אז ראינו את נתניהו ממשיך להפקיר את הכלכלה בידיים בלתי אחראיות (סמוטריץ' גם מנסה כמעט בכוח להדליק את יהודה ושומרון בהתנגדותו להעברת כספי המיסים לרשות הפלשתינית, שפעילותה חיונית למניעת פתיחת חזית שלישית) וראינו אותו עסוק בבריחה מאחריות. מעל לכל אלו, נתניהו עוסק בעיצומה של המלחמה בפוליטיקה שמטרתה להבטיח את הישרדותו. הוא לא מוכן לגעת בשולי-השוליים של קואליציית ה-64: לא להזיז את סמוטריץ, לא להעיף את איתמר בן-גביר (שכנראה מרגיש ממש לא טוב עם השקט היחסי ביו"ש ובקרב ערביי ישראל), לא לסגור משרדים מיותרים, לא להוריד את הרפורמה המשפטית מסדר היום, לא להקים ממשלת אחדות אמיתית.
השבוע, כמעט ללא תשומת לב, התפטרו ממטה החטופים ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, ומי שהיה מתאם השבויים והנעדרים דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד.
מידן הסביר, שהתברר לו שלמעשה הוא אמור לשמש כשכפ"ץ נוח (כלשונו) לנתניהו ושכך פועל המטה: להגן על נתניהו. בהקשר זה נזכיר את המינוי ההזוי של גל הירש למתאם השבויים והנעדרים – אדם שהיה ברשימת הליכוד לכנסת, חסיד פומבי נלהב של נתניהו ומי שיש סיכוי לא מבוטל שיישלח לכלא על עבירות מס.
לא שכחנו את התקרית בה הופיע במפתיע, במפגש הראשון של נתניהו עם המשפחות, מישהו לא מוכר, אשר הביע עמדה מנוגדת לזו של כל יתר המשפחות ואשר קיבל דברור בידי ארגון הימין "חוננו". האם אני מאמין שהאיש הזה נשתל בידי סביבתו של נתניהו? אין הוכחות; אני לא יכול לפסול זאת. בקיצור: קודש הקדשים הזה, חייהם של תינוקות וקשישים, גם הוא זירה פוליטית מבחינתו של נתניהו. על זה לבד, על זה לבד, הוא צריך לעוף.
מתי? לכאורה בסוף המלחמה. אבל יותר ויותר נוצר החשש, שנתניהו אינו כשיר להנהיג את ישראל במלחמה קשה זו. אני לא מכיר תקדים בו אדם המואשם בעבירות שחיתות חמורות מנהל מלחמה. נתניהו הוא האחראי מספר אחת למחדל, בשל מדיניותו ארוכת השנים לחיזוק חמאס, ומשום שכפי שאמר בעצמו (כשזה היה לו נוח, על אהוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה) - אין אחריות גדולה מזו של ראש הממשלה בענייני ביטחון. הוא הססן, הוא דחיין, הוא בלתי אמין. ראיתם כיצד יואב גלנט התחמק במוצ"ש שעבר מהשאלה על יחסיו עם נתניהו? ראיתם את שפת הגוף החמה בינו לבין בני גנץ, לעומת הקרירות המופגנת בינם לבין נתניהו? כנראה יש לשניהם סיבה טובה מאוד לכך, וזה בדיוק מה שצריך להדיר שינה מעינינו.