מקובל לומר שלמידת חומר לימודים, הנעשית הרבה לפני המבחן, יש מצב שתשכח - זו למשל דוגמה מצוינת לדחיינות. דחיינות היא תופעה אנושית שכיחה בכל הגלובוס ולא רק בישראל. בספרדית מכנים אותה Mañana שפירושה מחר. ובישראל נאמר "אחרי החגים" או "אחרי שבת", תמיד ניתן למצוא תירוץ כדי להימנע ממשימות בכלל ומשימות לימודים בפרט. מה שנקרא "תירוצים כמו חול ואין מה לאכול". כל אחד ואחת מכירים את זה, כשיש מצב פחות נעים, יש נטייה לדחות את ההתמודדות איתו למועד מאוחר יותר. יותר קל לדחות מלהתמודד. כך גם לימודים. למידה אמיתית מכילה קשיים והתמודדות ולכן קיימת הנטייה לדחות אותה. זו הסיבה שרוב האוכלוסייה הסטודנטיאלית כמו גם תלמידי ותלמידות בית הספר דוחים למידה למבחן לסוף הסמסטר או המחצית, ולקראת המבחן עצמו. זה דומה לנטייה למלא את מיכל הדלק במכונית כשהנורה כבר נדלקת. הרצון להימנע מדחייה ולבצע את הנדרש, הוא רצון אנושי, לעמוד בביצוע המחויבויות שלקחנו בזמן. משום מה הוא לא תמיד מצליח. ננסה לפרק ולהבין את הסיבות ובעיקר למצוא את הפתרונות הראויים. חשוב להתייחס לדחיינות כהרגל מגונה שיש לעקור. הרגלים הם פרמטרים המפעילים את המוח באופן אוטומטי. אוטומציה זו לא מאפשרת חשיבה מודעת על כל הפרטים. אך יש אפשרות להשתמש בטכניקות ספציפיות ולא מסובכות כדי להתמודד עם הדחיינות. ישנן אסטרטגיות פשוטות שניתן להשתמש בהן כדי להשתלט על הדחיינות:

למידה, במנות קטנות"

דחיינות מלווה את רוב משימות החיים. בלמידת נושא חדש, הדחיינות עלולה להיות הרסנית. למידה של נושא חדש דומה לבניית מגדל. המידע הוא הלבנים, וחשוב שיהיה זמן לאפשר לחומר שבין הלבנים להתייבש כדי שהמבנה יהיה יציב. כאשר נשב ללמוד רק שבוע לפני המבחן, רמת ההבנה שלנו לעולם לא תהיה דומה להבנה שתושג על-ידי למידה בנחת, לאורך כל הסמסטר או המחצית, ב"פרוסות קטנות".

זמן מבוזבז

למידה לא יעילה, כאשר הנייד פתוח ובו עידכונים שוטפים מהרשתות, בליווי הפסקות קפה ארוכות מידי, מענה לטלפונים וכדומה. הפסקות האלה מכונות לא בכדי "כיף מבוזבז" (low density fun). הפתרון הוא לנצל את זמן הלמידה באופן מיטבי, ואז לאפשר לעצמך כיף אמיתי שמגיע לך עבור הלמידה המצוינת שהשגת מבלי להרגיש אשמה. ההמרה של כיף משמעותי בכיף מבוזבז גורמת מחד להפסקות רבות לא מתוזמנות, המזיקות לרצף הלמידה ולאיכותה וגם לא ממלאות לחלוטין את תחושת הפרס והכיף שאפשר להשיג בסוף היום אחרי למידה משמעותית. הפתרון - ביצוע חוזה עצמי עם ההתחייבות אישית: לקבוע מספר שעות יעיל - 8-7 שעות לימוד מלאות ללא הפרעות יתוגמלו בבילוי אמיתי בסוף יום הלמידה. וזאת ללא אשמה. לראות סרט שרציתם, לפגוש חבר/ה, ללכת למסעדה - אפשר אבל רק לאחר שהרווחתם את הזכות לכך בלמידה אפקטיבית.

הגדרת משימות

לפני תחילת הלמידה, יש לקבוע את המשימות היומיות, ולעשות כל מה שניתן כדי לעמוד בכך. לשם כך חשוב לבחור את המשימות תוך מחשבה ושיקול דעת ותוך התחשבות במה שבאמת ניתן לסיים באותו היום. בעיקר לשים לב למשימות שלא תמיד תלויות בכם. למשל ניתן להציב משימה לסיים מספר שאלות מסוים או מספר עמודים בספר אבל לא להציב משימות שהאחריות לביצוען לא תלויה בכם. דוגמה מתחום המכירות, שתסייע להמחשה - ניתן להתחייב לקיים 20 שיחטת טלפון אך לא בהכרח לסגור 5 עסקות מכירה. כך גם לא בהכרח נצליח לזכור 40 הגדרות, או לפתור תרגילים מורכבים. במשימות לימודיות כאשר נדרשת רמת הבנה גבוהה לא תמיד נוכל להציב כמטרה להבין, לזכור, לפתור משהו. נוכל להתמודד עם משימה מורכבת שייתכן שההבנה וההצלחה בה עשויות לקחת זמן רב יותר.

זמן סיום

לקבוע זמן לסיום הלמידה היומית ולעמוד בכך. הידיעה שבשעה מסוימת, 16:00 או 18:00 הלמידה מסתיימת, תאפשר לכם לעמוד בכך בקלות רבה יותר. למשל א.נשים בעלי משפחה או עיסוקים חשובים אחרים, מנצלים טוב יותר את הזמן המושקע בלמידה. בנוסף כאשר יודעים את שעת הסיום קל יותר לנטרל שיחות טלפון או מטלות אחרות לשעת הסיום.

שיטת פומדורה:

ללמוד 25 דקות ברצף ללא הסחות דעת. ואז לקחת 5 דקות הפסקה. לתכנן כמה כאלה ניתן לעשות ברצף, למשל 5-4 ואז הפסקה של חצי שעה וחוזר חלילה. הלמידה תתבצע ברצף וללא הפרעות ותהיה משמעותית ואפקטיבית.