ברגע אחד נגזר עלינו לדבר עם הילדים על מלחמה. הילדים שומעים וקולטים הכל. בכל גיל (אפילו בגיל שנתיים!). הם קולטים את הטון והדאגה מסביב. אבל הם מתקשים לתפוס למה, וכאן התפקיד שלנו ההורים לתווך להם.
אם הילד קטן מאוד, מתחת לגיל 4, חשוב לתת לו את תחושת הביטחון, להשתדל לא להביע ולהגיב בבהלה וחרדה לידו, לחבק ולחייך ככל שניתן. עם ילדים גדולים יותר (כבר מגיל 4 ומעלה), אפשר וחשוב לתקשר את המצב.
כיצד עושים זאת? כמה נקודות חשובות:
התאמה לילד
חשוב להסביר מה קורה, אבל בהתאמה לגיל הילד ולילד עצמו. כלומר, קודם כל לראות מה הוא יודע ושואל. כשאנחנו מסבירים, חשוב לא להשתמש ביותר מידי מילים, או במילים מסובכות, אלא לעשות את זה כמה שיותר פשוט (ברמה של פסקה, או של 5 דקות). במהלך השיחה לעצור ולראות אם הילד הבין, או מה היה רוצה לשאול או לשתף (זה לא מונולוג...). חשוב לתת לילד תשובות מלאות לשאלותיו גם אם הן חוזרות על עצמן, משום שהחזרתיות עוזרת להבין ולעכל.
לגיטימציה לרגשות
חשוב לא לבטל את הרגשות והתחושות של הילד, או את מה ששמע או ראה. אפשר להגיד משפטים מכילים כמו: "כן, היו הרוגים, וזה באמת עצוב ומפחיד". צריך להבין שקיימת פה התמודדות עם אירועים נוראיים שאין לנו שליטה עליהם וזה יכול לעורר חרדה. לצד זאת חשוב להגיד משפטים שמכניסים לפרופורציות ולהבהיר שלא מדובר בסוף העולם (כמו: "המדינה כבר עברה הרבה מלחמות ונצחנו בהן").
עוגני ביטחון
בעת מתן ההסבר לתת מידע על מה שומר עלינו (כיפת ברזל, החיילים), גם כאן בהתאמה ליכולות הילד להבין, במטרה להקנות ביטחון.
מה לא להגיד?
משפטים כמו "הכל בסדר" לא יעזרו כשהילדים רואים שהמצב אינו כמו תמול שלשום. הם גם לרוב מפרשים את המצב נכונה ממסרים שהם קולטים מהסביבה. המתקת המציאות תבלבל את הילד ותגרור לחוסר אמון.
מה אפשר לעשות בנוסף כדי להפחית את החרדה?
שמירה על שגרה
כדי לצמצם את הסיכון לחרדה חשוב לשמור על שגרה כמה שיותר. הפרעה בסדר היום מלחיצה ומבלבלת ילדים, במיוחד אם השינוי נובע מפחד של ההורים. גם הרגלים קטנים כמו סידור מיטה, ארוחות, ספורט, חשובים.
מערכות יחסים
מחקרים מצאו שבדידות מזיקה לנו יותר מעישון. ושמערכות יחסים הם הגורם מספר אחת באושר. לכן השקיעו בכך בתקופה זו. בין אם זה אתכם ההורים או האחים, ובין אם משפחה מורחבת או חברים. אם ישנן מסגרות לשלוח את הילדים, אם חוגים מתקיימים לשלוח גם כן, זה חשוב לנפש.