השופטת: קרן וקסלר בית משפט השלום ברחובות

המועד: יום רביעי, 3.7.2024, שעה 08:45

הנושא: פלילי

הדיונים ביום המוקד הפלילי אצל השופטת קרן וקסלר מתחילים בזמן - בהחלט לא מצב מובן מאליו - והיום שלה מתחיל עוד יותר מוקדם. וקסלר מתייחסת למסמך שהוגש ברגע האחרון: "קראתי ברפרוף, הסתכלתי ממש לפני שנכנסתי לאולם. צריך תגובה של החברים שלך. בקשה ארוכה ומפורטת, לא אתיימר שקראתי אותה בעיון". בטיעונים לעונש בתיק סמים מתייחס התובע לכמות שנתפסה - "שבע גרם"; וקסלר, השמה לב לכל פרט, מתקנת מיד בחיוך: "שבעה גרם". כאשר הסניגור נכנס לדברי התובע, היא מעירה לו: "תשאיר משהו לטיעונים שלך". היא גם יודעת בדיוק מה הוא עומד להגיד ומשלימה את דבריו: "אין כל אינדיקציה לסחר בסמים". באותה שימת לב לפרטים, וקסלר תוהה לנוכח דברי הסניגור: "מאיפה אתה לומד על התסקיר ועל ה'מרתיע'?" היא מעיינת בתסקיר שירות המבחן: "לא כתוב 'מרתיע', המילים 'העדר דפוסים עברייניים' לא מופיעות". ועוד: "יש הרבה פסיקה, אבל גם הבקשה שלהם [של התביעה] מתיישבת עם הפסיקה". כאשר הסניגור מבקש להסתפק בשירות לתועלת הציבור (של"צ), וקסלר עונה: "אני אגיד לך מה הבעיה. השל"צ זה שוב תסקיר, עוד זמן". לבסוף מחליטה וקסלר להפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות ומבהירה: "זה לא יהיה קרוב למה שהמאשימה עתרה לו. הם ביקשו שישה חודשים, אני אתן עונש קצר בעבודות שירות". נאשם אחר המגיב בקול תופס את תשומת ליבה של וקסלר: "מי אתה, אדוני? יש לך דיון היום? אתה מיוצג? אם אתה נמצא בפנים - אף מילה. אם אתה מרגיש צורך עז לדבר - בסדר גמור, אבל בחוץ", היא שומרת על הסדר באורך רוח. "יש פה מישהו לא מיוצג באולם?" כאשר פלאפון מצלצל, וקסלר מגיבה מיד: "אתה עם פלאפון פה? תכניסו פלאפונים לתיקים, לכיסים". וקסלר מעדכנת את הסניגור של נאשם שמבקש לצרף תיק שבפני וקסלר לזה שבפני השופט אור ממון: "דיברתי עם השופט ממון, שאלתי את השופט ממון, כי אמרתם שזה [הדיון אצלו] לא קרוב. הוא [הנאשם] מלמל משהו על צירוף לתיק העיקרי, המחשבות כנראה אצלו בראש. אתם רוצים לצרף - תצרפו. תסיימו את התיק פה. בדקתי גם את הפרוטוקול, הוא לא ביקש לצרף".

"כשיגיע הסניגור תוכל להיכנס איתו"

בינתיים מכניסים לאולם שני עצורים פלשתינים שבעניינם יש הסדר טיעון על גניבת רכב. "בואו נעשה אותם, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את הטיעונים לעונש שלהם בלי מתורגמן. אתה [הסניגור] רוצה לתרגם לו - בסדר. זה הסדר סגור או שאתם טוענים?" - 13 חודשי מאסר לכל אחד. וקסלר מחייכת: "סטנדרטי". היא גם עוזרת לתובע, שוב בחיוך: "[קודם כל] להציג את ההסדר. דבר-דבר. כתב אישום מתוקן, לעונש יעתרו הצדדים במוסכם ל-13 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס". וקסלר פונה לסניגור: "מר עיסא מכיר את ההסדר? הסברת למר עיסא שבית המשפט לא חייב לכבד את הסכמות הצדדים, אבל בדרך כלל כן עושה את זה?" וקסלר מקריאה את עיקרי כתב האישום, מציינת את סעיפי האישום ומוודאת שהנאשם מאשר את הדברים. "אין לו הרשעות, אני מבינה", היא ממשיכה ומשלימה גם את דברי הסניגור לגבי הקנס: "מבקש להתחשב". גזר הדין תמציתי מאוד, אין צורך ביותר מכך. "תכתבי רק למעלה: הדיון מתורגם באדיבותו של הסניגור נוכח העיכוב בהגעתו של המתורגמן", היא מנחה את הקלדנית. עוד נחזור לנקודה הזאת. וקסלר פונה בחביבות לנאשם הבא: "מה שלומך?" הוא מודה בכתב אישום מתוקן ומבקש לצרף אותו לתיק המתנהל באשקלון. וקסלר מוודאת שהנאשם מאשר את הדברים, מקריאה לו תמצית וקצת מתקשה להבין את התיקונים שכנראה הוכנסו בכתב יד: "למה כתוב פעמיים?" הנאשם לו כבר העירה מקודם, נאנח כעת בקול ווקסלר מגיבה מיד: "צא מהאולם, בבקשה. תמתין לדיון שלך, כשיגיע הסניגור תוכל להיכנס איתו". המתורגמן מגיע. "מצטערת, כבר עשינו", אומרת לו וקסלר. הסניגור מודה שהדיון התקיים לפני המועד שנקבע, ווקסלר לוקחת את האירוע ברצינות רבה - ובצדק. "לפני הזמן? אז בואו נכתוב. אני חייבת לומר לך משהו לגבי המתורגמן. הדיון הזה היה קבוע ל-11:30. יש סיבה שאני קובעת את הדיונים לשעה שאני קובעת. אם אדוני רוצה להקדים - עליו לתאם עם המתורגמן או לפנות לבית המשפט. נוצר פה מצב בלתי הוגן כלפיו. להבא אני לא אאפשר. אני כותבת שהוא התייצב בזמן ובגלל אילוץ שלך הקדמנו".

