אומרים שבעת אסון כל מדינה מקבלת סיוע הבא למלא חוסרים: ישראל שולחת צוותי חילוץ ורופאים, ומקבלת מנהיגים (
ג'ו ביידן,
עמנואל מקרון, אולף שולץ, רישי סונאק, ג'ורג'ה מלוני, אורסולה פון-דר-ליין ועוד). בשבוע השלישי למלחמה, זה מה שהכי חסר לנו. הציבור ממשיך להפגין עמידות מדהימה ואחדות מופלאה. צה"ל חזר לעצמו, עושה את העבודה ונראה דרוך ומוכן לשלב הקריטי של הלוחמה הקרקעית. אבל ה
ממשלה – עקבותיה נעלמו. כל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש להתקשר 00-1-202-456111 ולבקש את החדר הסגלגל.
הממשלה ה-37 והעומד בראשה חייבים לעוף ביום שאחרי סיום המלחמה. לא רק בגלל אחריותם – הישירה והעקיפה, האישית והקיבוצית – ליום הנורא ביותר בתולדות המדינה מאז הקמתה, ליום השחור ביותר בתולדות העם היהודי מאז 1945. אלא גם בגלל מה שעשו,
או ליתר דיוק לא עשו, מאז 7 באוקטובר. תראו מה אמרו השבוע אנשים שממש אינם נחשדים בשמאלניות ובשנאת
בנימין נתניהו. יו"ר מרכז השלטון המקומי,
חיים ביבס מהליכוד: "חלק מהשרים ירדו למחתרת, רוב המשרדים לא מתפקדים, מישהו פה איבד את זה לגמרי".
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, בחירה אישית של נתניהו: "התמונה המתקבלת מהשטח בעייתית ומשקפת פערים משמעותיים. פעולות הממשלה הנעשות בימים האחרונים, אין בהן די".
איך לכל הרוחות נכנסנו למלחמה הזאת בלי שום תוכנית לטיפול ביישובים, בעורף ובכלכלה? הרי חמאס עשה את מה ששנים אומרים לנו שיעשה חיזבאללה. איך זה שבשום מקום – לא במשרד הביטחון, לא במשרד האוצר, לא במשרד החינוך, לא במשרד הפנים, לא באיזשהו מבין שלל המשרדים – לא הייתה תוכנית מגירה? אז נניח שהיו מתכוננים למלחמה עם חיזבאללה; לכל הפחות היה על מה להתבסס. אבל בפועל – כלום, נאדה, אפס ושום דבר.
ואז מתברברים שבועיים וחצי על הטיפול במשק, ויוצאים עם תוכנית כושלת ומלאת חורים, וממשיכים להתברבר, ועד עכשיו אין תוכנית ואין סיוע ואין בטיח, ועובדים נשלחים הביתה לחל"ת, ועסקים לא רואים שקל, ולא דואגים למימון המלחמה. ואז מגלים שאין מספיק חדרי מלון, או שבעצם יש אבל לא יודעים את זה, ומדברים על הקמת מחנות פליטים לישראלים בישראל, ואוספים תרומות מהציבור למי שאיבדו הכל, ומקימים 20 מוקדים שונים לטיפול ובעצם לא מטפלים בכלום. ואז מתברר שאין תוכניות ללמידה בחירום, ואיש לא חשב להתאים את לקחי הקורונה למשבר ביטחוני, ואיש לא הכין מעטפת פסיכולוגית לילדים, ואיש לא תכנן כיצד להפעיל את המשק כאשר הילדים בבית.
בצורה הזאת ועם הנהגה כזאת לא ננצח במלחמה. האסון הממשמש ובא הברור ביותר הוא בתחום הכלכלי, עם משבר שגדול פי 100 על מידותיו של
בצלאל סמוטריץ, ועם נתניהו שמפקיר לחלוטין את הזירה הזאת במקום לכפות על סמוטריץ' קבינט כלכלי עם מיטב המוחות מהארץ ומהעולם (
יואב גלנט, עם 33 שנות ניסיון צבאי,
מקיף את עצמו במומחים; סמוטריץ, עם אפס שנות ניסיון בכלכלה, כנראה לא צריך אותם). כאשר ננצח בשדה הקרב, אבל המשק יהיה הרוס – לא עשינו כלום. ואתם יודעים מה? עם נתניהו ההססן והפלגן, הטרוד בעתידו הפוליטי ושמוכן לקחת אחריות רק על הניצחון, אנחנו עלולים גם לא לנצח בשדה הקרב.