איתמר בן-גביר עלה בדרגה השבוע, למרות שלא שירת אפילו יום אחד בצה"ל או בכל גוף ביטחוני אחר. האיש שעד עכשיו היה סתם עבריין מורשע, קרא השבוע בריש גלי לבצע מעשי רצח. "אין יד חופשית להוציא לפועל את חוק עונש מוות למחבלים, שהיה מאפשר לנו לעשות משווה פשוטה: כל יום שחטופים לא חוזרים – מוציאים עוד נוח'בה להורג", אמר בישיבת סיעת עוצמה יהודית.
אולי זה עובד ככה במדינות שבן-גביר היה רוצה להידמות אליהן, אבל זה לא עובד ככה במדינות חוק שלצערו אנחנו נמנים עליהן. במדינות חוק מוציאים להורג, אם בכלל, אחרי הליך משפטי מלא וקפדני, ורק על העבירה בה הורשע הנאשם. הוא אינו בן ערובה, עונשו אינו קלף מיקוח, לא תולים כנקמה, לא יורים כתגמול. הוצאה להורג שאינה עומדת בכל מאת האחוזים בכל דרישות החוק, היא רצח לכל דבר. וזה חל אפילו על הפושעים המתועבים ביותר, משום שאם לא – אזי מִטשטש אחד ההבדלים החשובים ביותר בין מדינה מתוקנת לבין אותם פושעים.
למה בכלל צריך להתעכב על דברי הבלע החוזרים ונשנים של בן-גביר? ראשית, כי הוא שר בכיר, האחראי על המשטרה ועל כיתות הכוננות ועל חלוקת הנשק, וחבר בקבינט המדיני-ביטחוני. שנית, משום שככל שידיעתי מגעת – בנימין נתניהו לא הגיב בצורה כלשהי על הדברים. ברור שיש לו נושאים הרבה יותר חשובים, אך מי שמוצא המון זמן לפוליטיקה בעיצומה של המלחמה, אמור גם להבהיר מיידית שמדינת ישראל לא תרצח אפילו את האיומים שבאויביה כאשר יפלו לידיה. המינוי של בן-גביר היה מופקר מלכתחילה ונבע כידוע אך ורק משיקולים זרים פסולים (הקמת הקואליציה שתגן על נתניהו). כל יום בו נתניהו מותיר אותו בתפקידו, הוא כבר רשלנות פושעת.