"אתה רוצה שיאספו אותך?"

כעת מגיע תורו של הנאשם הנאנח, הסובל ממחלת נפש אך כשיר לעמוד לדין; סניגורו מבקש דחייה כדי להביע להבנות עם התביעה, והדיון נדחה לספטמבר. וקסלר פונה שוב למתורגמן: "אני מתנצלת, לא שמתי לב". בעניינו של נאשם אחר שואלת וקסלר את הסניגור האם להפנותו לממונה על עבודות שירות, ותוהה מדוע הוא משיב בשלילה. הנימוק שלו הוא שחוות הדעת לא תהיה מוכנה בזמן, אבל וקסלר קובעת את הדיון לספטמבר ומשערת שהזמן יספיק. "אם תהיה עתירה [של התביעה] לעבודות שירות, אני מעדיפה שתהיה כבר חוות דעת. הם עותרים לעבודות שירות, לא למאסר [בתיקים כאלה]". כתב האישום עוסקת בהסעת שוהה בלתי חוקי (שב"ח) ומציין את החומרה של העבירה על-רקע המלחמה. וקסלר מקריאה לנאשם את כתב האישום, שואלת אם הוא מאשר את הכתוב בו והוא מתחיל לומר: "לא לקחתי אותו". הסניגור מנסה להתערב, כי מרשו מקעקע את ההסדר, אך וקסלר בולמת אותו ומאפשר לנאשם להשלים. "אתה לא חייב להודות", היא מזכירה לו. "זה בסדר גמור. רק אם אתה מאשר את מה שכתוב" - והוא משיב בחיוב. כעת על וקסלר להתמודד עם נאשם שאינו בריא בנפשו ואשר הגיע לאולם מכוח צו הבאה. "למה אתה לא מתייצב לדיונים?", היא שואלת. האיש מתנצל ותולה זאת במצבו הנפשי. "מישהו עוזר לך? - אין מענה. "זה תיק ראשון שלך?" - היו לי מלא תיקים. "מי ייצג אותך? אני ממנה את הסניגוריה הציבורית. לא זוכר שמות? [של עורך הדין בעבר]? אתה גר במקום קבוע?" - לא בדיוק, לפעמים ברחוב. "אני אמנה לך סניגור. יש לך טלפון? אפרים [השוטר] יתן לך [את המספר]". וקסלר מטילה על הנאשם התחייבות עצמית בסך 500 שקל להבטחת התייצבותו ומסבירה לו: "אתה רק חותם שאתה מגיע". יש לו בקשה חריגה: שהמשטרה תביא אותו לדיון. וקסלר זורמת איתו: "אתה רוצה שיאספו אותן? בסדר. איך אתה בבקרים, או שאפשר בצהריים? רגע, תירגע". היא מכתיבה החלטה: "נותר ספק בדבר יכולתו של הנאשם להתייצב לדיונים. מוצא בזה צו הבאה שיבוצע במועד הדיון עצמו ולא לפניו. יחידת האיתורים מתבקשת ללוות את הנאשם לבית המשפט". וקסלר פונה לנאשם: "יהיה לך עורך דין בפעם הבאה שתבוא, בסדר? זה מחויב, נכון. סיימנו, אתה כבר הולך".

השורה התחתונה: הביטוי "לג'נגל" מתאר היטב את האופן המרשים בו קרן וקסלר מנהלת את הדיונים - ביעילות רבה, תוך שימת לב לכל פרט והקפדה מלאה על זכויות הנאשמים. מרשימות במיוחד תגובתה בנושא המתורגמן, והתייחסותה לנאשם פגוע הנפש המופיע בפניה - שני ביטויים של התחשבות ואנושיות בתוך יום דיונים עמוס במיוחד.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.