהעלתה אותה לשלטון. היא גם הראשונה בהיסטוריה הגורמת לאנשי צבא להגן על הדמוקרטיה מפני מי שמנסים להשתמש בה כדי להרוס אותה. והיא גם הראשונה בהיסטוריה שחברים בה ובסיעותיה תוקפים בפרהסיה ובגסות את הצבא, כוחות הביטחון ומפקדיהם – ואשר העומד בראשה נותן להם רק גיבוי חלקי, מהוסס ומאוחר. אותה ממשלה גם עלולה להיות זאת שתקבור סופית ורשמית את עקרון צבא העם. נכון, רבות מקודמותיה זנחו בפועל עיקרון זה, אך לפחות ניסו – או העמידו פנים שהן מנסות – לשמר אותו בצורה חלקית: מכסות גיוס לחרדים, שירות לאומי כתחליף לגיוס. בממשלה הנוכחית הדרישה מבפנים היא חד-משמעית וחד-כיוונית: פטור גורף, אולי אפילו תוך מתן הטבות למשתמטים הדומות לאלו של המשרתים. שהרי דין המתים בסמטאות עזה כדין הממיתים עצמם באוהלה של תורה (אם כי כדאי להזכיר, ש"אדם כי ימות באוהל" הוא אבי-אבות-הטומאה). איש אינו יודע מה תהיה המשמעות של שילוב שתי תופעות חסרות תקדים אלו – גם מיטב אנשי המילואים הסבורים שממשלתם אינה ראויה שישרתו אותה, וגם שחרור מוחלט מכל חובה של שכבה שלמה בציבור היהודי. מה זה יעשה למשרתי החובה והקבע. מה זה יעשה למיועדים לגיוס. מה זה יעשה לציבור בעורף. את התשובה אנחנו עלולים לגלות, מאוחר מדי ובמחיר דמים כבד, במלחמה הבאה.

הדולר עומד (נכון לאתמול) על שער זהה לשערו מול האירו והליש"ט בתחילת השנה; מול השקל הוא התחזק ב-7.1%. המשמעות היא, שלמעשה לא הדולר הוא שהתחזק, אלא השקל הוא שנחלש; בשורות טובות ליצואנים, בשורות רעות לכל שאר הישראלים ולממשלה הלווה סכומי עתק בשוקי חו"ל. מדד ת"א-35 עלה (שוב, נכון לאתמול) ב-3.8% מתחילת השנה. בניו-יורק עלו מדד סטנדרד אנד פור ב-16% ומדד נסדא"ק ב-39.5%; מדד יורונקסט של בורסות אירופה טיפס ב-13%. המשמעות היא, שהבורסה הישראלית משתרכת הרחק מאחור. ההשקעות בענף ההיי-טק, הקטר מספר אחת של הכלכלה הישראלית, צונחות מאז תחילת השנה. במחצית הראשונה הן הסתכמו ב-3.7 מיליארד דולר – 68% מאשר בתקופה המקבילה, 31% פחות מאשר במחצית השנייה של 2022 והסכום הנמוך ביותר מאז 2018. וזה לא המשבר העולמי בענף: החלק שלנו בכלל השקעות ההיי-טק העולמיות צנח השנה במחצית – מ-4% ל-2%. כלומר: אכן יש פחות השקעות בהיי-טק, אבל החלק היחסי שלנו בהן צונח בצורה דרמטית. הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, שירה גרינברג, עדכנה כלפי מטה את תחזיות הצמיחה: 2.7% השנה לעומת תחזית קודמת ל-3%, ובשנה הבאה – 3.1% לעומת 3.2%. בשנת 2022 צמח המשק הישראלי ב-6.5%, וברבעון האחרון שלה – בשיעור שנתי של 5.8%. קרן המטבע צופה צמיחה עולמית של 2.8% השנה ו-3% בשנה הבאה, לעומת 3.4% אשתקד. במדינות המפותחות, שישראל נמנית עליהן, המספרים נמוכים משמעותית: 2.7% בשנה שעברה, 1.3% השנה, 1.4% בשנה הבאה. ישראל במצב סביר ואולי אפילו טוב, אבל זה בזכות שנת 2022 המצוינת – השנה של ממשלת בנט-לפיד. ההישג המשמעותי היחיד הוא הירידה באינפלציה, אשר הגיעה אשתקד ל-5.2% - שיא של 20 שנה, כחלק מההתפרצות האינפלציונית העולמית (וכמחצית בלבד משיעורה בארה"ב, בריטניה