כאשר לוי זרודינסקי (זורע) עלה מאוקראינה לארץ ישראל בשנת 1925, הוא לא יכול היה לדמיין שהחזון והיוזמה שלו יוגשמו בקיבוץ אחד בנגב. הוא לא תיאר לעצמו שהקיבוץ הקטן הזה יהפוך עם השנים למעצמת דפוס בישראל ובין בתי הדפוס המתקדמים בעולם.
לוי, שהיה ציוני נלהב, יזם ואיש תעשיה, התיישב בעיר חיפה והקים בה בית דפוס מצליח. בנו האידיאליסט והנועז בן ה-18, לזר זורע, היה אחד מקבוצת החלוצים שהקימו את קיבוץ בארי. במבצע חשאי, במוצאי יום כיפור, 6 באוקטובר 1946, עלו על הקרקע ברחבי הנגב לזר זורע וחבריו החלוצים והקימו בן-ליל 11 ישובים חדשים. היישובים הללו וביניהם קיבוץ בארי, נקראו מאז "11 הנקודות" והיו משמעותיים מאוד בחיזוק ההתיישבות היהודית בנגב.
חברי הקיבוץ הצעיר חיפשו מקור פרנסה יציב שייתן ביטחון כלכלי ליישוב שנמצא ממש צמוד לגבול ישראל עם עזה. זורע, שראה את הצלחת בית הדפוס של אביו, יזם יחד עם שלושה חברים נוספים את הקמת בית דפוס הראשון בנגב. הרעיון של מפעל דפוס היה מאוד לא מקובל בתנועה הקיבוצית; אך לזר וחבריו התעקשו ובית הדפוס קם ונהיה לאחר שיחות מרובות בין חברי הקיבוץ ובאישורם. אביו המנוסה של זורע התגייס לתמוך ולעודד וכך גם הסוכנות היהודית, כדי להבטיח את שגשוגו של המפעל הקיבוצי.
יגאל זורע, בנו של לזר, מספר על ההתחלה מכמעט כלום: "הדפוס היה בהתחלה לא יותר מבית אבן נטוש ובו מכונת דפוס בלט אחת, סדרייה שאותיות העופרת שלה נרכשו במחיר מציאה וכריכיה צנועה. הדפיסו בו בהתחלה טפסים פשוטים ביותר וכמה מסמכים של מוסדות המדינה החדשה".
יגאל מספר איך עבד כנער עבד בסידור אותיות העופרת בבית הדפוס, לפני שעבר לעבודה בפרדס שהיה "נחשב" יותר. לאחר שירותו הצבאי הוא המשיך את המסורת המשפחתית, ולאחר לימודי עיצוב גרפי בבצלאל השתלב בדפוס בארי, שם עבד כ-50 שנה והוביל כמעצב בכיר את כל המעבר מגרפיקה ידנית לממוחשבת.
עם השנים חברי בארי לא הפסיקו להמציא ולפתח המצאות חדשניות, רעיונות חדשים ודרכים לשכלל ולהגדיל את טווח השירותים שנתן בית הדפוס לכל עסק, חברה או ארגון שנזקקו לשירותיו. כך בית הדפוס הלך וגדל, עבר למבנה קבע, שגם הוא גדל ומדי כמה שנים השתנה לפי הצורך. עם השנים בית הדפוס של קיבוץ בארי פרנס עוד ועוד תושבים מכל רחבי עוטף עזה.