וגוש האירו). גרינברג צופה השנה אינפלציה של 3.2% בלבד. אבל את ההישג הזה יש לייחס בראש ובראשונה למדיניות הריבית של נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, שספג בעטיה חרפות וגידופים מאנשי הממשלה הנוכחית (ואשר כנראה ישלם באי-הארכת כהונתו על אזהרותיו מפני השלכות ההפיכה המשטרית). תרומתה של הממשלה הייתה שולית ביותר – קצת קיצוץ במיסים – ומזיקה: הגרעון כבר עומד על 1% תוצר, כאשר היעד לשנה כולה הוא 1.1% וההכנסות ממיסים צונחות במיליארדי שקלים. וזאת אותה ממשלה המעניקה מיליארדים למגזר החרדי שתרומתו למשק היא שולית במקרה הטוב, ואשר בין היתר קיצצה לשם כך 100 מיליון שקל מתקציב רשות החדשנות. וזאת אותה ממשלה בה השר המופקד על רשות החברות הממשלתיות משתק את פעילותן ומשתלח בצורה שלוחת רסן במנכ"לית הרשות. כך הורסים את המשק, מהמסד ועד הטפחות.

ההפיכה המשטרית, המכונה בלשון מכובסת "הרפורמה המשפטית", היא אבן הפינה ואבן הראשה של קריסת המערכות אליה מתקרבת המדינה, שמונה חודשים לתוך כהונתה של הממשלה ה-37. הפיכה הנובעת משילוש בלתי-קדוש בעליל: ראש הממשלה המבקש להיחלץ ממשפט פלילי, מפלגות תיאוקרטיות שהדמוקרטיה היא לצנינים בעיניהן ופוליטיקאים משיחיסטים החיים בעולם של הזיות. וכך יש לנו ממשלה המקדישה חלק ניכר מזמנה למהלכים אנטי-דמוקרטיים בעליל במקום לחייהם ורווחתם של אזרחי המדינה. ממשלה שהעומד בראשה מבלה יום שלם בתרגילים על הוועדה לבחירת שופטים במקום בטיפול בגרעין האירני. ממשלה המנסה להשתלט על הספרייה הלאומית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל ומשטרת ישראל. ממשלה השואפת להטיל פיקוח פוליטי על ערוצי הטלוויזיה. ממשלה הדורסת ברגל גסה כל נורמה שלטונית והרומסת בעין גבוהה כל דעה שונה. זו הסיבה לקרע החברתי. זו הסיבה לירידה בכשירותו של צה"ל. זו הסיבה להרעה בביצועי המשק. זו הסיבה לסכנת הירידה בדירוג האשראי של ישראל. זו הסיבה שהרמטכ"ל צריך לעסוק בנטישת הטייסים במקום באיומי הטילים. זו הסיבה שהמפכ"ל צריך להתמודד עם שר עבריין במקום עם העבריינים ברחובות. זו הסיבה שראש השב"כ צריך להזכיר לדרג המדיני מהן מגבלותיו של שירות חשאי במדינה דמוקרטית. זו הסיבה למהלכים גזעניים המאיימים להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד. מדינות קורסות מבפנים יותר מאשר מבחוץ; ראו אירן, ברית המועצות, מזרח גרמניה, יוגוסלביה ועוד ועוד. בגוף האדם, קריסת מערכות היא הפסקת פעולתן של לפחות שתיים מבין ארבע המערכות החיוניות ביותר: הלב, הריאות, הכליות והמוח. במצב כזה, הגוף כולו מצוי בסכנת חיים מיידית וחמורה מאין כמותה. גם למדינה יש ארבע מערכות חיוניות ביותר: הביטחון, הכלכלה, מערכת המשפט והלכידות החברתית. אם שתיים מהן קורסות – הסכנה לקיומה היא מיידית וחמורה מאין כמותה. קריסת מערכות הגוף היא תוצאה של אירוע חיצוני ובוודאי בלתי רצוני – חבלה, מחלה, זיהום. לעומת זאת, על ישראל מאיימת קריסת מערכות שהיא תוצר של פעולות פנימיות ולגמרי רצוניות של ממשלתה. הממשלה הזאת חייבת ללכת לפני שתחסל את המדינה.